ברבע השעה הראשונה של מסיבת הקוקטייל שנערכה בווילה המפוארת של מריסה מאייר בפאלו אלטו שבקליפורניה, לא הסירה בעלת הבית את עיניה משעון היד מצופה הזהב שלה. החרדה החברתית והביישנות העמוקה שמהן היא סובלת, לא הניחו לה גם בביתה שלה. "אני מסתכלת על השעון בלי הפסקה וכל הזמן מכריחה את עצמי להישאר עוד קצת", סיפרה מאייר בראיון שהעניקה ל"ווג" באוגוסט האחרון. זו הדרך היחידה שלה, מתברר, להשתחרר מהנוירוטיות ומהחרדות החברתיות ולהצליח ליהנות מהמסיבה הזו, שאליה הוזמנו גדולי הסטארטאפיסטים והמשקיעים בעמק הסיליקון.
עוד רגע סוגרת מאייר, 38, המנכ"לית הפרובוקטיבית של יאהו, שנה בתפקיד, במהלכה הפכה לאישה שעולם הטכנולוגיה אוהב לשנוא ושונא לאהוב. מאייר היא מרגיזה, בעיקר כי היא גם וגם: גם חריפה, גם יפה, גם עשירה, גם אשת מקצוע מבריקה וחדשנית, גם חובבת סטייל ושופינג, וגם נשואה באושר ואימא של מקאליסטר בן האו-טו-טו שנה. ומעל הכל, ולצערם הרב של המקטרגים, היא גם ממש מצליחה בתפקידה ביאהו. למעשה, אפשר בהחלט לומר שזאת הייתה השנה של מריסה מאייר.
ההתחלה, אם אתם זוכרים, הייתה צולעת. מה לא אמרו על מאייר בשנה החולפת? שהיא מציבה ציפיות לא ריאליות לנשים שיבואו בעקבותיה; שהיא רובוטית עצורה, לחוצה, שמרנית ופרפקציוניסטית יתר על המידה; שהיא שוביניסטית יותר מכל גבר, ושהאובססיה שלה לחוויית המשתמש מונעת את ההתפתחות הטכנולוגית של יאהו ועולה כסף רב.
ולמרות הכל, שנה לאחר המינוי הסנסציוני שלה, היא מוכיחה את עצמה כדבר הכי טוב שקרה ליאהו בשנים האחרונות: מניית החברה עלתה ב-90 אחוז, ערך החברה זינק ב-73 אחוז, המשקיעים חזרו להשקיע, ויאהו חזרה להיות מקום עבודה נחשק. ולראייה: 80 אחוז מהעובדים הביעו שביעות רצון ממקום עבודתם, וכמות בקשות העבודה שנשלחות ליאהו עומדת כיום על כ-12 אלף לשבוע בממוצע. מסכם זאת היטב עובד החברה, שצוטט לאחרונה ב"וול סטריט ג'ורנל" כשאמר: "זאת כבר לא בושה לעבוד ביאהו".
אך האם מאייר אכן מצילה את יאהו, או פשוט משווקת את עצמה מצויין? האם האפיל המסקרן והסקסי שהיא מביאה עמה מגובה בחדשנות ובמקצוענות אמיתיות, שיאפשרו לה להצליח לאורך זמן? ומה יש בה בדיוק, שמושך אליה אש צולבת וביקורת בלתי פוסקת מרגע שמונתה לתפקיד?
אוכלת בקפיטריה עם כולם
כבר מתחילת דרכה סומנה מאייר כעוף מוזר. עצם המינוי שלה הדהים את עמק הסיליקון ועורר סערה תקשורתית: כולם התעניינו בעריקה של המהנדסת הבכירה מ"גוגל" לראשות החברה המתחרה. ההפתעה לא נמשכה זמן רב, כי מאייר סיפקה הפתעה חדשה: זמן קצר לאחר מינויה הודיעה שהיא בחודש השביעי להריונה ושאין לה כל כוונה לצאת לחופשת לידה של יותר משבועיים – הודעה ראשונה בשרשרת שקוממה עליה פמיניסטיות בכל העולם, ולא רק.
