שלמה ארצי אילת מיקרופון (צילום: שרון רביבו)
האושר הגיע בחצות. שלמה ארצי | צילום: שרון רביבו

חגיגה לאוהבי שלמה ארצי, ואירוע חשוב במוזיקה הישראלית, אולי האירוע החשוב של השנה. הלילה בחצות הוציא שלמה ארצי את אלבומו החדש "אושר אקספרס". האלבום היה זמין להורדה עבור אלו שרכשו ממנו עותקים דיגיטליים דרך הרשת.

האלבום החדש כולל 12 שירים: "חוזרים הביתה" - הדואט עם אריק איינשטיין, "כל יום", "לתת ולקחת" - דואט עם דודו טסה, "נדבר מהלב", "אלוהיי" - דואט עם אברהם טל, "לא מוותר על החלום שלי", "אומץ", "פלורידה", "מת להגיד לך", "קיץ בארץ לו", "אושר אקספרס", "שלא יעלמו הדברים היפים".

לא חושש לתת מה"שלמה ארציות"

אין תמונה
כמצופה ממנו. שלמה ארצי, עטיפת האלבום "אושר אקספרס"

על פי האזנה ראשונה נדמה שבאלבום החדש מיטיב שלמה ארצי לעשות את מה שכולם ציפו ממנו שיעשה - לחבר את האני הפרטי עם הלאומי הכללי, לדבר על עצמו ועל שאר תושבי ישראל בעת ובעונה אחת, לפנות ללב של כולם ולמי שאוהב אותו במיוחד, לספר את הסיפור של מצב הרוח הלאומי דרך הסיפורים הקטנים והפרטיים שלו, ומעל לכל - להוליד לעולם 12 שירים חדשים שעומדים ללוות אותנו ארוכות ורבות לאורך השנה הקרובה.

זהו שלמה ארצי שכבר מזמן מודע היטב למעמדו, לחשיבותו, לכוחו. לכן הלחץ עליו היה, כרגיל בעשרים השנים האחרונות, גדול במיוחד. ככל הנראה המעורבות של יוצרים ואמנים נוספים באלבום, בעיקר המפיק פטריק סבג, הורידה קצת מהעול על כתפיו, אבל עדיין, וזה נשמע כאן כמעט בכל תו - המילה האחרונה והנגיעה האחרונה בכל שיר הן של ארצי עצמו, שנשמע נהדר ולא מפחד לתת מה"שלמה ארציות" המפורסמת.

1. "חוזרים הביתה" - דואט עם אריק איינשטיין

השיר שפותח את האלבום הוא הדואט שכבר זכה לכינוי "הדואט של המדינה". על רקע גיטרה ספרדית קיטשית שני הקולות הגדולים והחמים של המוזיקה הישראלית מסתכלים אחורה ועל ההווה, מדברים, איך לא, על געגוע נוסטלגי למשהו טוב שהיה פעם, בנקודת ההתחלה, על הקושי שיש בהמשך, על הכמיהה שיהיה טוב, ולמעשה קוראים לנו לחזור הביתה, כלומר לחזור לעצמנו, למשהו שאולי פעם היינו. וזה שוב המצב הישראלי העצוב תמידי, עם הבדידות, והרעש והטוב שמגיע בדממה דקה. וארצי ואיינשטיין עומדים על שביל החיים, חוזרים הביתה בין אהבה לבין בריחה, וכל זוג ישראלי יוכל לשיר את השיר הזה לעצמו בעיקר כנחמה בגיל הפנסיה על ישראל שכבר לא תהיה יותר כמו פעם. ובסיום שלמה מדגדג לאריק בנקודה הרגישה ונותן לו לשיר על פגישה בהופעה, משהו שאיינשטיין לא עשה כבר 29 שנה.
שווה ציטוט: "בנקודה שבה הכל מתחיל בלי רשע, האם אפשר לחיות בתוך בועה? תקשיב לרוח וללב יש צל חומק, להתראות באיזו הופעה".

