"צריך להוציא את אנה ארונוב מחוץ לחוק"

זה התחיל כשישבתי עם חברה בבית קפה שאנחנו מרבות לשבת בו, אכלנו להנאתנו ופיטפטנו על הא ודא. נתקלתי לפתע בידיד יקר שלא ראיתי הרבה זמן. הוא הצטרף אלינו וסיפר שיש לו שני כרטיסים ספייר לפסטיגל, אמר שכדאי לנו. חה. הפסטיגל. הפעם היחידה והאחרונה שהייתי באחד כזה היה בכיתה ג' וגם אז לא מבחירה - רק כי נליה שהייתה בכיתה שלי שיחקה ב"ספר הג׳ונגל" והשיגה כרטיסים לכולם.

הפקות בארץ מאז ומתמיד נראו לי זולות. הפעמים היחידות שממש יכולתי לחוש בסוג של יוקרה היו בהופעות בלט, קונצרטים קלאסיים או האופציה הנפוצה יותר - כשמגיע מישהו מחו"ל. אז מראש הייתי סקפטית ולגלגנית לגביי העניין. "רק אם נעשה מספיק סמים", הצהרתי, בתקווה שיתפוס.

מפה לשם נגמרה הארוחה ועם קבלת החשבון היה עלינו להחליט אם לקחת את הכרטיסים או לא. החלטנו לקחת. הגענו באיחור כדי למנוע אסון, שלא אתעצבן ואדרוך בטעות על איזה ילד. השערים כבר ריקים והשומרים מסבירים פנים כי עוד דקה (!) והיינו מפספסות את השיר הראשון.

הכל יפה וזוהר ונוצץ ומרגש וקסום. אני שוב בת חמש

חושך. הבמה ממוקמת באמצע. אולם מלא בשבעתלפים ילדים והורים וכולם מרותקים. אורות מגיעים מהרצפה, לייזרים מהצדדים והתקרה זוהרת באולטרה. פחות מחמש דקות וכבר עקפו את הפלנטריום, כבוד. שחקנים מתחילים להגיח בתלבושות מעוצבות יפהפה, סאונד תואם לכל צעד, עבודת ארט חולה. הכל יפה וזוהר ונוצץ ומרגש וקסום. נורא קסום. אני שוב בת חמש.

מעבר לתפאורה, התלבושות, השירים והאמירה הפוליטית (באמצע שיר של "ילדת הפייסבוק" דנה פרידר, נדחף לו המשפט "העם דורש צדק חברתי". אדיר) מה שמאוד בלט בעיני לטובה זה המשחק, כל ה"מי ומי" בסצינת המיינסטרים - יהודה לוי, מאיה בוסקילה הצעקנית, מירי מסיקה - חצי מהקאסט של עספור - כולם די נותנים שם את הופעת חייהם.

עוז זהבי הפגיז בנוכחות אדירה, אנה ארונוב נוטפת סקס

עוז זהבי שהשתקף בעיני עד עכשיו כערס מצוי (אולי בגלל הדמות בעספור, סליחה גבר, לא ראיתי אותך בקאמרי) הפגיז בנוכחות בימתית אדירה עם דיקציה מהגיהנום. גם דנה פרידר. קצר וניוטון פחות (אני מסרבת לקרוא להם בשמותיהם האמיתיים. רק מחיבה אדירה לדמויות), אבל הם הצחיקו אותי. אפילו מירי מסיקה שיחקה על גבול הסביר פלוס. בין הראשיים היו גם כאלה שלא הכרתי, אחרי הכל אני עדיין ילידת שנות השמונים ולא ממש דואגת להתעדכן במי חם בערוץ הילדים, אבל באמת שהיה לי מגניב.

ואיך אפשר לשכוח את אנה ארונוב נוטפת הסקס (אני יודעת שזה לא מתאים לשאר התוכן, אבל לכו תראו בעצמכם), הדבר הזה לא צריך להיות מוצג בפני ילדים. לא שאני לא בעדה, הו מאמא. איזה תנועות, כמה תשוקה, הכי כובשת. היא בכלל צריכה להיות מחוץ לחוק, לא הגיוני שמותר להיות כזאת מפילת לסתות.

למה הכל פלייבקיים

חוץ מזה, הדבר היחיד שהפריע לי זה שהכל היה פלייבק. כל השירים. מה קרה ללהיות וירטואוז? החברה היא סלחנית מדי. די נוגד את הקונספט של הטור, אבל ההפקה עצמה הייתה כזאת מדהימה, שפשוט לא יכולתי לוותר על הזדמנות לכתוב על זה. ותכלס כשהכל כזה גלאם, זה איכשהו נסלח.

מקום: מרכז הירידים. ציון: 8
הופעה: פסטיגל. ציון: 9
קהל: צוציקים שהתנהגו למופת. ציון: 7
היצע חתיכים/ות: לא חוקי ברמה מטרידה. ציון: 0
סם נבחר: אם היה אז ברור שפטריות.
משפט הערב: "כל כך קסום פה".

>> מי תהיה זמרת השנה 2011? כנסו, הצביעו, ואולי תזכו בטיסה לפסטיבל בחו"ל