התפקיד שקטפה מאייר נחשב לג'וב הקשה ביותר בעמק הסיליקון. עד שהיא הגיעה, יאהו נחשבה לחברה גוססת שכמעט נמחקה מעל מפת הטכנולוגיה העולמית. חמישה מנכ"לים שונים התחלפו בחברה בפחות מחמש שנים. החברה שקעה בהפסדים, נשרכה מאחור מבחינה טכנולוגית ואיבדה משקיעים בזה אחר זה. כמות הגולשים רק ירדה מיום ליום והאפליקציות לא זכו לכל התייחסות מהקהל. את 2011, לדוגמה, סיימה יאהו עם ירידה של 7 אחוז בשווי המניה ובירידה של 5 אחוז בהכנסות. במצב שבו אפילו עובדי החברה לא האמינו ביכולתה להתאושש – המינוי של מאייר היה בדיוק מה שיאהו חיכתה לו.
ביום שבו נכנסה למסדרונות החברה לראשונה נפרש בפניה שטיח סגול, כצבע החברה, ודיוקנאות שלה עם המילה "תקווה" נתלו במסדרונות. בשונה מהמנכ"לים שקדמו לה, ושהגיעו מעולם הפיננסים והפרסום, מאייר היא גיקית אמיתית – מדברת על מספרים כמו על בני אדם ומתהדרת ברקע טכנולוגי מכובד ובידע עשיר במחשבים ובאינטרנט. זאת הסיבה שכבר עם כניסתה לתפקיד, הציגה גישה שונה ומרעננת. במקום לנסות להציל את הענקית השוקעת באמצעות שיתופי פעולה עם חברות כמו פייסבוק או גוגל כמו שניסו לעשות קודמיה בתפקיד – מאייר שינתה את הטקטיקה: היא החליטה להשאיר את יאהו חברה עצמאית ולתקן אותה מבפנים.
בשנתה הראשונה לכהונתה בוצעו יותר שינויים מאשר בחמש השנים שקדמו לה. היא עיצבה מחדש את לוגו החברה ואיפשרה לגולשים לבחור את הלוגו הסופי מתוך מבחר אופציות שהוצעו – מהלך שלא הלהיב את הקהל אך עורר באז תקשורתי גדול; היא שינתה את העיצוב של דף הבית, שירותי המייל, האפליקציה הסלולרית ועמוד הפליקר, והרחיבה מאוד את פעילותה של יאהו בסלולר. "העתיד של יאהו הוא בסלולר", הודיעה, "השקענו המון בעולם הזה והגידול הניכר בערך החברה הוא כתוצאה מכך".
במקביל לכל השינויים האלה ביצעה מאייר בשנה האחרונה סדרת רכישות של 17 סטארט אפים, ביניהם Rockmelt, המציעה דפדפן עם יכולות מובנות של מדיה חברתית והרכישה המתוקשרת של פלטפורמת המיקרובלוגינג טאמבלר, תמורתה שילמה יאהו לא פחות מ- 1.1 מיליארד דולר במזומן. הרכישה הזו, שהפכה להיות הגדולה בתולדות יאהו ולאחת הגדולות בתולדות עמק הסיליקון, גררה ביקורת רבה מצד משתמשי טאמבלר, בעיקר כי טענו שהשילוב בין טאמבלר הקטנה ליאהו הענקית יהרוס את האופי החופשי והצעיר ויביא לצנזור ולמסחור האתר – חששות שהתבדו מהר מאוד.
