איך בוחרים אוזניות טובות? מה זה בכלל אוזניות טובות? האם הכתבה הזו מנסה לגרום לכם להשקיע אלפי שקלים במשהו מיותר? על זאת ועוד, בטקסט הבא. אבל קודם, אירועי הפרק הקודם: יש סיכוי לא רע שהאוזניות שלכם גרועות, ואתם לא יודעים את זה. חוסר הידיעה הזה אינו נובע מכך שאתם לא יכולים להבדיל בין אוזניות טובות לגרועות, אלא כי קשה להגדיר מה זה "טוב" כשמדובר בסאונד. תמונת HD נראית חדה יותר מתמונת SD, ואילו תמונת 4K נראית חדה יותר מתמונת HD. ההיררכיה ברורה. וברור גם שכשיש זליגה של אור בחלקים של המסך שאמורים להיות שחורים, זה רע. אבל מה עם הסאונד?

אז ככה: אוזניות טובות הן אוזניות שגורמות למוזיקה לה אתם מאזינים להישמע כמו שאתם רוצים שהיא תישמע. זהו זה. ותאמינו או לא, מישהו אשכרה משלם לי כדי לכתוב את זה! הדבר הרי ברור מאליו. רק שלא, לא באמת. כי בהיעדר ניסיון עם אוזניות טובות, יהיה לכם קשה להבין האם מה שאתם שומעים נשמע טוב. וכאן, יש כמה כלים שיכולים לעזור לכם.

דממה, צליל על הבמה

מבטיח מיד להגיע להמלצות תכלס, אבל עוד קצת תאוריה לפני: אחד המושגים שנזרקים לאוויר בכל ביקורת אוזניות מקצועית, פחות או יותר, הוא Soundstage - במת קול. כשמוזיקה מוקלטת באולפן, ולאחר מכן נעשה לה מיקס, מה שמשנה הוא לא רק הימצאות של הקולות והצלילים, אלא גם מיקומם. לכל כלי יש את המקום שלו, לכל קול יש את המקום שלו. המטרה האולטימטיבית היא הרי לספק לכל מאזין הופעה אישית באולם עם אקוסטיקה טובה, או לפחות הרגשה של אחת כזו.

מוכן להמר שאלה מכם שקוראים עד כה תוך זלזול בכתוב, והיצמדות למנטרה "אוזניות רנדומליות ב-4 שקל מספיק טובות לי", לא חשבו על זה. כי ברגע שעושים את הקפיצה המחשבתית הזו, ומבינים שגם באוזניות המוזיקה אמורה לדמות אולם, הביקורתיות כלפי אוזניות משתנה מאוד.

אוזניות שבהן הושקעה מחשבה תנסנה ליצור אשליה שאתם באולם ויש דגמים בכל רמות המחיר שמצליחים להגיע לכך. המעולות שבהן מצליחות גם לייצר הרגשה של הפרדה בין הכלים השונים - עצמו את העיניים, ולא רק שתבינו איפה נמצא כלי, אלא "תרגישו" את האוויר שביניהם. זו לא פלצנות, אתם לא צריכים להיות מומחים גדולים כדי להרגיש אם יש אשליה של אולם או שאי אפשר להתגבר על התחושה שערוץ שמאל נכנס לאוזן שמאל וערוץ ימין נכנס לאוזן ימין, וזהו זה.

זה לא חייב להיות יקר

לאחרונה, מצליחים כמה וכמה יצרנים לייצר אוזניות טובות במחירים נמוכים מאוד. בדקנו שתיים מהאוזניות האלה - Mrice E300 (או באיביי) שזכתה לתהילה כשקיבלה ביקורת מפרגנת מאוד במגזין Wired, ו-Zero Audio Carbo Tenore שתתקשו להשיג לאחר שב-Verge כתבו עליה ביקורת מפרגנת כל כך שהמלאי באמזון התרוקן והמחיר באיביי עלה ב-50 אחוז. בשני המקרים, מדובר באוזניות In-Ear, שנכנסות אל תוך האוזן.

נתחיל מהמחירים. E300 עולות 16 דולרים. Carbo Tenore עלו 38 כשאפשר היה להשיג אותן בקלות (ועכשיו 50, אבל אולי המחיר שוב יירד). והנה מה שאתם מקבלים בתמורה:

E300 הן אוזניות סיניות, עם איכות בניה לא מדהימה בכלל - הגרסה עם הדיבורית הגיעה כשהדיבורית מפורקת, אך זה לא הפריע למוזיקה.. התדרים הגבוהים והנמוכים מודגשים, האמצע מוחלש. במת קול בינונית עם קושי לייצר הפרדה בין הכלים. אם אתם מקשיבים למוזיקה קלאסית, אלה לא האוזניות עבורכם; וכך גם אם אתם רוצים דגש על בס. אבל אם רוב המוזיקה שאתם שומעים היא רוק, זו אופציה טובה מאוד.

