"אדם בחייו אין לו זמן שיהיה לו זמן לכל", כתב יהודה עמיחי ונתן מילים לכישלון הטראגי והידוע מראש של הרצון להספיק כמה שיותר. אלא שמה הוא אדם מול ממשלה, ומה הוא אדם מול ממשלה שמורכבת מ-33 שרים? 3 חודשים בלבד חלפו מאז שהושבעה ממשלת נתניהו השישית, ממשלת ישראל ה-37. שטף האירועים ומבול הדיווחים מלמדים על פעילות ענפה ועל עשייה רבה - אבל גם כזו ששנויה במחלוקת חריפה, ושהצליחה לדרדר את הקואליציה לשפל בסקרים. במלאת 100 ימים לכינון הממשלה ליקטנו ב-N12 את האירועים הבולטים והחשובים ביותר שצריך להכיר, כדי לייצר עבורכם את תמונת המציאות הבהירה ביותר שכוללת את הישגי הממשלה תוך זמן קצר בלבד - לצד הבעיות והכישלונות. פרויקט מיוחד 

100 ימים לממשלה (צילום: פלאש 90 ו AP)
100 ימים לממשלה - סיכום ביניים | צילום: פלאש 90 ו AP

בלי בג"ץ ובליץ בכנסת 

הקדנציה נפתחה עוד לפני השבעת הממשלה ברצף חוקים שיועדו לאפשר את קיום ההסכמים הקואליציוניים - "חוק דרעי 1", הרחבת החוק הנורווגי, החוק שימנע פיצול סיעות וחוק הסמכויות של בן גביר. זה לא חריג: בשל חוסר האמון העמוק במערכת הפוליטית, גם הממשלות הקודמות פתחו את הקדנציה בבליץ חקיקה שנועד להתאים את החוק למידותיהם ולא להפך. מה שקרה אחר כך בהחלט חריג: הממשלה כמעט לא יזמה חקיקה ממשלתית, כדי חלילה לא לעבור דרך הייעוץ המשפטי לממשלה, והתמקדה במהפכה המשפטית וברצף של יוזמות חקיקה שרובן המוחלט עוסק בעקיפת מערכת המשפט בצורה כזו או אחרת.

שעות על גבי שעות הוקדשו ל"חוק דרעי 2" ולחוק החמץ שנועדו לעקוף את בג"ץ; לחוק הנבצרות שנועד לעקוף את היועצת המשפטית לממשלה ולאפשר לנתניהו להפר את הסדר ניגוד העניינים שלו בלי איום הנבצרות; וגולת הכותרת - חוק המתנות, אחד החוקים הבעייתיים ביותר שעליו אמרו היועצים המשפטיים בכנסת ובממשלה שהוא טומן בחובו פגיעה אפשרית חמורה בטוהר המידות. חוק שנועד לעקוף את שלל ההנחיות וההחלטות בתחום קבלת טובות הנאה כדי שנתניהו יוכל להנות ממיליונים לטובת מימון ההליך המשפטי שלו. מי אמר שאין סטרטאפים חדשים - במקום חוקים פרסונליים, יש לנו חוקים שעלולים להשחית את כל המערכת. לא רק מתנות לנתניהו אלא לכל נבחרי הציבור - בממשלה, בכנסת ובשלטון המקומי ולבני משפחותיהם.

מה קרה בתחומים האחרים? לא הרבה. חלק מהחוקים שנתקעו בקדנציה הקודמת על ידי האופוזיציה קודמו הפעם, כגון חוק המטרו או הוויזות. הקואליציה גם העבירה חוק של יו"ר הקואליציה אופיר כץ, שיאפשר גירוש מחבל שמקבל קצבה מהרשות הפלסטינית. כן, והיה גם את חוק ההתנתקות. חוק שנתניהו כלל לא רצה, ונכפה עליו בשל ההסכמים הקואליציוניים. השבוע גם עבר במליאה בקריאה ראשונה חוק שיאפשר חיפוש נשק בבתים ללא צו - עוד חוק דומה לזה שקידמה הממשלה הקודמת, רק שאז נתניהו עשה עליו קמפיין שלם בטענה שהוא מסכן את הדמוקרטיה.