מאמציה של מאייר לא ניכרו רק בפן העסקי-טכנולוגי של החברה. בשנה האחרונה היא התמקדה בעיקר בשיפור התדמית המרוסקת של ענקית הטכנולוגיה – הן בעיני הקהל והן בעיני העובדים. גם הנהלת החברה עברה שינויים: רוס לווינסון, שנחשב למועמד המוביל לתפקיד המנכ"ל לפני מאייר, פרש, והפיטורים המתוקשרים יותר היו אלו של יו"ר דירקטוריון החברה, פרד אמרוסו, שלא תמך במינויה של מאייר והיה אחראי לתביעת הפטנטים שהגישה החברה נגד פייסבוק, ושגררה ביקורת רבה.
מאייר עצמה התמקדה בעובדים. מטרתה היתה להעלות את המורל, למשוך משקיעים חדשים, ולגייס עובדים פוטנציאלים. היא שינתה את תנאי ההעסקה באופן מוחלט: הסירה את קירות הקיוביקל מתוך מרחבי העבודה; הפכה את שירותי המזון בקפיטריה לחינמיים והחלה לאכול בה בעצמה; הצטרפה להתכתבויות מייל עם עובדים בדרגים נמוכים; החליפה לכל העובדים את מכשירי הבלקברי המיושנים במכשירי אייפון 5 (שבדיוק יצאו אז לשוק ונחשבו למבוקשים במיוחד); הקימה פורום שבו יכולים העובדים להציף בעיות ורעיונות; הנהיגה מפגשים שבועיים שבהם עדכנה את עובדי החברה בשינויים, תכניות והתקדמויות של פרויקטים, והנהיגה הטבות נדיבות לעובדים, נשים וגברים, היוצאים לחופשת לידה.
בתוך כשנה הצליחה מאייר היכן שאיש לא הצליח לפניה: יאהו עקפה את גוגל בהיקף תעבורת הרשת, עם 196.6 מיליון משתמשים ייחודיים במהלך חודש יולי האחרון – זינוק של 21 אחוז בהיקף הגולשים בהשוואה ליולי אשתקד. בעוד גוגל נותרה עם 192.3 מיליון בלבד. לראשונה מאז מאי 2011 הפך יאהו לאתר הנצפה ביותר בארצות הברית. גם כמות המשתמשים הסלולריים של החברה עלתה ל-350 מיליון משתמשים.
אבל ההצלחה של מאייר לא נמצאת רק בנתונים היבשים, אלא בהחזרת הצבע ללחייו של המותג. לצבעוניות ולסקס אפיל שמאייר הצעירה והנאה מביאה עמה יש כוח אדיר. דווקא הפרדוקס הזה, בין היותה חנונית מחשבים תמהונית לבין העובדה שהיא חובבת מותגי אופנה לוהטת שגם נראית לא רע בכלל – הוא זה שמקנה לה את הטוויסט המגניב. בעקיפין, הוא משדרג את האטרקטיביות של יאהו כולה.
"מוכשרת, אגרסיבית, מעוררת השראה"
קל להבין את האש שמאייר מושכת. ראשית, היא אישה בלונדינית, צעירה ויפה, הפועלת בתעשייה שנשלטת על ידי גברים. שנית, היא אינה פוליטיקאית מוצלחת. למעשה, אפשר להגיד שהיא אפילו פוליטיקאית גרועה. דוגמה קלאסית לכך, למשל, היה הראיון שהעניקה בפברואר לסרט התיעודי Makers, ובמהלכו אמרה שהיא אינה רואה את עצמה כפמיניסטית, כי "פמיניסטיות הן מיליטנטיות ושליליות" – עוד התבטאות שהצליחה להרגיז פמיניסטיות ברחבי העולם שטענו כי מאייר סובלת מ"עיוורון מגדרי".
באותו חודש ממש היא הצליחה לעורר סערה נוספת כשהחליטה לאסור על כל עובדי יאהו לעבוד מהבית. במייל שכתבה, ושהופץ על ידי מחלקת משאבי האנוש של החברה, נדרשו כל העובדים לבצע את עבודתם רק ממשרדי החברה, כשכל מי שלא יכול היה לעמוד בכך – נדרש להתפטר.