אין תמונה

Carbo Tenore, של חברת Zero Audio היפנית, הן אוזניות מושלמות מהרבה מאוד בחינות. קודם כל, הן קטנות מאוד, ואפשר להכניס אותן אל תוך האוזניים כך שהן לא תבלוטנה, מה שמאפשר לשכב על הצד ולהאזין בהן למוזיקה. בנוסף, זה מספק אטימה טובה לרעשים שבחוץ. שנית - הן מאוזנות להפליא. הבס שלהן חזק, עם תהודה, אבל גם תדרי האמצע והתדרים הגבוהים מצליחים להפתיע כשצריך.

אין תמונה

אלה לא אוזניות אנליטיות, הן לא נועדו לגרום למוזיקה להישמע כפי שהיא הוקלטה, כי אם לשפר את הצליל ולספק חוויה ידידותית. היופי הוא שהן עושות את זה בצורה שווה עבור יצירות רוק כמו Rooster של Alice in Chains, ראפ (Long Live The Chief של Jidenna, למשל) ומוזיקה קלאסית (4 עונות, אביב). ביצירות עם הרבה בס הן אפילו מצליחות להפוך צליל טוב למרגש.

תנו לעצמכם להתרגש

אני יודע בדיוק מתי הבנתי שצליל היוצא מאוזניות יכול לרגש אותי, לא כי הוא מקושר אצלי בראש למאורע מרגש כזה או אחר, אלא פשוט בזכות היופי שלו. 14 באוגוסט, 2016. לפני חודשיים. וזה לא שהיו חסרות לי אוזניות איכותיות קודם: החל מ-E300 שעליהן כתבתי, דרך B&W P5 המעולות, ועד ל-Sennheiser HD498 המעולות גם הן. בתערוכות אודיו גם יצא לי להקשיב לאוזניות נחשבות (ויקרות) הרבה יותר.

אין תמונה
B&W P5
אין תמונה
Sennheiser HD498

אבל אז הגיעה הסנוקרת, בדמות זוג אוזניות של חברת Noble Audio הקטנה. מדובר בחברה אמריקרית צעירה יחסית, שמייצרת אוזניות איכותיות ויקרות מאוד. הדגם הזול ביותר עולה 399 דולרים, היקר ביותר 1850 דולרים. וזה עוד לגרסה שאינה מותאמת אישית לאוזניים שלכם, מה שמוסיף כמה מאות דולרים לכל זוג. בתערוכת Canjam Global בלונדון הקשבתי למרבית ליין האוזניות שלהם, ודגם אחד במיוחד כמעט גרם לי לבכות. באמת לבכות.

אין תמונה

הנה השילוב שכמעט הצליח לעשות את המלאכה ששמורה אצלי בעיקר למלודרמות ובעיטות לאשכים: אוזניות Noble Savant שמחירן 599 דולר, דרכן מתנגן הקונצ'רטו לכינור במי מינור אופוס 64 של פליקס מנדלסון. אז כן, זו יצירה נהדרת בפני עצמה, אבל הצליל הנקי והעוצמתי שהאוזניות הצליחו להוציא, בעיקר ברפריזה, הזיז משהו בלב.

יצויין, אגב, שהדגמים היקרים יותר של Noble Audio, לא הצליחו לייצר את ההרגשה הספציפית הזו ביצירה הספציפית הזו. הסיבה לכך היא הכיוון של האוזניות: ב-Noble מודים בפה מלא ש-Savant הן האוזניות עם הכיוון הכי סובייקטיבי שיש להם. האיש שאחראי לסאונד שלהם התאים אותו לטעמו האישי, וכנראה שפשוט יש לנו טעם דומה מאוד.

וכאן אנחנו מגיעים לנקודה מאוד חשובה: אוזניות יקרות יותר לא תמיד תהיינה טובות יותר. קחו את ה-Carbo Tenore שהזכרתי קודם, ואז את Savant, שעולות פי 15. השמיעו דרכן את Reckoning Song של אסף אבידן. במקרה של Carbo Tenore, תקבלו ביצוע מעולה שעושה חסד עם הקול של אבידן. במקרה של Savant תקבלו יצירה צורמת שקשה להאזין לה, מרוב שהיא חושפת בפניכם את התדרים הגבוהים בקול. יצירה נוספת שנבדקה בין שני הזוגות - No Leaf Clover מתוך S&M של מטאליקה. ה-Savant נתנו ייתרון מובהק בכל הקשור לבמה והפרדה בין הכלים, אבל אין מה לעשות, הבס באוזניות הזולות יותר היה נעים יותר לאוזן, ובאופן כללי האוזניות הצליחו להעביר את העוצמה של השיר בצורה טובה יותר. ואם אתם מעקמים את האף כשמזכירים את S&M, אז גם ב-Master of Puppets האפקט היה דומה.

