אליאל אבקסיס: "אני לא נלחץ מהייחוס המשפחתי"

אליאל אבקסיס, 34, הוא רוקר מסוג מיוחד, שגדל במשך שנות ההתבגרות בצרפת על רקע מוזיקלי מגוון. הוא שמע בבית שירים בערבית, מטאל מחו"ל, שאנסונים ורוק ישראלי. אליאל הוא הבן של ריימונד אבקסיס, זמרת ושחקנית ישראלית ממוצא מרוקאי, שחיה כאמור כמה שנים בצרפת והפכה ליקירת קהילות היהודים שם. הוא האח של יעל אבקסיס, הדוגמנית הכי ישראלית של שנות ה-90', שבעשור האחרון הפכה לשחקנית איכותית ומבוקשת.

"איבדתי את אבא שלי, וההתמודדות היא עם החוסר"

מי שלא נוכח בסיפור הוא אביו של אליאל, משה (מוריס) אבקסיס, שהלך לעולמו לפני 30 שנה, כשאליאל היה בן ארבע. "איבדתי את אבא שלי לפני שלושים שנה", הוא אומר. "גדלתי בבית שהיתה בו רק אמא. וגדלנו שניים, רק אני ויעל. אמא שלי לא התחתנה שוב. החוסר באבא זה משהו שחוויתי ואתה נולד לסיטואציה שאין, זה משהו שגדלתי עליו. זה קרה, אין מה לעשות, וההתמודדות היא עם החוסר, שאתה לא מכיר את המצב שיש. אתה לא מכיר, אז אין למה להשוות. יש לי באלבום שיר שנקרא 'תמונה' שכתבתי על אבא שלי, כי תמונה שלו זה בעצם הזיכרון שיש לי ממנו וזה משהו שרציתי לפתוח. התיישבתי, הסתכלתי על תמונה שלו ואז זה רץ".

אבל לפני השיר על אבא מגיע הרוקנ'רול. כבר שבע שנים שאליאל אבקסיס מופיע ברחבי הארץ והערב (שני, תמונע, תל אביב) הוא משיק את "יורד עם הכלבים", סינגל שני מאלבום הבכורה שלו, שצפוי לצאת בינואר. כשמחברים "יורד עם הכלבים" לסינגל הראשון שהוציא, "אופי ביופי", מקבלים תמונה של רוקיסט שאוהב גיטרות, גדל עליהן, מבין אותן ויודע איך שרים איתן.

"יש דברים כבדים אפילו יותר באלבום שלי", אומר אבקסיס. "גדלתי על המון רוק כבד, איירון מיידן, ג'ודאס פריסט, בלאק סאבאת', זה מה ששמעתי בגיל 7-8 והם נשארו איתי. מה שבא לי טבעי זה לקחת גיטרה ולהתחיל לצעוק, להיות רוקר. לאט, עם הזמן, אני לומד שבעדינות יש הרבה יותר כוח. זה משהו שאני מעריך במוזיקה הצרפתית, את השקט, הלגעת בשיר הזה, ואני מעריך את זה עד היום. עבדתי באלבום עם טל פורר שהוא מוזיקאי מדהים ומפיק מדהים והכי אהבתי אצלו את הפשטות, לקחת את המילה, ולא חייבים אלף גיטרות. כשאתה שומע רוק כבד יש שכבות של צליל ולפעמים אין רגש".

"אמא לקחה אותי לאירועים והייתי מחכה בצד כשהיא עולה לשיר"

-מתי התחברת למוזיקה ישראלית?
"הבנאים זה משהו שליווה אותי כל החיים. מהדור השני, מאיר, בהתחלה שלו הייתי בן 6 וזה משהו שאני זוכר ממש חזק, ואלון אולארצ'יק עם 'בא לשכונה בחור חדש', הנגיעות הערביות שלו שיגעו אותי בילדות".

-והשפעות מאמא?
"בבית היא שרה בעיקר בערבית וזה חלחל. היא לקחה אותי להופעות באירועים ואני הייתי מחכה בצד כשהיא עולה לשיר. חוויתי את זה המון בגיל צעיר. לכן יש באלבום את השיר 'לרצות' שאותו אני שר עם אמא. היא שרה רוב השנים ובשנים האחרונות האחרונות התחילה יותר לשחק בסדרות ועל הבמה. ראיתי אותה בהצגה של התיאטרון המרוקאי והופתעתי בטירוף".