ההחלטה עוררה סערה בעמק הסיליקון בפרט ובעולם בכלל. מאייר הואשמה בהתנהלות בריונית, הפוגעת בהורים עובדים, וספגה ביקורות נוקבות בתקשורת. נטען כלפיה שהיא לא מבינה את מצוקת האימהות העובדות. בלוגרית פופולארית אף העלתה את התהייה: "יכול להיות שלמריסה מאייר בכלל לא נולד ילד וההיריון היה טריק יח"צני?"
ליסה בלקין, אחת הכותבות ב"הפינגטון פוסט", כתבה אז: "הייתה לי תקווה לגביה, שתיתן דוגמה לגבי שילוב עבודה ומשפחה, ותשבור את החסמים המוכרים גם לאחרים; שתשתמש בכוח שלה כדי להפוך את יאהו למקום עבודה ידידותי להורים. במקום זאת, היא בוחרת לנהל את החברה באופן מצ'ואיסטי".
מאייר טענה בתגובה כי מעולם לא התכוונה להצהיר הצהרה חברתית בכל הנוגע לעבודה מהבית. "ליאהו היתה בעייה נקודתית של ריבוי עבודה מהבית", הסבירה, "ואני קיבלתי החלטה קונקרטית לגבי הבעיה הזו. עכשיו, אחרי השינוי, התפוקה בחברה עלתה, העובדים מרוצים יותר, והסימן הכי ברור לשינוי באווירה הוא שהעובדים לא מדליפים יותר את המיילים לתקשורת".
ואכן, התוצאות מדברות בעד עצמן. למרות ביטול העבודה מהבית, הצליחה מאייר להפוך את יאהו למקום עבודה נחשק. "היא באמת מוכשרת ובאמת אגרסיבית", אומר הנרי בלודג'ט, שאתר האינטרנט שלו, "ביזנס אינסיידר", עובד בשיתוף פעולה עם יאהו, "יש לה מוטיבציה גבוהה מאוד וזה מעורר השראה באנשים. מתכנתים מתרגשים לעבוד עם מנהלת כמוה, שאומרת: 'מי בא לעבוד איתי?'. הם רואים בה אנדרדוג, וזה מרגש אותם".
אך סערת איסור העבודה מהבית היתה רק ההתחלה. כששבה מחופשת הלידה בת השבועיים אליה יצאה בסתיו 2012, זכתה מאייר למטר של ביקורות זועמות לאחר שהודיעה בנונשלנטיות כי "טיפול בתינוק הוא קל הרבה יותר ממה שכולם טוענים". "מריסה מאייר היקרה" כתבה לה אז העיתונאית והפובליציסטית האמרקאית ליסה בלקין במכתב פתוח, שפורסם בהפינגטון פוסט, "לכתוב 'תינוק' ו'קל' באותו משפט הופך אותך לאחת מהאימהות הללו שאנחנו לא אוהבים".
הסערה האחרונה התלקחה סביב מאייר לפני חודש, כשהצטלמה לשער "ווג" בתנוחה חושנית, כשהיא שוכבת על כורסת גן לבנה ולגופה שמלה כחולה צמודה של מייקל קורס. התמונה לא רק עיצבנה את הפמיניסטיות, אלא גם עוררה ביקורת רבה מצד אנשי מקצוע, ביניהם גם יועץ המיתוג דן שוובל. בראיון ל-CNBC ציין שוובל כי התמונה מציגה את מאייר כנרקיסיסטית וכמזויפת ותהה האם זו הדרך שלה להתפרסם. אמה ג'ייקובס מהפייננשל טיימס הוסיפה: "אני לא מצליחה לחשוב על אף תצלום כזה של מנכ"ל גבר. האם זה ראוי שמנכ"לית תצטלם כך?"
