ה-ל-ל-ו-י-ה!

לביקורת מלאה על ההופעה של לאונרד כהן

ההופעה של לאונרד כהן הערב באיצטדיון רמת-גן, לעיני ולאוזני 50 אלף ישראלים ברי-מזל ותאבי חיים ותרבות ואהבה, היתה מפגן מרשים של עילוי מוזיקלי ותרבותי. אחד מהמופעים הגדולים והמרשימים שנראו אי פעם בישראל, ולו ברמתו הגבוהה, העליונה, שאפשר להשוות אותה אולי רק להופעה של פול מקרטני בפארק הירקון לפני כשנה.

היה שווה לחכות לו

היה שווה לחכות את כל אותם חודשים ארוכים ומורטי עצבים של ביטולים וביטולי ביטולים ואי וודאות. היה שווה, ולו כדי לחזות באדם הנדיר הזה, היוניק, האחד שאין עוד אחד כמותו בעולם, בגיל 75, בפעם הלא ראשונה, אבל כנראה האחרונה בישראל, על במה, מתפלל, מתנבא, מתפייט, מסעיר וכובש לבבות, מפיץ אור ומוקף באהבה, בדיוק מה שהיינו זקוקים לו בעשרת ימי תשובה.

לאונרד כהן, מגדולי האמנים במאה ה-20 (וה-21) ומגדולי המשוררים בכל הזמנים, העניק הערב לאוהדיו הרבים בישראל ערב מפעים, מרגש ובלתי נשכח, שילך עם כל מי שנכח בו עוד שנים ארוכות קדימה. ערב שכלל כמובן שיאים כמו "הללויה" ו"First We Take Manhattan, Than We Take Berlin", בהם סחף כהן את הקהל לשירה אדירה ותשואות רמות.

הוא דייק, אנחנו איחרנו, כהרגלנו

כהן עלה לבמה ב 19:46 בדיוק, מבלי להתחשב באלפים שעוד חיכו בתורים מחוץ לאיצטדיון ברכם להיכנס. ככה זה כשהדיוק הקנדי של אדם מבוגר שעומד בזמנים פוגש את החפיפניקיות וה"יהיה בסדר" הישראלי כל כך, שרגיל ששום דבקר במדינה הזו לא מתחיל בזמן.

אבל מיד שכחו כולם את הפתיחה, עם הצלילים הראשונים והמחבקים של "Dance Me To The End Of Love". כך נפתחה הופעה מרגשת באמת, מרגשת ממש, שכללה את כל השירים הגדולים של לאונרד כהן, בתוספת ל"מלון צ'לסי" שלא נכלל ברשימה שפורסמה מראש.

סך הכל ביצעו לאונרד כהן ולהקת הליווי שלו 28 שירים, 11 בחלק הראשון לפני ההפסקה, 9 בחלק השני בין ההפסקה לסיום הרשמי, 2 בהדרן הראשון ו-6 בהדרן השני.

הקול העמוק, המלטף, המרתק

עם השירים המבריקים של לאונרד כהן, שאין שני להם, בתרגומיו המדויקים של קובי מידן, עם המחוות ושיתוף הפעולה עם הקהל, עם החיוכים, עם האהבה והשמחה שהקרין, ומעל כולם (או מתחת) עם קול הבס העמוק, המלטף, הנוגע, המרתק, שכה נעים לצלול איתו ובתוכו.

חמישים אלף מאושרים היו הערב באיצטדיון, עשרות אלפי סטיקלייטים ירוקים שחיכו להם על המושבים הונפו בחושך, כשהמשורר, הרומנטיקן המסעיר והרוקר האמיץ הזה, שכתב שורות אל-מותיות, מילא את חלל האויר הישראלי במסכת של להיטים שהם למעשה פואמות, ועתה, הלילה, זכו למקום של כבוד בהיכל התהילה המקומי.

נאום בעד סובלנות ושלום

פעם אחר פעם הודה כהן לקהל, ומעט לפני שירד לרבע שעה הפסקה, לפני השיר "Antheme", נאם על סובלנות בין יהודים לפלסטינים. "צריך ליצור קואליציה של שיתוף פעולה בין יהודים לפלסטינים", אמר כהן, "להושיט יד לאויב שנמצא בצד השני, להבין את סבלו של האחר. יש אחריות קדושה קדושה קדושה לסבל של בני אדם משני הצדדים. אני מרכין ראש בכבוד לאצילות של ההתפתחות הזו (המשפחות השכולות משני הצדדים שפועלות למען השלום ושזכו למענקים מקרן מיוחדת)".

ואז, רגע לפני שביצע את שירו "Antheme", ציטט ממנו כהן: "צלצלו בפעמונים, הם עדיים יכולים לצלצל. זיכרו שבכל דבר יש סדק, שדרכו נכנס האור".

לביקורת מלאה על ההופעה של לאונרד כהן