היחסים עם ארה"ב

נקודת השפל המשמעותית ביותר של הממשלה הנוכחית נוגעת ליחסים עם הידידה הגדולה שלנו בעולם, ארה"ב, שנצבעו בצבעים קודרים. האמריקאים לא אהבו, לשון המעטה, את הרכב הממשלה המסתמן עוד טרם המו"מ הקואליציוני, אבל "בלעו את הרוק" וביקשו לבחון את הממשלה במעשים. במסגרת המו"מ הקואליציוני כבר הבינו בוושינגטון שהשרים סמוטריץ' ובן גביר יקבלו אחיזה משמעותית במה שמתרחש בשטחי יו"ש, והתריעו בפני הדרג המדיני בישראל מפני יצירה של שתי מערכות חוקים ופגיעה בזכויות אדם של פלסטינים. בהמשך, הגיעה המהפכה המשפטית שהכניסה את היחסים בין המדינות לסחרחרה. שורה של אזהרות, התרעות ורמזים דקים ובוטים התקבלו בהתעלמות במקרה הטוב, עוד כשהשגריר תום ניידס הזהיר שכל עוד "החצר האחורית בוערת, יהיה קשה להתקדם בפרויקטים משותפים" ועד לשיעור האזרחות שהעביר הנשיא ביידן לרה"מ נתניהו בשיחתם הטלפונית שארכה 45 דקות.

בנוסף, השגריר הישראלי בוושינגטון מייק הרצוג ננזף על ידי משרד החוץ בבירה האמריקנית, וביידן עמד מול המצלמות והשיב לשאלה אם יזמין את נתניהו לבית הלבן במילה אחת ברורה ונחרצת: לא. ומילא שהיחסים היו עולים על שרטון רק בשל המהפכה המשפטית. גם התבטאויותיהם של שרים בממשלה, ובראשם השר סמוטריץ' שקרא "למחוק את חווארה", יצרו אצל הממשל את התחושה שממשלת ישראל מתרחקת מהערכים המשותפים בין שתי המדינות, עד כדי כך שדובר משרד החוץ האמריקני נד פרייס כינה את הדברים של סמוטריץ: "מגעילים".

במישור אחד כן יש התקדמות והוא מישור הוויזות. אחרי תחנונים רבים אל נתניהו והליכוד כשהיו באופוזיציה, הנה בשבועות האחרונים נאותו בממשלת ישראל לקדם את החוקים בכנסת שהעברתם נדרשה לשם כניסת ישראלים לרשימת הפטורים מוויזה בכניסה לארה"ב. גם במקרה הזה יש עוד תהליכים שצריכים להבשיל כדי שזה יהיה סופי, אבל לראשונה - ישראל קרובה לשם מאי פעם.

הרחבת הסכמי אברהם

ממשלת ישראל הציבה את היעד הזה בראש סדר העדיפויות, לצד המאבק בהפיכתה של איראן למדינה גרעינית. אבל היעד הזה, להרחיב את הסכמי הנורמליזציה, הולך ומתרחק. נתניהו חשב שערב הסעודית תהיה המדינה הבאה, אלא שזו בינתיים בחרה להדק את הברית עם איראן (בתיווך סיני, לא פחות), לשקם איתה את היחסים ולא לחכות לאמריקה שתיכנס אל הוואקום שנוצר במזרח התיכון. גם מול איחוד האמירויות הקשר מתרופף, והגם שנחתמו כמה הסכמים בנושאי תחבורה ומכס, האמירותים לא נאותו עד כה לתאם ביקור לראש הממשלה נתניהו, שרצה לבקר באבו-דאבי כיעד הראשון אחרי חזרתו ללשכת ראש הממשלה, רצון שלא התממש עד כה וספק אם יתממש בשבועות הקרובים לכל הפחות, שכן האמירותים רוצים לראות את הרמדאן עובר בשקט, ואת היחסים בין הפלסטינים לבין ישראל נכנסים למישור רגוע יותר.