"מריסה היא אדם מפתיע ", אומר אוון תומס, כתב ועורך אתר הטכנולוגיה "ווליווג'", "זה כשלעצמו דבר מאוד נדיר בעמק הסיליקון וצריך להיות נאיבי כדי לחשוב שהצבעוניות הזו לא תגרור מגוון דעות עליה". מאייר עצמה, אגב, הסבירה בראיון למגזין הטכנולוגיה "טק-קראנץ'", שהתנוחה בתמונה של ווג נבחרה לאחר שהצלם אמר לה שהכתבה מציגה אותה כמנהיגה לא שגרתית "ולכן היה עליי להיות לא שגרתית". באותו ראיון גם התייחסה מאייר לתקופת ההיריון שלה: "התעוררתי יום אחד באמצע הלילה", אמרה, "וחשבתי לעצמי: 'אלוהים! אני בחודש שמיני ויש לי בעל. אני חייבת לברוח'".
הבעל, אגב, הוא זאקרי בוג, מייסד קרן ההשקעות "דטה קולקטיב", עורך דין בהשכלתו. בוג ומאייר הכירו ב-2007 דרך חבר משותף ונישאו ב-2009 בחתונה מפוארת שכללה זיקוקים, ארוחת שף יוקרתית ומופע פרטי של להקת "הקילרס". בוג הוא אתלט חובב, החולק עם אשתו אהבה לספורט אתגרי, מרתונים, נסיעות, טיולים ומסעדות טובות. השניים הוגדרו לא מזמן על ידי פורבס כאחד מעשרת הזוגות החזקים בעולם, לצד מישל וברק אובמה ובראד פיט ואנג'לינה ג'ולי.
האישה ששווה 300 מיליון
מאייר נולדה ב-1975 בוויסקונסין, ארצות הברית, למרגרט, מורה לאמנות, ולמייקל, מהנדס סביבה. למרות שמשפחתה אמידה, מאייר למדה בבית ספר ציבורי ובחופשות עבדה כמוכרת במכולת. כבר מגיל צעיר הפגינה פרפקציוניזם יוצא דופן, שנרכש, לדבריה, במהלך לימודי 35 שעות שבועיות של בלט קלאסי.
חבריה לכיתה סיפרו שתמיד ידעו ש"אם מריסה עושה משהו, הוא ייעשה כמו שצריך". במקביל הם ידעו גם לספר כי בשל חרדותיה החברתיות לא היו לה הרבה חברים, ואת עיקר שעותיה בילתה עם מבוגרים – המורים בבית הספר, הוריה וחבריהם של ההורים.
היא השלימה תואר ראשון בהצטיינות במערכות סימבוליות, ותואר שני במדעי המחשב – שניהם באוניברסיטת סטנפורד. בשני התארים התמחתה באינטיליגנציה מלאכותית. בשנת 2009 העניק לה המכון הטכנולוגי של אילינוי תואר דוקטור של כבוד בזכות עבודתה פורצת הדרך בתחום החיפוש באינטרנט.
בשנת 1999, מעט אחרי סיום לימודיה, ועל אף שקיבלה הצעה נחשקת לעבוד כחוקרת באוניברסיטת "קרנגי מלון" שבפנסילבניה, אחד ממכוני המחקר הטובים בעולם, מאייר סירבה רק כדי להצטרף לסטארט אפ קטן עם שם טיפשי שהחל לרקום עור וגידים בעמק הסיליקון: גוגל. היא הצטרפה כעובדת מספר 20 והייתה לאישה הראשונה שהועסקה בחברה כמהנדסת ולאישה הבכירה ביותר בענקית החיפוש.
בשיא שלה בגוגל שימשה מאייר כסגנית נשיא החברה, נחשבה למוח שמאחורי הממשק המינימליסטי והפשוט של מנוע החיפוש, והייתה האחראית על שירותי המיקום Google Maps ו-Street view. לא סתם בחר בה המגזין "פורצ'ן" לרשימת נשות העסקים החזקות בעולם במשך ארבע שנים רצופות – משנת 2008 ועד שנת 2011.
