מיומנה של זמרת ים תיכונית

אז נתחיל מהתחלה, בוקר יום ראשון. ובמילים אחרות- קשה. ככל שזה רחוק מסוף השבוע זה יותר קשה, ובכללי בוקר זה קשה לי. אני מזה בחורה של מצב רוח טוב, חוץ מהבוקר. יש מילה במרוקאית שנקראת "רומההה", המרוקאים מבניכם כבר מצחקקים, אבל מי שלא מהעדה, הנה לו הסבר קצר למילה: תחושת כובד באיזור הלב מקרין לאיזור הגרון, כאילו שנאה שעוטפת אותך, לא למישהו ספציפי. זה הבוקר שלי בדרך כלל. בכללי, רוב הזמרים הם אנשים של לילה, האור פחות מתאים להם. לי אין הרבה ברירות כי אני מופיעה בלילה וקמה בבוקר לעבודה. (גם אייל גולן היה רצף לפני שנהיה הזמר הכי גדול במדינה).

אז ככל שהאור הקודר מטשטש ככה אני חוזרת לעצמי לאט לאט, שניר השותף שלי לדירה, שהוא גם המעבד המוזיקלי שלי מתעורר בדרך כלל שעתיים אחריי, מתקשר להטיף לי מוסר על איך הסלון נשאר הפוך מליל אמש ,חוזר על אותו משפט : "מה אני שיפחה שלך?". הוא לא מבין שאין לי זמן לסדר, באמת שזה לא תרוץ! ואני לא כותבת את זה כי הוא הולך לראות את הדבר הזה.

בסביבות 10 אני כבר בעבודה ("בעבודה", נשמע זקן, נשמע כאילו אני עובדת בתנובה). התחלתי לעבוד כאשת מכירות באולם אירועים, בכללי יש לי את זה במכירות, אני חרטטנית גדולה. בין לקוח ששוטף אותי בשאלות לבין שיחת טלפון שלא נגמרת , אני בקשר וירטואלי עם שניר על כל מה שקשור לסקיצות של השירים באלבום. שניר הוא גאון לדעתי, אבל יש לו בעיה אחת, הוא לא מוכן לקבל ביקורת. אני מנסה בעדינות להסביר לו שהגיטרות לא מוצאות חן בעיניי, וזה חייב להיגמר בריב. מי שרב מאוהב?

היום הארוך הזה הרג אותי, למרות שהוא רק התחיל אצלי. שיחות הטלפון שחקו לי הגרון, ולקוח אחד רוצה את הכסף בחזרה כי לא הגיעו לו מספיק אורחים. פת לי באמת! יש לי כמה שעות חופשיות להתארגן, אולי אספיק לעבור אצל (שני) יצהרי, היא הכינה מרק והיא גאה בעצמה, דרך אגב בלי קשר מרק זה מאכל לא סקסי ולא מוציא אותנו טוב. פת לי.

"המכנס קטן עליי, וזה עוד לפני ארוחת ה'צהריים'"

19:30 המכנס קטן עליי, וזה עוד לפני ארוחת ה"צהריים", שכבר נושקת לערב. אני עולה על חצאית שחורה, ג'קט שמסתיר בידיוק את מה שצריך, ודרך אגב בגלל זה אני אוהבת את החורף ושונאת קיץ, רק כוסיות אוהבות קיץ. בטוח ג'ולייטה אוהבת. גם את השיר שלי אהבה.

דווקא יצא יפה השילוב של הבגדים, אני בדרך לשני (יצהרי) לאכול סוף סוף. 20:30 אחרי מרק שיצא לה טעים אבל לא טעים כמו שלי, צופות במרתון "גמר כוכב נולד" בערוץ 24, אחת בעד סקעת, השניה בעד מויאל, מעניין מי ינצח, האם יהיה מהפך. דרך אגב, אני מאוהבת בסקעת ורוצה שישיר לי בחתונה. עם שניר?