חתימת הסכמי אברהם (צילום: Avi Ohayon/GPO, פלאש 90)
הסכמי אברהם שנחתמו בזמן הממשל הקודם. בינתיים לא הורחבו | צילום: Avi Ohayon/GPO, פלאש 90

הזירה הפלסטינית

בחודשים האחרונים, מבלי לקרוא לזה כך, ישראל ניצבת מול אינתיפאדה. אינתיפאדה "שקטה", לא ממוסדת, לא מאורגנת - ובכל זאת - כמעט מדי יום יש ניסיונות פיגוע או פיגועים שמצליחים. צה"ל ממשיך אמנם את הפעילות שלו בשטחי יו"ש, נכנס לאזורים שבהם הרשות נעדרת רצון ויכולת להתמודד איתם, כמו ג'נין ושכם, אבל לאחרונה גם בצבא מיתנו את הכניסות והפשיטות, כדי לא ללבות את השטח המבעבע גם כך בתקופת הרמדאן. לכך תרמו גם ועידות עקבה ושארם א-שיח', שבהן ישראל התחייבה לצמצם את הכניסות, אלא אם מדובר בפצצות מתקתקות. במפגשים הללו, ישראל ישבה לראשונה באותו החדר עם הפלסטינים באופן ממוסד, מזה כעשור, בתיווך של ארה"ב, ירדן ומצרים, מעשה שהממשלה הקודמת נמנעה מלעשותו. בנוסף, ישראל התחייבה על הפסקת דיונים בבנייה חדשה בהתנחלויות ובמאחזים למשך 6-4 חודשים, במקביל להתחייבות פלסטינית להימנע מצעדים חד צדדיים במוסדות האו"ם.

המדיניות לגבי אוקראינה

לראשונה מאז הפלישה הרוסית, ישראל אישרה באמצע החודש שעבר מכירת ציוד צבאי הגנתי לאוקראינה. מדובר במערכת לטווח של 40 ק"מ שמפילה כטב"מים באמצעות לוחמה אלקטרונית ונועדה להגן על תחנות כוח ויעדים אסטרטגיים מתקיפת כטב"מים מתוצרת איראן. העובדה כי אלו נוצרו בטהראן אפשרה לישראל לייצר קישור בין המגננה על אוקראינה לבין המלחמה בתוקפנות האיראנית, וכך לשנות במעט את אסטרטגיית הפעולה באשר למעורבותה אל מול השלכות המלחמה, אחרי שבמשך כשנה התנהלה בזהירות והלכה בין הטיפות מחשש ליצירת מתיחות עם רוסיה ולפגיעה בחופש הפעולה הישראלי בשמי סוריה. יחד עם זאת, וחרף העובדה שגורמים רבים בישראל סבורים שיש לשנות כליל את היחס ולנקוט קו פרו אוקראיני בולט יותר, בשלב הזה ישראל עוד לא קיבלה החלטות דרמטיות לגבי מדיניותה בנושא.

שומר ביטחון ישראל?

דומה שמבול הדיווחים על אודות ההתקדמות בפרויקט הגרעין של איראן הצליח לבלבל גם את מי שעוקב אחריהם באדיקות. מאז שפרשה ארה"ב מהסכם הגרעין הפרה טהרן לא מעט מהסעיפים שעליהם התחייבה, אבל דיווח אחד מהשבועות האחרונים הצליח לחולל מהומה אמיתית ולהצית חשש במדינות המערב שמנסות, באיטיות משהו, להתמודד עם החזית הזו. איראן, לפי הדיווח, הצליחה להעשיר אורניום לרמה של 84%, מרחק של 6% בלבד מהאיכות המתאימה לפצצה. בדיקות שהתבצעו לאחר מכן איששו את הדיווח, אבל לא הצביעו על איראן כמי שעשתה זאת במכוון. ובכל זאת – הנתונים הללו החזירו את איראן לראש סדר היום הבין לאומי, ומי שמנסה לנצל את ההזדמנות הוא ראש הממשלה נתניהו, שמאז שחזר לתפקיד מקיים "סיבוב נסיעות" בבירות אירופה, שם הוא מנסה לדבר על לב המנהיגים ולרתום אותם למהלך נגד טהרן.

