ז'טם, ג'יין

ג'יין בירקין הגיעה לישראל והחלטתי ללכת עם הבן אדם היחיד שיודע מי זאת - אמא. לא היה לנו דייט מוצלח כבר כמה זמן ויום שישי ה-13 נשמע כמו אחלה הזדמנות. מי צריך מרתון סרטי אימה כשבאה זקנה בת מאה ללחוש לי שעה וחצי בצרפתית. כל השבוע אמא חפרה לי בראש - "נו את יודעת מי זאת, ז'טם ז'טם ז'טם. השיר שעורר סקנדל". אפילו לא שמתי אותו פעם אחת ביו טיוב. בסדר, ז'טם, יאללה הבנתי. זה גם ככה היה לפני יובל. לא צריך לדעת את כל המילים (כל המילים).

פלצנים וצרפתים שלא מוותרים על חליפת 3 החלקים המחויטת

הגענו שעה לפני ההופעה והתיישבנו במקס ברנר (מבחינתי כדי לוודא שלא ארדם), ירדנו על איזה קילו שוקולד וקפה והחלטנו להכנס. בפנים השולחנות החלו מתמלאים פלצנים וצרפתים מכל קצוות הארץ, אנשים שלא מפריע להם הקור המקפיא ולא מוותרים על חליפת שלושת החלקים המחויטת. אהבתי.

התחילה ההופעה ועל הבמה ארבעה נגנים יפנים מדהימים. מתופף שמנגן אדיר ונראה כמו מצ'טה, חצוצרן שנשמע כאילו עכשיו חטפו אותו מברודוויי, ויולנית יפהפיה ומוכשרת עד כאב (כן אני יודעת את ההבדל בין כינור לויולה...) ופסנתרן שבכיף מחזיק הופעה שלמה לבד.

היא לא ממש שרה ולא ממש מדברת, איפשהו בין לבין

פתאום עולה דמות קטנה ומלאה בסטייל, חולצה לבנה מכופתרת בתוך מכנס שחור מחוייט גבוה ורופף. תסרוקת פריזאית אופנתית, בין קארה קלאסי למג ראיין של הניינטיז. שאפו וזה. אמא תרשמי טיפים, בחייאת. היא לא ממש שרה ולא ממש מדברת, היא איפשהו בין לבין, והזרקור מת עליה. אחרי שלושה שירים אני מבינה את הקטע. באמת יש לה שיק, אפילו מבלי להבין צרפתית הבנתי שאיך שהיא אומרת את המילים זה העניין פה, לא בהכרח מה שהן אומרות.

שיר רביעי וחמישי כבר נשמעים לי אותו דבר ואני מתחילה מעט להתעייף. פתאום צצה הויולנית ליד השולחן שלנו ומתחילה לשיר "דואט" עם ג'יין שנמצאת על הבמה. אני לא יודעת באמת כמה אפשר לקרוא לזה דואט, כי כל מה שהיא עשתה היה רעשים של פוקימון בין המשפטים, אבל זה היה מעניין ומיוחד וחדש לי. הבנתי מאמא שזה גם היה אחד הלהיטים.

ירדה אל הקהל והתחילה להסתובב בין השולחנות

ההופעה ממשיכה, כל שיר מתחלפת התאורה לצבע אחר וג'יין נשארת עומדת עם היד בכיס, מדי פעם מתקרבת לאחד הנגנים ויוצרת קצת אינטרקציה חדשה. היה שיר אחד שהיא ירדה אל הקהל והתחילה להסתובב בין השולחנות, ממש הרגשתי כמו במועדון של פעם, סוג של טברנה רק קצת יותר יוקרתי ועם שאנסונים במקום חפלות.

בין השירים היא הבטיחה לדבר באנגלית כדי שנבין (למרות שנראה לי 79 אחוז מהקהל היו צרפתים), אבל לפעמים היא קצת שכחה ופשוט חזרה לדבר צרפתית. בסדר סלחתי לה. יש לה קול של ילדה בת 6, כל כך רך וענוג.

לא חשבתי שאישה בגילה יכולה להיות כזו סקסית

לא חשבתי שאישה בגילה יכולה להיות כזו סקסית. רק איך שהיא ממהרת עם קצב המשפט לפני הקצב של השיר. איך שחיתוך הדיבור שלה מסמל עדינות ורוך ולא צועק ובוטה כמו כל מיני צרפתים שיצא לי להכיר. אפילו בשיר שהיא רק אמרה בו תודה לכולם. כזאת רכה. היא בעיקר נעמה לי.

 יצאנו משם מלאות בתחושת החום והאינטימיות, ישר לקור המרנין וחודר העצמות. גם לי וגם לאמא נרטבה הרגל כי היה לשתינו חור במגף, והמטריה נקרעה בדרך. כנראה שהארץ לא מוכנה לסופות שכאלה (ואולי גם לא ממש לגמרי לג'יין בירקין). חזרה לחיים האמיתיים... היה כיף להעמיד פנים שאנחנו באירופה לערב אחד.

>> אלבומי הרוק שיעשו את החודשים הקרובים; ההמלצות של סמי בירנבך