2. "כל יום"

בכל אלבום יש לארצי שניים-שלושה שירי אהבה שמדברים ישירות ללב ולראש של כל גבר שעבר את גיל 30. גם כאן הוא מצליח לקלוע לעניין, עם הדברים החשובים באמת, האישה שעדיין אוהבת ושמחכה לגבר שלה. יש פה קצת מצ'ואיסטיות ישראלית-אמריקנית טיפוסית, שארצי נגע בה בעבר, אבל לצדה יש פה את הרגישות החדשה, שהוא פיתח יפה החל מאמצע הניינטיז. השיר הזה הוא שכלול של דברים שעשה בשלושת האלבומים הקודמים, עם יכולת לדייק ולזקק את הרגש שגורם לגברים כה רבים לחוש שהוא שר מגרונם. שיר שירוץ חזק מאוד בקיסריה.
שווה ציטוט: "עם הילד שבתוכי מדבר, אל תשכח אותי הוא אומר"

3. "לתת ולקחת" - דואט עם דודו טסה

דודו טסה פרומו (צילום: ינאי יחיאל)
תוספת מרעננת. דודו טסה | צילום: ינאי יחיאל
דודו טסה וניר מיימון מושכים כאן בהתחלה לכיוון הרוק, עם פתיחה של גיטרה חשמלית, אבל מהר מאוד שלמה מביא את הארציות, וזה נהיה המנון רוק מיינסטרימי שבו ארצי הוא סך כל הרוקרים של חייו - פול סיימון ובילי ג'ואל וכמובן ספרינגסטין. ושוב ארצי שר כאן על "אמיתי" ועל "מלך", אבל גם על קול אמיתי לתפילה ורגע מושלם לתת ולקחת. הכניסה כאן לחלק השני של הפזמון מזכירה שירים דווקא של הבן בן, אבל הסך הכל הוא עוד שיר שמי שאוהב את ארצי יתמכר אליו בקלות. התרומה של טסה מרעננת, אם כי מדודה. בכל זאת, זה שיר של ארצי.
שווה ציטוט: "ניסיתי ניסיתי מאוד להילחם לא סיפרתי לך כמה / ניתקתי את עצמי מהרוב אך בתוך המציאות חטפתי ג'ננה; אדם צריך שתהיה לו מילה, קצת מקום העולם, אהבה לא נשכחת, וקול אמיתי לתפילה ורגע מושלם לתת ולקחת, ולא לפחד מהפחד".

4. "נדבר מהלב"
השיר הזה הוא קו פרשת מים. מי שאוהב את ארצי של העשור וחצי האחרונים, זה שמאז "שניים" המציא את עצמו מחדש כאביר קיטש, יחבק את השיר הזה בחום רב, בעיקר נשים, הקהל הטבעי של ארצי, שהמתקתקות כאן תמיס להן את הלב. מי שלא מתחברים לדמות הזאת של ארצי יידרשו למאמץ רב כדי לצלוח את השיר הזה, שבבסיסו הוא שיר טוב, אבל ההפקה המוזיקלית מוסיפה לו עודף עמוס של קולות רקע, הכפלות, כינורות דביקים ומטענים שמגישים אותו עמוק עם כפית לתוך הגרון.
שווה ציטוט: "כבר שבוע מוזר / רבי נחמן בראש / אולי אלה אולי השנים היפות ואין אחרות"