אלא שבמרוצת 100 הימים הללו לכהונת הממשלה, הגיעו היחסים עם ארה"ב לשפל, אולי חסר תקדים, למרות שהיא זו שאמורה לספק את המטריה הביטחונית ואת האור הירוק לתקיפת מתקני הגרעין, אם לא תהיה ברירה. העובדה שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן התייצב מול מצלמות הכתבים והכריז בקולו שלא יזמין את נתניהו לבית הלבן בשל קידום המהפכה המשפטית חוללה אולי סערה מקומית, אבל ההשלכות שלה התפשטו בכל רחבי המזרח התיכון. בטהרן יכולים לספוק כפיים ולחוש קצת יותר בטוחים שתקיפה בשטחם מתרחקת נוכח ההידרדרות ביחסים. ארה"ב אמנם ממשיכה לתמוך בישראל כבעלת ברית, ושיתוף הפעולה המודיעיני נמשך כרגיל – אבל לא בטוח שבבית הלבן קשובים לאזהרות שמגיעות מישראל כשגם שם רואים שנתניהו שקוע עד צוואר בקידום רפורמה משפטית שכל קשר בינה לבין האיום האיראני לא קיים.

לתסבוכת הזאת נכנסת התחזקותה של איראן גם במפרץ הפרסי. אחרי שנים של עוינות ומלחמה עקובה מדם בתימן, איראן וסעודיה חתמו על הסכם ובכך סתמו את הגולל, ככל הנראה, על יצירת חזית אחידה עם ישראל נגד טהרן. זה קורה במשמרת של נתניהו, 3 חודשים בלבד להקמת הממשלה, למרות שהוא, תחת הכובע של גורם מדיני בכיר בביקור ברומא, הטיל את האשמה על בנט ולפיד. על כל פנים, בזמן שסעודיה מתקרבת לאיראן ככה ישראל מתרחקת מריאד. נתניהו קיווה להציג הסכם כלשהו עם סעודיה כהישג של ממשלתו ולהרחיב את "הסכמי אברהם", אבל בזמן שהזירה הפלסטינית רותחת ושרים בממשלה מייצרים פרובוקציות כדוגמת עלייה להר הבית או התבטאויות שנתפסות פוגעניות – נראה שהסיכוי לטקס משותף בבית הלבן הולך ונעלם.

אגב הזירה הפלסטינית, 100 הימים לכהונת הממשלה התאפיינו גם בריבוי פיגועים ואירועי טרור בשטחי הגדה ובלב הארץ. במערכת הביטחון אמנם מבינים שהרשות הפלסטינית ממלאת תפקיד חשוב בהרגעת השטח, אבל כשהקבינט של נתניהו מורכב משרים שחבים את הקריירה הפוליטית שלהם למתקפות ישירות על אבו מאזן, קשה לייצר מציאות של חיזוק הרשות. ההשלכה הישירה של המלכוד הזה היא כניסה מאסיבית יותר של כוחות צה"ל וימ"מ לזירות שצה"ל היה מעדיף להתרחק מהן, דוגמת מחנה הפליטים ג'נין והקסבה בשכם, ופעמים רבות זה מהוות טריגר לפיגועי נקמה מצד הפלסטינים.

מי שמרוצה מהמצב הזה הוא החמאס בעזה, שנהנה מכך שהגדה המערבית בוערת בעוד שעזה שקטה באופן יחסי. אבל גם השקט הזה מתעתע. מאז הקמת הממשלה נספרו כמה מקרים של ירי רקטי מהרצועה לעוטף עזה, ופעמיים ישראל בחרה שלא להגיב, בשונה ממדיניות ממשלת בנט-לפיד, שנתנה פומבי למדיניות תקיפה גם אחרי הפרחת בלוני תבערה. בצה"ל יאמרו שהמדיניות לא השתנתה, וש"הפנקס רושם", אבל כשמצרפים לכך את העובדה שישראל טרם הגיבה גם על הפיגוע במגידו, שם מחבל חדר מלבנון, הניח מטען במרחק רב מהגבול וניסה להימלט בחזרה – הרי שהולך ומתגבש הרושם שישראל חוששת מכניסה לעימות נרחב.