אז מה המסקנה? ובכן, כפי שכתבתי בתחילת הכתבה, אוזניות טובות הן כאלה שמתאימות למוזיקה שלכם. רוצים משהו שיתאים להכל? היו מוכנים לפשרות. אבל כן, אפשר גם לקנות מספר זוגות לז'אנרים שונים וסוגי האזנה שונים.

מפסיקים לפחד מהבלוטות'

אפל, בנדיבותה האינסופית, החליטה בתכנון אייפון 7, ששקע האוזניות מיותר, והגיע הזמן שנתקדם לתקנים מתקדמים יותר - Lightning החוטי ובלוטות' האלחוטי. הבעיה: עד לאחרונה, רבות מאוזניות הבלוטות' בשוק היו לא אמינות. רעשי רקע, ניתוקים מוזרים, הפסקות וקפיצות בשירים, ואיכות שמע בעייתית היו מחלות נפוצות. אך האם כבר אפשר להפסיק לפחד וללמוד לאהוב את הבלוטות'?

כדי לבדוק, לקחנו אוזניות אלחוטיות של מותג שבדרך כלל לא משחק עם המוניטין שלו (לא, לא ביטס). חברת Bowers & Wilkins חוגגת השנה 50 שנים להיווסדותה. ולמרות שרק השנה היא נרכשה על ידי חברה לא מוכרת שמעולם לא שחררה מוצר, נראה שהכוונה היא להמשיך לתת לאנשי B&W לעשות את מה שהם יודעים לעשות - מוצרי אודיו איכותיים.

הדגם האלחוטי החדש של B&W הוא P7 Wireless (המחיר: 1,799 ש"ח. לזכותם של באג ייאמר כי המחיר דומה מאוד למחירים באירופה וארה"ב) - גרסה אלחוטית של אוזניות הדגל שלהם. והוא עובד. בלי להיתקע, בלי בעיות תקשורת, בלי ניתוקים. ובלי, כך נראה, להתפשר על הסאונד. איכות הצליל ב-P7 מצויינת. בהתאם לרוח הכתבה, נספר שמדובר באוזניות עם חתימה קולית מאוד "חמה" - הצלילים הגבוהים לא מודגשים, ואין אפילו רמז לסאונד צורם. זה לא עובד בצורה מדהימה למוזיקה קלאסית, וגם המזוכיזם שנלווה להקשבה לאינדסטריאל הולך קצת לאיבוד בתוך כל הנעימות הזאת, אבל אם אתם רוצים מוזיקה נעימה לאוזן, ה-P7 מצטיינות בזה. והבס שלהן מצויין - פשוט מצויין. הוסיפו לכך משקל סביר לגמרי, והיותן אוזניות נוחות ממש גם לבעלי אוזניים גדולות, ותקבלו זוג אוזניות בלוטות' מצויינות.

אין תמונה
P7 Wireless - דומה מאוד ל-P7 פה למעלה, אבל ללא הכבל

איכות זו לא מלה גסה

רגע לפני שאתם רצים לקנות אוזניות באלף דולר מ-Noble Audio (המשלוח חינם), צריך להזכיר דבר מה נוסף: האיכות משנה. והפעם הכוונה איננה לאוזניות, כי אם למקור אליו מאזינים. ההבדל בין שיר שמתנגן מיוטיוב דרך שקע אוזניות, לבין שיר שמתנגן ממקור איכותי (שירות המוזיקה Tidal Hi-Fi - 60 שקלים בחודש, או קובץ באיכות גבוהה) ועובר דרך כרטיס קול ייעודי או מגבר אוזניות, עולה ככל שאיכות האוזניות גבוהה יותר. אז זה לא שתשמעו רע ביוטיוב, אבל לאוזניות יהיה הרבה פחות חומר לעבוד איתו. כל הבדיקות לטובת הכתבה הזו נעשו תוך האזנה לקבצי Lossless או ל-Tidal Hi-Fi ושימוש במגבר אוזניות Dragonfly Black (שזמין בישראל בחנויות אלקטרוניקה), הן תוך חיבורו למקבוק והן תוך חיבורו לאייפון.