הגיטריסט והמוזיקאי ערן וייץ (ניגן ועבד עם חווה אלברשטיין, שלמה ארצי, חמי רודנר, נינט טייב, רונית שחר, רשימה חלקית) והרקדנית והכוריאוגרפית כרמי זיסאפל נפגשו לפני כשלוש שנים במופע משותף של להקת המחול "ורטיגו" (שלה) עם להקת הרוק "היהלומים" (שלו). מהחיבור הזה נולדה זוגיות בחיים, שהובילה להולדתו של בנם הראשון, יונתן, בן השלושה חודשים, ובמקביל ליצירת אלבום משותף. שיר ראשון מהאלבום, "הציפור", יוצא היום לראשונה, שיר שקט ומינימליסטי, שמעיד על הכיוון שהכללי של האלבום. את המילים והלחן כתב וייץ, כאשר בשאר שירי האלבום מתחלקים בני הזוג ביניהם בקרדיטים.
-ערן וייץ, מזל טוב כפול.
"תודה תודה. ילד ושיר זה די אותו דבר. השיר נכתב לפני שנה פלוס. תמיד כתבתי רק שזה לא בהכרח קרה כלפי חוץ. התקליט הוא כתיבה משותפת. רוב המילים של כרמי רוב המנגינות שלי, לפעמים יחד בשני הדברים, לפעמים זה רק אני. כתיבה זה משהו שקרה עם הזמן. בהתחלה פנינו לכותבים עד שהבנו שאנחנו יותר מתחברים לכתיבה של עצמנו, מקום שמרגיש נטו, הכי אמיתי ונכון. התחלנו להתאים מילים לצלילים. לפעמים זה לוקח דקה וחצי ולפעמים עובר הרבה זמן עד שאתה מגיע למשהו ששווה משהו".
-איך האלבום נשמע?
"מאוד מינימליסטי. ברובו כרמי שרה ואני עם גיטרה ומיקי ורשאי עם קונטרבס. אנחנו לא מופקים ברמה של הרכב, אין תופים בתקליט בכלל. המקסימום שהגענו זה עדי רנרט שמנגן פסנתר. ניסינו להפיק קצת יותר עם בס ותופים אבל בסוף נשארנו עם מה שהיה הכי יפה בעינינו. אשר ביטנסקי, שדחף אותנו וייעץ, גרם לנו להבין שזה הדבר הכי יפה ושעם זה צריך להישאר".
-אילו תגובות קיבלת ממוזיקאים ואמנים שאתה מנגן איתם?
"שמעו את זה הרבה אנשים. קיבלנו הרבה מאוד תמיכה ואהבה מהסביבה. הופענו קצת ובהופעות היו תגובות פנטסטיות ומפרגנות. סך הכל זה דבר מאוד אינטימי, גם ההופעה וגם המוזיקה. ממעט הופעות שעשינו הצלחנו להגיע לכמה אנשים וזה המשמעות של מוזיקה בסופו של דבר".
-עד היום בעיקר ניגנת, עיבדת והפקת מוזיקלית. עכשיו אתה מוציא לחנים מקוריים שלך.
"יצאו לחנים שלי כשעזרתי לבעז בנאי או קטעים שנוגנו בסדרות בטלוויזיה, אבל לא ממש שירים שלי. אני נהנה שפעם ראשונה יוצאים לחנים שלי. כשקורה משהו לשביעות רצונך זה כיף. מרגש לשמוע משהו שעשית, אבל אני לא חושב על זה במשמעות של מה יגידו. מי שבמקצוע הזה עושה זאת מחוסר ברירה כי הוא לא יכול לעשות משהו אחר וזה חושף אותך, לטוב ולרע".
-אתה בחור מופנם שפתאום מגיע לפרונט, מצולם, יש עליך פוקוס.
"זה לא המגרש הביתי שלי, אבל קרה באופן טבעי כי נוצר משהו בין שנינו, כולל הביצוע. זה לא מבחירה, אלא פועל יוצא של מה שעשינו. אני לא יודע להגיד לך אם נוח לי עם זה. נוח לי שאנחנו עושים את זה ויש לזה עוד השלכות שכרגע אני לא מכיר אותן".
-איך עמדה הזוגיות מול היצירה של האלבום?
"היצירה לא גרמה לחיכוכים בזוגיות. ברור שכאשר יש חיים משותפים אז דברים שקורים בחיים גם יוצאים בשירים, בלי ספק. אף אחד לא נמצא ביחסים במקום שהוא לגמרי נקי. יש הרבה דוגמאות לזוגות שעובדם יחד. לכולם יש הרבה יותר ניסיון מלנו בלהתמודד עם עבודה משותפת וחשיפה. התחלנו משהו ולגבי כל השאר נדע בהמשך".
-מה הציפיות שלכם?
"הציפיות בעולמנו זה דבר מופרז באופן כללי. אנחנו עושים את מה שעושים ושמחים בזה. המציאות בימינו כולנו יודעים מה היא. אף אחד לא יודע מה ילך לאן, בטח שלא באמנות. צריך להיות שלמים ולאהוב את מה שעשינו ואולי עוד אנשים יאהבו. הכל יכול לקרות. אתה אף פעם לא יודע איך יגיבו למה שאתה עושה. בחרנו דרך שנוחה לנו, כיפית ונעימה לנו. אי אפשר להגיד שהלכנו עם הזרם בבחירות שעשינו. מה שאנחנו עושים לא משקף בהכרח את המציאות המוזיקלית בארץ, אבל זה מי שאנחנו".
ערן וייץ וכרמי זיסאפל יופיעו יחד ב-3/3 ב"אוזן-בר" בתל-אביב.