בארץ אהבתי הנרקיס פורח

תחושה של ציפייה וכמיהה אפפה את היכל התרבות, המלא עד אפס מקום, בדקות שלפני המופע החגיגי של ליאור נרקיס. הקהל כבר לא יכול היה לחכות ופצח במחיאות כפיים, כמו בני ישראל המחכים למשה שירד מההר. התחושה היתה שנרקיס חיכה הרבה מאוד זמן עד שקיבל את האומץ לפתוח פה קופה. אבל מרק טוב מתבשל לאט והתוצאה לא אכזבה: סגירת מעגל עם שלומי שבת ב"לכל אחד יש", קטע האוס עם מאיה סימן טוב עם המוזיקה של עופר ניסים ומיטב הלהיטים מהרפרטואר. כמו משקה טוב בטיימינג הנכון.

הרקדנים של קלוד דדיה, במה מושקעת ומתוקתקת. מקצוען

דרך ארוכה עבר ליאור נרקיס מצוות ההווי הצבאי, דרך המועדונים והאירועים, עד להיכל. הערב הוא עולה כדי לנצח, מגובה ב- 13 נגנים, 3 זמרי ליווי, הרקדנים של קלוד דדיה, במה מושקעת ומתוקתקת. נרקיס הוא מקצוען. בא מהמוזיקה הטורקית, אותו בית גידול ממנו צמחו גם מושיק עפיה וקובי פרץ. הדואט "לכל אחד יש" עם שלומי שבת פתח לו את הדלת, השתתפות באירוויזיון שדרגה אותו, ומאז הקריירה שלו ידעה עליות וירידות, בעיקר עליות.

נרקיס ידוע כפרפורמר קופצני ומוקצן, לעיתים קצת "מתלהב", אבל בפלטפורמה של היכל התרבות הכל שיחק לטובתו. אפשר לומר שהוא מצא את מקומו, עם הרבה כבוד לבמה עליה הוא עומד. הוא פתח עם הסינגל החדש "ערב טוב", שיצא רק לפני שבועיים, וכבר הקהל שלו שר איתו מילה במילה. הקהל של נרקיס הורכב ברובו מצעירים וצעירות, יפים ויפות. שעתיים שלמות הם עמדו על הרגליים, מנסים לרדת למעברים ולרקוד, רבים עם המאבטחים.

בהמשך שילב נרקיס את הלהיטים החדשים עם אלה מהרפרטואר הישן, שזכו לעיתים להתלהבות רבה יותר. מחרוזת "כמו פרפר", למשל, החזירה את כולם כמה שנים אחורה בעיבודים עדכניים של עמית הראל, כאילו השירים האלה יצאו השנה לרדיו. גם שירים כמו "מעיין התמימות" ו"תגידי" עשו עבורו עבודה מצוינת, הם אלה שמבדילים אותו מהמתחרים.

אחרי כרבע מופע מיהר נרקיס להזמין את הזמרת מאיה סימן טוב ולחשוף את הדואט המשותף שלהם, שעתיד לצאת בקרוב. מדובר בקטע האוס גדול, מוזיקה שנרקיס מחובר אליה חזק, ממש "אינפקטד נרקיס". לאחר מכן המשיכה סימן טוב ללהיט האוס משלה והקהל ממש חיכה לחזרתו של נרקיס לבמה.

"לכל אחד יש" מוקדש לעוזי חיטמן ז"ל; "אבא" להורים של נרקיס

הוא חזר עם "ילדונת", "זה מהלב" ו"דוקטור", ואז הזמין את "האבא של הזמרים", שלומי שבת, לאחד מרגעי השיא של הערב ולסגירת מעגל עם הדואט "לכל אחד יש". נרקיס הקדיש את השיר לזכרו של יוצרו, עוזי חיטמן ז"ל, הסביר שהוא חב לו חוב גדול ומסר את אהבתו לבנו דודי. שלומי שבת לא נישאר חייב, כינה את נרקיס "הבן הבכור" ואמר עד כמה הוא גאה לראות אותו פורח. ואז הקדיש שבת את השיר "אבא" להוריו של נרקיס והמשפחה הנרגשת ניגבה את הדמעות.

אחר כך שוב חוזרים לקצב ונרקיס משתולל על הבמה, רוקד ומקפץ, הולך הלוך ושוב, עולה על התופים, רץ לצידי הבמה, נותן את הנשמה ומנסה לראות כל אחד ואחת מ-2800 האנשים בקהל, שמחזיר לו אהבה. סדר השירים ברוב המופע היה מצוין. מבחינת העיבודים, היה אפשר לתת ללהקה יותר סולואים, אבל זה כבר עניין של טעם והידוק הנאמברים כשמגיעים למופע מהסוג הזה. דווקא השירים השקטים של נרקיס פחות עבדו בערב הזה, להוציא את "חתול רחוב" "ותגידי", ומנגד המעמד תאם היטב את רוחו הקופצנית. בין השירים היו כמה עצירות מיותרות, וצריך גם לשפר את קטעי הקישור, אבל זה באמת בקטנה.

"העיניים שלי" מוקדש לספיר, האישה לעתיד

לאורך כל המופע הודה ופרגן נרקיס לכותבים ולמלחינים יוסי בן דוד, שי ראובני וצ'ולי זכאי, לדרבוקיסט יוסי שליווה אותו מתחילת דרכו ולימים הפך למנהלו האישי. בנוסף הודה למנהלו הקודם יובל ניסני. נרקיס לא שכח גם לפרגן לעצמו כיוצר, על לחנים ללהיטים כמו "המלכה שלי" ו"עיניים שלי". את השיר הזה הקדיש לאשתו לעתיד ספיר, לה יינשא בעוד כחודש.

בהדרן נרקיס חוזר ומבצע את "זה מהלב". נדמה היה שבערב הזה הוא נוגע בשמיים, עם יכולות ווקאליות מרשימות, כריזמה חזקה, הרבה מוזיקה טובה, להיטים ונשמה גדולה. הקהל שלו חיבק אותו, הצדיע לו, הצביע עבורו ברגליים ונהנה לראות אותו כובש את היכל התרבות אחרי שנים של ניסיונות. להתראות בקיץ בקיסריה.