שני מקפיצה אותי לראשל"צ, כי אין לי רישיון. אני מופיעה הערב באולם, שלא אעשה לו פרסומת כי בכל זאת הוא מהמתחרים. הערב יש בת מיצווש לילדה שהכירה אותי דרך הפייסבוק, קוראים לה שיר. היא החליטה שאני אצלה באירוע, ואיזה הורים יכולים להתווכח עם ילדה בת 12 שרוצה משהו. פעם ראשונה אחרי שנה שאני יוצאת להופעה בלי המנהל האישי שלי אלון שמעון, אחרי שהחלטנו ברוח טובה ללכת כל אחד ואחת לדרכו. הנוכחות שלו חסרה לי אבל בכל זאת אני לא מתחרטת על כלום.

נכנסת לאולם, משפחה עממית, נחמדה, חמה, האבא של הילדה חם קצת יותר מידי, ההורים גרושים ויש סיכוי שהוא שם עליי עיין, אבל עדיין לא קופצת למסקנות מיותרות. החברות של הילדה מבקשות חתימה כאילו אני בריטני ספירס, הן עשו שיעורי בית ולמדו את השירים מראש, שיתפו אצלם בפייסבוק, ילדות כלבבי.

האורחים באירוע נראים אותו דבר. בערך 60% מהגברים עם חולצות של "לקוסט" פסים, והנשים בלונדיניות, למרות שקוראים לחלק מהם "מזל בטיטו" או "שולה בוזגלו" אז יש איזה שהוא חשד שהן לא נולדו ככה. תיכף מתחילים את הכניסה של החוגגת המרוגשת, אני מקדישה לה  את "תן" של רוני דלומי, שהיא להיט אצל הבנות. אחרי זה נותנת כמה נאמברים של מזרחית-  הרבה משה פרץ, הלילה לילה לילה שמחה גדולה הלילה, ומסיימת עם השירים הקצביים שלי. הקהל היה טוב, וגם הסאונד אז אני מרוצה, מקווה שגם הם.

"לוקחת לי מהבר וודקה רדבול, ממתינה לסלואו שיתבצע רק אחרי העיקרית"

לוקחת לי מהבר וודקה רדבול, ממתינה לסלואו שיתבצע רק אחרי העיקרית, שזה בערך שעה וחצי מאותו רגע.  מלצר נחמד עם כיפה שואל אותי: "למה לא הלכת ל'אייל גולן קורא לך'?, גלית סדן היא בת דודה שלי" עניתי לו: "בעזרת השם אולי בעונה הבאה" כדי לא לפתח את השיחה יותר מידי, ואז: "תמסור לגלית ד"ש חם".

משם מנהל האירועים פותח לי חדר צידי שמיועד בדרך כלל לחתן וכלה, יפעת מנהלת ההצגה מצטרפת אחרי שבדקה שבעלי האירוע מבסוטים. כמה דקות אחריה נכנסים גם הנגנים שסיימו לפרק את הציוד. 3 שיחות שלא נענו משניר, שרוצה להיות רגוע שחברת ההגברה הייתה בסדר. יפעת כמו תמיד: "את חייבת להופיע עם שיער אסוף, זה מבליט לך את הפנים", ואני בשלי עם הוודקה רדבול בעולם טוב יותר. 5 דקות לסלואו, היום אני מבצעת את "אמא יקרה" של דודו אהרון שמוקדש ספיישל לאמא, אחרי השיר הזה מסתיים חלקי באירוע. "תשלמו לי מחר, לא דחוף לי עכשיו, אני סומכת עליכם". שיר מחבקת אותי חזק ואומרת לי תודה, גם האמא מביעה הערכה, אבל החיבוק הכי חם? מהאבא!

בדרך הביתה, יפעת נותת לי טיפים של אודטה לפעם הבאה, מורידה אותי בדיוק בפתח של הבית. המיטה מחכה לי והפוך קורא לי. גם אייל גולן קורא לי? חחחחח.

>> מושיק עפיה: "הייתי מצטרף למפלגה של יאיר לפיד"