כל זה קורה כשברקע אזהרת ראשי מערכת הביטחון כולם – משר הביטחון דרך הרמטכ"ל וראש השב"כ, שלפיה האויבים בכל הזירות רואים את הקרע הפנימי בארץ נוכח המהפכה המשפטית והמחאה נגדה, וממתינים לשעת כושר לפגוע. הדיווחים בעולם הערבי מציירים תמונה של ישראל חלשה, נרפית, מסוכסכת ופגיעה. מחאת המילואימניקים, מבלי לקבוע אם היא מוצדקת או לא, מסוקרת בכל כלי התקשורת של מדינות האויב, ומחזקת את העמדה שטוענת שקיצה של ישראל כמעצמה אזורית קרוב.

מהדברים הללו עולה שמאז השבעת הממשלה ההרתעה הישראלית נחלשה בכל הזירות – האיראנית, הפלסטינית והצפונית – והעובדה שהמציאות החברתית בישראל עדיין מעורערת לא מוסיפה לפתרון העניין. ובכל זאת, נקודה חיובית אחת לשבחה של הממשלה טמונה אולי באישור תקציב המדינה, בינתיים בקריאה ראשונה בלבד, ובתוכו ההסכם שמגדיל את תקציב הביטחון, עונה על הצרכים שעלו בישיבות עם בכירים בצבא ואפשרו בניית תכנית רב שנתית מתוקצבת עם כניסתו של הרמטכ"ל החדש, רא"ל הרצי הלוי, זמן לא רב אחרי השבעת הממשלה.

100 ימים לממשלה (צילום: פלאש 90)
100 ימים לממשלה | צילום: פלאש 90

ציון במשפט תפצל

הנושא המרכזי ביותר הוא כמובן המהפכה המשפטית. כבר בתחילת חודש ינואר, ימים ספורים לאחר הרכבת הממשלה, הציג שר המשפטים יריב לוין את תכניתו המשפטית, ומאז נכנסה המדינה לסחרור. עשרות דיונים הוקדשו לנושא בוועדת החוקה של הכנסת, המונים יצאו להפגין ובכירי מערכת המשפט, כמו גם בכירים אחרים - הביעו את התנגדותם הנחרצת. נתניהו וממשלתו סירבו במשך חודשים לעצירת החקיקה, עד שנתניהו הודיע בשבוע שעבר על השהייתה. שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים אושר מוקדם יותר באותו יום בוועדת החוקה לקראת קריאה שנייה ושלישית במליאה, כך שהקואליציה תוכל לאשר את השינוי סופית בכל רגע שתרצה במושב הקיץ של הכנסת. פסקת ההתגברות, הדרישה לרוב של 12 שופטים מתוך 15 לפסילת חוק רגיל והאיסור על בג"ץ לפסול חוקי יסוד - כל אלה אושרו בינתיים בקריאה ראשונה.

יריב לוין, בנימין נתניהו, שמחה רוטמן (עיבוד: אייל מרגולין, פלאש 90)
אנשי המהפכה המשפטית. לוין, נתניהו ורוטמן | עיבוד: אייל מרגולין, פלאש 90

הנבצרות והתרומות

לצד הסוגיות שבהן התמקד לוין בהצהרתו, נוספו עם הזמן יוזמות שונות בעניינים משפטיים. חוק מח"ש, שיכפיף את המחלקה לשר המשפטים, אושר בקריאה טרומית. כמו כן קידמה הקואליציה חוקים משפטיים שמטרתם לסייע לראש הממשלה נתניהו, כמו "חוק הנבצרות" שעבר סופית ו"חוק המתנות" - שאושר בקריאה טרומית ויאפשר לנבחרי ציבור לקבל תרומות עבור הליכים משפטיים או רפואיים.

