"מופע הארנבות של ד"ר קספר" הם תופעת טבע. שי להב ואורן ברזילי פשוט יודעים לתת בראש. ובעברית. מיד כשנכנסנו למועדון ה"ברזילי" (שלמרות שנחמד לדמיין את זה, הוא לא קרוי על שמו של אורן ברזילי) שפשפתי את עיניי, ולא רק בגלל העשן. הייתי בטוח שאני מדמיין. איזה 300 איש דחוסים במועדון אפל בתחת של תל אביב בערב יום שישי, וכולם באו לראות דבר אחד - מופע רוק ישראלי. רק כשהצצתי בשעון קלטתי שזה לא חלום והשנה היא אכן 2009. מה שהדהים אותי בעיקר היה הגיל הממוצע של האנשים בקהל. רובם היו במקרה הטוב בגיל טרום גן חובה כשיצא האלבום הראשון של הקספרים, אי שם בשנת 93'. כמובן שהמחשבה הראשונה שעוברת בראש היא 'איפה הייתם ב-96', כשהם התפרקו בשל חוסר עניין לציבור?', אבל זו כבר טענה שבטח צריך להשמיע להורים שלהם.

בחצות וחצי, באיחור אופנתי של לא פחות משעתיים (זה היה אופנתי אולי בניינטיז, עכשיו זה סתם מעצבן), עלו הקספרים לבמה ופתחו עם הסינגל החדש שלשמו התכנסנו – "עולם שקט". לטעמי לא מהמשובחים שלהם, בעיקר כי הוא מזכיר לי יותר מדי דברים אחרים, אבל הקסם הקספרי בהחלט ניכר גם כאן, והקהל שמח להצטרף לאורן בצרחות "צועק מול עולם שקט".

קאברים משעשעים, כמיטב המסורת

מטבע הדברים, בחלקה הראשון של ההופעה שולבו יותר שירים חדשים - "היא כל הסיפור" המצוין, "אז"ו-"זמנים משתנים", שמתחיל במונולוג הזוי של ברזילי. לצדם נוגנו כמיטב המסורת קאברים משעשעים למדי, כמו I kissed a girl ו-Big in Japan, שהתחיל בכלל כמחווה ל"מאמי" של ארנון צדוק. ועדיין, במשך כל ההופעה, נשמר היטב מינון הלהיטים מול השירים הפחות מוכרים של הארנבות. בהמשך, כשהגיעו "סקס", "בואי דינה", "הקומיקאים" ו-"השיר שלי", למשל, כבר אי אפשר היה לעצור את ההיסטריה.

בכלל, עושה רושם שהקהל עשה את שיעורי הבית, תרתי משמע. לא הרבה הופעות היו לקספרים מאז חזרו לעניינים אחרי מחלתו הקשה המתוקשרת של ברזילי, אבל הילדים ללא ספק הגיעו מוכנים, מכירים בעל פה את כל השירים (כולל החדשים), וצורחים וקופצים עם אורן ושי לכל אורך ההופעה. בלהיטים הגדולים, בעיקר מהתקליט השלישי, כמו "תראו אותי" ו"יותר מדי", זה כבר הפך לפוגו סוער במיוחד, בעידודו של ברזילי שנהנה לרדת מהבמה והשתלב מעולה בקהל.

ואגב ברזילי, גם אם ממש מתאמצים, אין שום דרך להבחין בכך שעד לפני כמה חודשים הבן אדם היה חצי מעצמו. להופעה הזו הוא הגיע מסובב מתמיד, שיכור מזכייתה של הפועל חולון בגביע בכדורסל ("חולונייה!"), וכנראה מעוד כמה דברים אחרים. גם התוספת של עידו אגמון על החשמלית (מעולה, גם אם נראה קצת לא בעניין) מפנה את ברזילי לחרוש את הבמה מקצה לקצה, לפלרטט עם הקהל, ולשגר דאחקות בין השירים. כך, למשל, זכינו לשמוע אותו מחקה את אריק ברמן, מציע לבן ארצי למזוג קצת וויסקי לאבא, ואפילו נושא מניפסט פוליטי קצר נגד ארי פולמן, שכולל סלט שלם בין שתי מלחמות לבנון.

כאילו לא עברו -15 שנה מאז ימי "רוקסן"

אבל צחוקים בצד - הקספרים באמת מצליחים להרים מופע רוק ישראלי משובח, שקשה למצוא דומה לו במחוזותינו. הכל נשמע טרי ובועט, כאילו לא עברו יותר מ-15 שנה מאז ימי "רוקסן" העליזים. פשוט אין רגע דל במשך שעה ועשרים של דיסטורשן. בסיום אתה מוצא את עצמך עם חיוך מרוח מאוזן לאוזן, גם אם באוזניים עצמן אתה כבר לא ממש שומע. אחרי שני הדרנים, שכללו ביצוע שקט וחביב ל-"לטיסיה" מהאלבום הראשון - "שיר אהבה לבובת מין", כפי שהגדיר אותו ברזילי, ואת "שילה" מהאלבום השני, שבו ברזילי התבלבל לחלוטין במילים, הגיע הגראנד פינאלה עם "רוח גדולה" ו-"אחלום לנצח", כנראה הלהיט הכי גדול שלהם, שהותיר את הקהל מבסוט עד השמיים.

כדי לא להשבית את השמחה לא ארחיב על הסאונד בברזילי, אבל אפילו הוא לא הצליח להרוס. כי גם אם לא תמיד מצליחים לשמוע מה קורה על הבמה, הסך הכל הכללי הוא של חוויית רוק מוטרפת ומהנה, כמו פעם - רק עם תקווה גדולה לעתיד. כי יותר מכל, ההופעה הזו הוכיחה (בפעם המי יודע כמה) שבסופו של דבר הילדים שאוהבים רוק יותר חכמים מהעורכים בתחנות הרדיו. הם יודעים מה טוב להם, אפילו אם זה קרה בכלל בעשור אחר. נקווה רק שכשייצא "סוף לא טוב", הדיסק החדש של הקספרים, הקהל הזה גם יידע להביע את הערכתו בחנויות, והפעם בזמן אמת.

בשורה התחתונה, ההופעה של הקספרים מומלצת בחום לכל אלה מכם שרוצים לחזור ולו לשעה קלה אל מחוזות הרוק של ילדותם (לי זה ממש הצליח), ועוד יותר למי שסתם מתחשק לו לטעום קצת פאן טהור באמצע החיים, ולשמוע איך עושים זאת נכון. יש רוקנ'רול בעברית, מסתבר, גם ב-2009.

"מופע הארנבות של ד"ר קספר", ברזילי, 20.2.09, 70 ש"ח