ואז הגיעה יאהו. החברה שנוסדה ב-1994 והייתה מחלוצות האינטרנט, נמצאה בירידה מתמדת מאז שנת 2001 וחיפשה באותה תקופה מנכ"ל חדש. שמה של מאייר עלה באחת מישיבות הנהלת יאהו, אך אף אחד לא האמין שסגנית הנשיא של גוגל תסכים לעזוב את פרויקט חייה. על אף החששות פנה מייקל וולף, ראש דירקטוריון יאהו, למאייר, וזו הסכימה לפגוש אותו בחשאי לארוחת ערב בניו יורק ביוני 2012. לראשונה מזה 13 שנים, הופתעה מאייר לגלות שהיא שוקלת ברצינות לעזוב את גוגל.
כשנחתה ביאהו הפכה מאייר למנכ"לית הצעירה ביותר בקרב רשימת ה"פורצ'ן 500" (500 החברות הנסחרות הרווחיות ביותר בוול סטריט). לפי ה"ניו יורק טיימס", יאהו התחייבו לשלם למאייר לא פחות מ-117 מיליון דולר ב-5 השנים הראשונות לכהונתה, וכבר בחצי השנה הראשונה בתפקידה נהנתה מאייר מבונוס בגובה 1.1 מיליון דולר.
לא שחסר לה ממון. עוד לפני יאהו הוערך שוויה של מאייר בלפחות 300 מיליון דולר, והיא לא מתביישת להראות את זה: מאייר מתגוררת בפנטהאוז מפואר ששוויו מוערך ביותר מ-5 מיליון דולר וממוקם בקומה ה-38 של מלון "ארבע העונות" בסן פרנסיסקו. ב-2006, אגב, היא לא היססה לגרום לחסימת כביש מרכזי בעל ארבעה נתיבים, בשעות העומס, רק כדי להציב 400 יצירות של אמן הזכוכית דייל צ'יהולי בתוך הדירה.
מאייר, כצפוי, וורקוהוליקית, והיא מנהלת יום עבודה רצוף מתשע בבוקר ועד שמונה בערב. גם כשהיא חוזרת הביתה היא לא מתנתקת. לאחר מכן היא הולכת לאימון כושר וחוזרת הביתה בחצות, רק כדי להמשיך לעבוד עד שלוש לפנות בוקר.
בלילות שבהם היא עובדת עד מאוחר וצריכה להישאר קרוב למשרד, מאייר ישנה בווילה הממוקמת לא רחוק ממשרדי יאהו בפאלו-אלטו, וששוויה מוערך ביותר מ-5.2 מיליון דולר. הווילה, המשתרעת על שטח של קצת יותר מדונם, מלאה ביצירות אמנות שמאייר מגדירה כ"שמחה" ומוקפת בחצר שתוארה בווג כ"גדולה מספיק כדי להכיל משטח של החלקה על הקרח".
אך הפריט הבולט ביותר בווילה של מאייר בפאלו אלטו נמצא דווקא בחוץ: מדובר בדגם מיניאטורי של מזנון מילק-שייקים, שנרכש כבית משחקים על ידי מאייר ובעלה עבור בנם, מקאליסטר. העלות: 33 אלף דולר.
להופעתה החיצונית המתוקתקת של מאייר אחראים ביקור שבועי במספרה, המתקיים בימי שבת, ומלתחה מושקעת במיוחד הכוללת בגדים של מעצבים כמו קרולינה הררה ואוסקר דה לה רנטה, תיקי שאנל בשווי 4,000 דולר ושעונים מצופי זהב בשווי 20,000 דולר. דה לה רנטה, אגב, הוא המעצב האהוב על מאייר. קרדיגן הקשמיר שלו, שמחירו 2,700 דולר ליחידה, הפך להיות הפריט המזוהה ביותר אתה. היא מחזיקה כמה וכמה כאלה, ביותר משבעה צבעים שונים. ב-2006 היא אפילו שילמה 60,000 דולר על ארוחת ערב עם דה לה רנטה. הוא, מצידו, הגדיר את מאייר בראיון ל"ווג" כ"אחת מהלקוחות הגדולות ביותר שלי".