5. "אלוהיי" - דואט עם אברהם טל

אברהם טל שוני 4 (צילום: נועה מגר)
מחוזק לעולם. אברהם טל | צילום: נועה מגר
השיר הזה הוא מעין תפילה, או יותר נכון מסע של ארצי חזרה אחורה לחיפוש אלוהיו, מסע שמתחבר לחיפוש אותו עברו לא מעט ישראלים בחצי העשור האחרון, ושוב ארצי מבטא כאן תחושה קולקטיבית, מתחבר אל הנפש הישראלית דרך המקום הפרטי. למסע ההתחזקות הזה מחבר ארצי את ה"מחוזק לעולם", את אברהם טל, ששר כאן את כל החלק הראשון של השיר, מהחיבוק שחיבק האב של ארצי, דרך האחות אותה שאל מי הוא אלוהיו, והאמא שקראה לו לשוב כי היה לה חשוב, אבל ארצי כבר לא שמע אותה. עכשיו הוא קורא לאלוהיו, ושואל שאלה קריטית - אם אתה ישנו - למה לא בא אלי?. ארצי עצמו מצטרף לשיר רק אחרי דקה וחצי בקולות רקע. בשירה מלאה ארצי מגיח רק אחרי 2:40 דקות ושר "תן כוחות, נעבור עוד יום מול כל שונאיינו הגדולים / אז לא פלא שבפייק-אפ בר מלא, שופכים את הלב וצוחקים עם בדרן". ובהמשך מקונן על כך שאלוהים לא מראה את עצמו.
שווה ציטוט: "ועניין אחד לא סגור עליו - אם אתה ישנו, למה לא בא אליי?"

6. "לא מוותר על החלום שלי"
זה ארצי קלאסי. שיר על חלומות ועל הגשמתם, שכל מי שהזדהה עם השירים של ארצי עד היום יוכל להתחבר אליו גם הפעם. הוא מתבונן על עצמו ועל אחרים (על זוגתו, על ילד שחור, על שלוש בלונדיניות ברכבת) ומספר על התשוקה שלו להגשמת חלומות, לאהבה, ללא לוותר על החלום, עם הקריצות הקטנות שארצי כל כך אוהב (חלום כחול), עם אוורס פואטיקה שהולכת איתו עוד מימי "גברת תפוח" ו"לב שבור לרסיסים" ("אוהב לנגן עם חברים") ועם הפקה מוזיקלית עשירה, שמוסיפה כאן מחיאות כפיים, נגיעות קצביות של כלי מיתר, גיטרות מגוונות בשלל סאונדים כולל אחת חצי כבדה ברגע הקריטי, שירה עם חצי שאגה ("הצבע לא קובע כלום!") ותחושה גרובית. זה ארצי שנתן לפטריק סבג להכניס לו קצת פלפל במקומות הנכונים, ארצי ששחר קצת באולפן. התוצאה היא השיר הכי "רעב" באלבום הזה, שיר שבא לאכול את העולם, את החלומות, שיר שפונה גם לקהל צעיר.
שווה ציטוט:
"יש לי חלום כחול ויש לי בו שמיים".

7. "אומץ"
השיר הזה הוא מעין מכתב שכותב ארצי לדמות מסוימת, שרק באמצע השיר מתברר שהיא כנראה הוא עצמו, כלומר מכתב של שלמה לארצי. זה שיר מקסים, מלא בחסד, בנחמה, באנושיות והומניות ("דמעות יורדות על היקום, הלב שלי רוצה כדור") שכל אחד יוכל לקחת אותו לכיוון שלו - שיר אהבה, שיר חברות, שיר בין בני משפחה. מסוג השירים שגם בעוד עשר שנים המעריצים של ארצי יבקשו ממנו בהופעות, כי למרות שהוא רוויי בקיטש הארצי להתפקע, הוא עדיין אמיתי, יפהפה ואפילו מרגש. גם קיטש צריך לדעת לעשות כמו שצריך.
שווה ציטוט: "אף פעם לא היה לי אומץ לסחוב אותך חצי חי-מת / כמו בשיר המפורסם של ה'הוליס', אתה אחי, אתה לא כבד"