מינוי דרעי

בתחילת הדרך שינתה הקואליציה את חוק יסוד הממשלה, בתיקון שכונה "חוק דרעי 1" ונועד להכשיר את כהונתו. החוק שעבר בזמנו קבע שיהיה צריך לפנות ליו"ר ועדת הבחירות כדי שיכריע בסוגיית הקלון - רק במקרה של מאסר בפועל. דרעי מונה לשר אך בג"ץ קבע שהמינוי אינו סביר באופן קיצוני. כעת פועלת הקואליציה לתקן שוב חוק יסוד, בתיקון שזכה לכינוי "חוק דרעי 2" ונועד למנוע מבג"ץ להתערב במינויי שרים.

הבעיות שלא טופלו

לצד ההתעסקות האינטנסיבית בעניינים הללו, הממשלה זנחה לחלוטין נושאים רבים אחרים במערכת המשפט. לא זו בלבד שלא נעשה כל מאמץ כדי לצמצם את העומס האדיר המוטל על המערכת - הוועדה לבחירת שופטים טרם התכנסה ולפיכך תקנים חסרים טרם אוישו. בשבוע שעבר דיווחנו שכבר כעת חסרים 16 שופטים, ובחודשים הקרובים המספר יעלה ויגיע לעשרות תקנים חסרים. לא נעשה כל דיון רציני בבעיות רבות ומגוונות במערכת המשפט, נהפוך הוא - 100 הימים הראשונים אופיינו בהזנחה מוחלטת של כל מה שאינו קשור למהפכה המשפטית. כך למשל, שר המשפטים לוין נמנע מהארכה של חקיקה זמנית שעמדה לפוג, ואפשרה להמיר תקופות מאסר קצרות בעבודות שירות. החקיקה הזו הוכיחה את עצמה ככזו שמאפשרת שיקום ומונעת פשיעה חמורה יותר בעתיד, אך לוין טען שלא היה זמן לטפל בנושא. רק לאחר הפרסום על כך על ידי העיתונאי נטעאל בנדל - שר המשפטים חזר בו.

המהפכה המשפטית

מאז שהציגה הקואליציה את השינויים שאותם היא מתכננת לקדם במערכת המשפט, הכלכלה הישראלית נמצאת בחוסר ודאות. בהתחלה היו אלה אזהרות - מהכלכלנים, מההייטקיסטים, מקרנות המשקיעים - ואחר כך גם מנגיד בנק ישראל ובכירי האוצר. אלה העריכו שהיחלשות מערכת המשפט בישראל תוריד את דירוג האשראי שלה, תפגע בתוצר ותרחיק מכאן משקיעים.

עד מהרה, האזהרות הפכו למציאות והשוק הישראלי הפך למעין "מד דופק" לחששות סביב המהפכה. השקל, שהיה מהמטבעות החזקים בעולם, החל להיחלש עד שנסחר סביב 4 שקלים לדולר אחד. הבורסה בתל אביב, שהייתה מתואמת כמעט לגמרי עם השוק בוול סטריט, עברה לירידות מתמידות. גם "קטר ההייטק" נעצר, כשהשקעות הפסיקו לזרום באותו קצב לחברות הישראליות - וחלקן כמו פאפאיה וויז החליטו להוציא את כספיהן מישראל.

לאחרונה שיגרה חברת הדירוג האשראי פיץ' אזהרה למדינת ישראל בכך שאישרה (ולא העלתה) את דירוג האשראי שלה. חברת הדירוג מודי'ס פרסמה מכתב מיוחד שבו הזהירה מפני השפעות המהפכה המשפטית על יכולתה של ישראל להחזיר את חובותיה. וגם אחרי כל זה - אין תשובה משמעותית מצד שר האוצר לדאגות. הוא טען מצידו כי "הרפורמה תחזק את הדמוקרטיה הישראלית, תקצר את תהליכי החוזים, תוסיף ודאות ותפחית את הכסף שאנו משקיעים על תהליכים משפטיים".