הממון הרב שצברה מאייר זוכה גם הוא להתייחסות ציבורית. לאחרונה הופצה שמועה שקנתה את הבית היקר ביותר בסן פרנסיסקו, בסכום של 35 מיליון דולר. השמועה הופרכה רק לאחר שמאייר עצמה פרסמה בחשבון הטוויטר שוקק החיים שלה ציוץ שטען כי לא היא הרוכשת.
תשומת לב רבה מושכת חיבתם של בני הזוג מאייר לחיי חברה נוצצים בפרופיל גבוה, בעיקר למסיבות קוקטייל יוקרתיות שהם מקיימים בבתיהם בהשתתפות עשירי ובכירי עמק הסיליקון ותעשיית הטכנולוגיה העולמית. המתוקשרת מכולן הייתה ארוחת ערב חגיגית שערכו השניים ב-2010 בהשתתפות הנשיא אובמה, שמחיר כרטיס כניסה אליה עמד על 30,000 דולר.
את סופי השבוע שלהם נוהגים השניים לבלות בחופשות בעיירת הסקי היוקרתית וויל, שבהרי הרוקי בקולורדו. לאחרונה, מאז מינויה של מאייר ולידתו של מקאליסטר, מעיד הבעל, בוג, כי שניהם מסתפקים ב"טיולים בפארק המקומי ובלנדנד את מקאליסטר בנדנדה. נכנסנו להריון בתקופה שהייתה הרבה יותר פנויה עבור שנינו, אבל דברים השתנו מאז" אמר בראיון לווג באוגוסט האחרון.
למרות אורח החיים הראוותני, מאייר מדגישה בכל הזדמנות שהיא אוהבת גם דברים נוחים ופשוטים. "אני בסך הכל חנונית ביישנית שאוהבת לתכנת", היא מתעקשת, "רק אחרי שאריק שמידט (אז מנכ"ל גוגל – ל.ב.ס) הסביר לי שבכדי להשפיע בגוגל צריך להתקדם לעמדות מפתח ולנהל, אמרתי: 'כן, טוב, זה יהיה נחמד לעשות משהו גדול'. זה לא שהיו לי תכנונים גדולים לגבי עצמי".
עם סוף השנה הראשונה שלה, מאייר מרגישה אופטימית. בכנס טק קראנץ' שנערך ביום רביעי האחרון (11/9) בסן פרנסיסקו, סיכמה מאייר את השנה האחרונה כבעלת "צמיחה צנועה אך יציבה". לדבריה, בימים אלו מושכת יאהו כ-800 מיליון משתמשים בחודש – צמיחה של 20 אחוז מהשנה שעברה. "אני מסתכלת על התהליכים והפרויקטים שאנחנו עושים בחברה ויודעת שזה ייקח זמן, לפחות שלוש או ארבע שנים", ציינה, "אבל כרגע אני מתמקדת באנשים ובמוצרים, לא בהכנסות".
למרות האופטימיות הגדולה, ברור למאייר שבשנתה השנייה בתפקיד עומדים בפניה אתגרים רבים: רווחי החברה עדיין נמוכים יחסית למצופה מענקית טכנולוגיה והמפרסמים עדיין לא נוהרים. נותר רק לחכות ולראות האם הצעדים שבהם נקטה השנה אכן יוכיחו את עצמם בטווח הארוך ויכניסו את המנכ"לית הצבעונית לספרי ההיסטוריה של האינטרנט.