8. "פלורידה"
השיר הזה מתחיל עם סאונד בייט של שדה תעופה, וארצי מקריין אותו כמו בתוכנית הרדיו המיתולוגית שלו בגלי צה"ל. קשה לעמוד מול הניקיון והזוהר של הקול הרדיופוני הזה, שמספר על ספק חופשה בחו"ל ספק כמיהה לטוס לשם (בניגוד מוחלט לימי "מטוס סילון" מלאי החששות). וזו שוב הזוגיות, האישה, האהבה, מצב הרוח הלאומי, של 'רוצים לפלורידה' אבל תקועים בבר באיזו סמטת רחוב קטן. מעין מצב ביניים ישראלי תמידי, של רגל אחת בואלי או בשדרה החמישית ורגל שנייה בקיסריה או בעוטף עזה (יהונתן גפן כתב על זה פעם הצגה שקראו לה "קפריסין"). גם הזמן לא ברור - בהווה, או בזיכרון מהעבר. ארצי נזכר במנהטן, ברכיבה על הגלים ביום הכי יפה בהיותו הראשון שהיא קראה לו אהובה.

שורת המפתח מגיעה בסיום, שורה שמסכמת את יחסיו של ארצי עם הקהל שלו כבר 35 שנה: "עכשיו אתם יודעים הכל, עכשיו את יכולים להתחיל לרקוד". ושוב הבסיס לשיר מצויין, אבל ההפקה המוזיקלית מפילה עליו עוד ועוד צלילים מלווים, קולות רקע, וקול ששר כמו דרך טלפון בסוף "אוו אוו אוו", כאילו הכל כואב לנו. כואב כואב לנו, כמה זה כואב לנו.
שווה ציטוט: "ויש בנות שאוהבות בנות ובנים שאוהבים בנים, אז מה, את מי זה מעניין"; "אם האויב יתקוף מחר נרים עליו פצצות אטום, עוד לא מאוחר לקחת צעד לאחור".

בן ארצי פסנתר (צילום: אורית פניני)
מקבל קרדיט של מעבד ונגן ראשי. בן ארצי | צילום: אורית פניני

9. "מת להגיד לך"
מגיע למי שאוהב את ארצי לקבל ממנו באלבום הזה שיר אהבה אחד נקי, טהור, קטן, אינטימי, כזה שאיתו מתכרבלים במיטה, בפקק או בחוף הים. ו"מת להגיד לך" הוא שיר האהבה הכי יפה באלבום הזה. כאן ארצי מעיף הצידה את כל הגימיקים (חוץ מציטוט מ"Everybody Knows" של לאונרד כהן, איך לא), ונתן את מה שהוא הכי טוב בו בשפה העברית המושרת - שיר אהבה שהוא גם פשוט וגם מורכב, כזה שכל דובר השפה הזו באשר הוא ישמח להקדיש לאישה שלו. עוד שיר אהבה יפה של ארצי שייכנס לרפרטואר העצום של שירי האהבה הקטנים-גדולים שלו.
שווה ציטוט: "אתה עוד אוהב אותי? שואלת אחרי מה שקרה, ואני עונה כמו שיר חדש ברדיו".

10. "קיץ בארץ לו"