אחרי שבכירי הכלכלנים בעולם ובארץ וכן שורת עיתונים כלכליים מהחשובים בעולם התאחדו תחת מסר אחיד, נגד המהפכה, התבטאו בנושא גם אנשי משרדו של שר האוצר - הכלכלנית הראשית שירה גרינברג וראש אגף תקציבים יוגב גרדוס. בדיון סגור, שיתפו השניים בתחזיות קודרות לכלכלה הישראלית - אובדן תוצר של כ-270 מיליארד שקלים בתוך 5 שנים, ואובדן הכנסות של כ-385 מיליארד שקלים בתוך עשור.

בסוף חודש מרץ, "נכנס לאירוע" גם יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד. בשיתוף פעולה נדיר עם ראשי המגזר העסקי, קידם שביתה היסטורית בת שעות במשק הישראלי. בסוף אותו יום, הודיע ראש הממשלה נתניהו על השהיית החקיקה המשפטית - והשביתה הוסרה.

יוקר המחיה

ללא יוצאת מן הכלל, כל מפלגות הקואליציה ניהלו קמפיין בחירות שהתמקד בסוגיה אחת - יוקר המחיה. הישראלים יצאו לקלפיות כשמבחינתם, תוך שבוע מהקמת הממשלה מוקם קבינט דיור, תוך חודש מחירי החשמל, המים והמשכנתאות מוקפאים לשנה - ובקיצור שיהיה כאן קצת פחות יקר.

בפועל, הממשלה נכנסה לסחרור של "גל התייקרויות ינואר". הדלק התייקר ב-9 אגורות לליטר, החשמל ביותר מ-8%, והמים ב-3%. גם תכנית מיוחדת שהעמידו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' וראש הממשלה בנימין נתניהו למלחמה ביוקר המחיה לא בדיוק עזרה, ובשיאה חסכה למשפחה ממוצעת כ-37 שקלים בחודש. 

אז איפה הן, הבטחות הבחירות? קבינט הדיור הוקם, אך לא כונס. מיליארד השקלים לתווי המזון שהבטיח דרעי אינם, ולא ישמשו את המשפחות הנזקקות בחג הפסח. חינוך חינם מגיל לידה הפך לחינוך מוזל, אולי, בעתיד, מגיל שנתיים. גם המשכנתאות ממשיכות לטפס - ומחירי המזון לא עוצרים. 

במשרד האוצר הצליחו להעביר תקציב, אבל דווקא הנושאים שקשורים ליוקר המחיה - נשארו בחוץ. את נקודות הזיכוי שהבטיח שר האוצר סמוטריץ' להורים העובדים נקבל רק ב-2024 - ופרק מרכזי בחוק ההסדרים שנועד להילחם ביבואניות ובריכוזיות בתחום המזון נמחק בלחץ החברות. מה כן הספיקו לקיים? את ביטול המס על החד פעמי, פעולה שעלתה 330 מיליון שקלים בשנה - ואת ביטול המס על השתייה המתוקה, כנגד עמדות כל מערכת הבריאות. הורדות מסוימות כן נרשמו במחירי החשמל והטואלטיקה. 

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
יש תקציב, תרקדו. שר האוצר סמוטריץ' | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מתח מול הדרג המקצועי

מיומה הראשון של כהונתה של הממשלה, ניכר מתח בין חלק משריה לבין הדרגים המקצועיים – בעיקר בשל קידום חקיקת המהפכה המשפטית, אך לא רק. המתח המקצועי הגיע לשיאו בדיון רשמי ומתוח שערך שר האוצר סמוטריץ' עם בכירי משרדו, שבו העריכה הכלכלנית הראשית כי החקיקה עלולה להביא לפגיעה במשק בגובה מאות מיליארדי שקלים בשנים הקרובות. 

אחד המקרים הבולטים שעורר סערה, הוא ציוץ של שר החוץ אלי כהן שקרא להפסיק את העלאות הריבית. בעקבות זאת, מיהר ראש הממשלה נתניהו לצייץ בעברית ובאנגלית שעצמאותו של בנק ישראל והנגיד יישמרו. אמיר ירון גם התייחס לכך בריאיון שהעניק ל-CNN: "מקבלי ההחלטות לא יתקרבו לגעת בעצמאות הבנק".

גם יו"ר" דגל התורה משה גפני הגיש הצעת חוק שלפיה תוקפא הריבית על המשכנתא והדבר עורר ביקורת רבה. לכך הגיב נגיד בנק ישראל ואמר: "מי שמנסה למצוא פתרונות פלא עלול לפגוע דווקא בשכבות החלשות".

יתרה מזאת, חלק משרי ממשלת נתניהו פעלו להביא למינויים פוליטיים בחלק מהתפקידים ולהחליש את כוחם של היועצים המשפטיים. מה שהביא בין השאר לגל התפטרויות במשרד התחבורה, שנמשך עדיין בימים אלה – ולניסיון כושל של רגב למנות את מקורבה משה בן זקן למנכ"ל שלא צלח. גם במשרד המדע ארע מקרה דומה, כשהודיע השר אופיר אקוניס על מינוי אסנת מארק למנכ"לית במקום מהנדסת החלל הילה חדד-חמלניק. בעקבות הסערה שהדבר עורר, החליטה מארק לוותר על התפקיד.

התקציב

משרד האוצר והשר סמוטריץ' בראשותו החלו לבנות תקציב מיד עם כניסתם לתפקיד. למרות מחאתם של כמה שרים שלא היו מרוצים, הממשלה אישרה את התקציב בסוף חודש פברואר – ובשבוע שעבר הוא אושר במליאת הכנסת בקריאה ראשונה בלי התנגדויות משמעותיות. עם זאת, התקציב עשוי לעבור שינויים בוועדת הכספים, עוד לפני שיגיע לקריאה שנייה ושלישית. על פי החוק, הכנסת חייבת להעביר את התקציב עד סוף חודש מאי – אחרת היא תתפזר.

שורת תוכניות ירדו מחוק ההסדרים עקב לחצים פוליטיים ועסקיים. פרק מרכזי שנועד לפרק את הריכוזיות בתחום המזון הורד בלחץ היבואניות. ענף התיירות הצליח לסכל את ביטול הפטור ממע"מ לתיירים זרים. בטיוטה מוקדמת יותר של חוק ההסדרים הוצע גם לפגוע בהטבות לפנסיונרים, באופן שיחסוך מאות מיליונים בשנה. אחרי לחץ משורת גורמים - וביניהם ההסתדרות - הפגיעה נמנעה. בתוך כך, השר לביטחון לאומי בן גביר לא מרוצה אחרי שהתברר שקיבל רק שליש מהתקציב שהובטח לו, במקביל - שרת התחבורה מנסה לסכל את קידום אגרות הגודש.

פרק נוסף שנתקל בהתנגדות הוא הגדלת סמכויות הממשלה על פני הרשויות המקומיות בתחום התכנון והבנייה והקמת "קרן הארנונה". בתגובה, בפורום ה-15 השביתו חלק מפעילות העיריות ויצאו במתקפה נגד החוקים המתוכננים בחוק ההסדרים, בטענה שמדובר ב"פרקים דרקוניים המאיימים על עתידו של השלטון המקומי בישראל". ברשויות המקומיות מזהירים כי זו התקפה ממוקדת עליהן, שתוביל את מדינת ישראל לאסון תכנוני, סביבתי ובריאותי.

סעיף מרכזי שאושר בתקציב הוא הגדלה דרמטית של תקציב החינוך החרדי. ולפיו, בין השאר קצבת האברכים, שעומדת כיום על 680 שקלים בחודש, תגדל ל-1,000 שקלים. מדובר על תוספת של 40% בגובה 2 מיליארד שקלים וחצי - וגורמים באוצר אמרו שהם לא זוכרים עלייה כזו בשנים האחרונות.