שלמה ארצי עם דפני ליף על הבמה (צילום: חדשות 2)
קיץ בארץ לו. שלמה ארצי בעצרת המחאה החברתית בקיץ 2011 | צילום: חדשות 2
זה שיר על המחאה החברתית של הקיץ האחרון. לשלמה ארצי יש מסורת של שירי תהייה על ה"מצב", מעין כתיבה מעט מהורהרת, אסוציאטיבית, יש שיאמרו פוליטית, לא מעט בהשראת בוב דילן, ג'ון לנון ומשוררי סיקסטיז אחרים עליהם גדל. השיר הזה מצטרף בכבוד לקבוצת השירים האלה. זה עדיין שיר אהבה, עדיין מלא במטאפורות "ארציות" ודימויים "שלמה-איים" ששווה לנסות ולפענח ("ושבעים כלבים התנפלו עלי, אחת נשכה לי את הלב ביער"), אבל אז, בבית השלישי, פתאום הוא שר על המחאה החברתית: "וכשהקיץ בא קמו אנשים וזרקו סיסמה בשכרון חושים, הדליקו סיגריות, שהעולם יבער לפתע ; ועמדו להם שם כל מוכי עולם עם חלום ביד, נהיו לעם, לחשתי לך תוך כדי שהאהבה לא מתה / ושיר אחד יכול לשנות הכל, את הלמה כן והלמה לא, את כולנו שרוצים את זה אחרת / בנצנוץ כוכב העולם נדלק ובבן אדם שנסמוך עליו ונלך איתו לאורך כל הדרך... אנשים את עצמם גילו, קיץ בארץ לו". וכדי להתחבר לאופנה המזרחית, וכדי שלא לפספס אף קונצנזוס, ארצי מכניס קול ששר בערבית עם פריטה של עוד.

11. "אושר אקספרס"
זה שלמה ארצי שמרגיש בן בלי גיל וכותב בגיל 60 כאילו הוא בן 30. מספר על אהובה בשם דניאל שהתאהבה באישה ועזבה, והוא למד שאושר אקספרס זה לא לנצח. המפוחית כאן דילנית, הירח עולה, יש ריקודים (אין אלבום של ארצי בלי ירח וריקודים), ועכשיו הוא כאן, הוא שוכב איתה בים רטוב ויש חילופי זוגות בתוך כביש מהיר, שיר של אדם מבוגר על פנטזיות לגבי מה שעושים היום אנשים צעירים, אולי בניסיון לקלוע לטעמם.

זה שיר שאי אפשר לשמוע אותו בלי לדמיין את ארצי צועד בין השורות בקיסריה ושר עם הקהל שירה בציבור. העיבוד, בהתאם, מינימלי - קצת גיטרות אקוסטיות, קצת בנג'ו, קצת פסנתר, ודניאל שלוחשת לו מאמי מאמי עם דמעות בעיניים. אי אפשר לאהוב את שלמה ארצי באמת מבלי לאהוב גם את השיר הזה, שכרגיל אצלו טומן בקצהו מוסר השכל עצוב שגורם לך להרגיש מנוחם, שלא לומר לצאת ממנו עם קורת רוח, שלא לומר עם אושר.
שווה ציטוט:
"מילה אחרונה, מצטער קצת, אושר אקספרס זה לא לנצח".

12. "שלא יעלמו הדברים היפים"
האלבום נגמר בתפילה של ארצי לאישה שאיתו (אולי גם לשכינה, שהיא הצורה הנקבית של האלוהות). האהבה לאישה היא בראש מושא תפילותיו, ויחד איתה הבקשה שלא יעלמו הדברים היפים ושנדע להבחין בין הרע והטוב. הוא אוהב את השירים שכתב לה, הוא אוהב בטירוף את הבנים שלה. כרגיל אצל ארצי הדברים הכי אינטימיים יוצאים החוצה בנכונות גדולה לחשיפה פומבית של האני הכי פרטי. לא הכי פשוט, אבל יפה. יש כאן גם קטע ואלס חביב - ארצי תמיד הצטיין בואלס, ויש כאן שיר אהבה מקסים, כי אצל ארצי, כמו אצל כל כותבי השירים הגדולים שרוצים באהבת הקהל - הכל מתחיל ונגמר באהבה. שיר שפעם היו אומרים עליו שהוא למיטיבי לכת ביצירתו של ארצי, היום כולם יתאהבו בו איתו מחדש.
שווה ציטוט: "אלוהים הגיבור, תן לי לשים על כתפך את הראש"; "אני רוצה לשים את הראש על כתפך ולעוף ולעוף".

>> שלמה ארצי או אייל גולן - מי הזמר של המדינה?