-באיזה גיל היא העלתה אותך על במה?
"אמא לא העלתה אותי על הבמה, אבל אני העליתי אותה לפני חמש שנים. היא עלתה להופיע איתי וגם בהופעה שתהיה לנו בינואר בהשקה של האלבום היא תעלה. זו הרגשה כיפית ומטורפת, אני לומד ממנה כל הזמן. היא הביאה לי נגן עוד וכינור בשם סלים נדף. בא מישהו מבוגר שבחיים לא היית מאמין שהוא ינגן איתי והוא יצא מלך, הדהים אותנו. ישבנו באולפן וזה היה מרגש ומלומד ברמה שאין כאלה נגנים. הדור הזה יש לו את המוזיקה בתוך הגוף, הם פחות יודעים תווים אבל מרגישים את המוזיקה".

"אני לא מרגיש שאני צריך להוכיח את עצמי בגלל המשפחה"

-הייחוס המשפחתי עוזר או מפריע?
"אני לא יודע ולא מכיר אחרת. אני גדלתי לתוך זה ולא מרגיש בתחרות מסוימת או שאני צריך להוכיח את עצמי. הז'אנרים המוזיקליים שלי שונים לגמרי. להזכיר את אמא שלי ואותי באותה נשימה זה סבבה, אני לא מרגיש לחץ. מצד שני אני לא רואה איפה זה יכול לעזור. בראשוניות אולי זה עוזר, אבל אם זה לא יעבוד אז לא יעבוד, אם המוזיקה לא טובה לא יאהבו אותה ולא משנה מי אתה".

-מתי התחלת להופיע?
"אני זוכר את עצמי מילדות מופיע מול הכיתה בבית ספר. הייתי מחקה את רמי קליינשטיין עם הבנדנה והאורגן הקטן כמו גיטרה מהשיר 'אש'. גם את משינה הייתי שר. בשנות העשרה שלי הייתי בכל מיני להקות, לא הייתי בפרונט אלא גיטריסט. תמיד שרתי בלי שאף אחד ישמע ובגיל 20 הפסקתי להתבייש".

חלום מקצועי: "לשבור גיטרה על הבמה"

-וכתיבת שירים?
"הכתיבה היתה כבר מילדות, מגיל ממש צעיר, הייתי יושב וכותב שירים, בא לוקח גיטרה, מתחיל לנגן. היתה להקה ותמיד היתה מוזיקה, אבל לא היה בכדי ליצור או משהו כזה. את השירים האלבום כתבתי על מה שעבר עלי. התהיות שלי, השאלות שלי, דברים שאני עובר בחיים. חיפשתי את עצמי המון שנים והכיוון היה איך להוציא את הטקסט ואיך להביא את מה שאני מרגיש. יהושע לימוני לימד אותי להגיד בפנים את מה שאני מרגיש ואת ערך המילה".

-היתה לך חוויה מיוחדת בהופעה?
"הופעתי ביום העצמאות בערד ואנשים שבאים לא מכירים אותי בכלל ולא באמת באו לשמוע אותנו. אנחנו יודעים שזה ככה, אבל בכל זאת הופענו, ובא מישהו לבקש שיר שאני מבצע בצרפתית שאני מבצע וזה נתן המון אור, שמישהו שם בערד ידע שאני עושה את השיר הזה".

-מה התחושה לקראת הוצאת האלבום?
"אני כבר מת לשחרר את זה. הוא חייב לצאת החוצה. אני כבר בתהליכים הלאה. המשכתי לכתוב ואני נכנס להקליט את האלבום הבא. אנחנו עובדים כל הזמן".

ת.ז. אליאל אבקסיס

גיל: 34
מגורים: תל אביב
צבא: "סמל בחפ"ק מג"ד של גדוד 51 בדולני. לבנון לפני הנסיגה, עזה, במילואים ב'עופרת יצוקה'. בגולני נמצאים החברים הכי טובים שלי".
פרנסה: "רק ממוזיקה. רק מהופעות. לא קל. מנסה לעשות דברים במקביל. לאורך השנים עבדתי בכל מיני עבודות. עבדתי כטכנאי ברדיוס, בשגרירות האמריקנית כמאבטח".
לנצח את השיטה: "לעשות מוזיקה טובה שאנשים יתחברו אליה ושירצו לשמוע אותה גם בעוד עשר שנים פשוט להמשיך לעבוד".
הצלחה מבחינתך: "לעבוד במקצוע".
היום בעוד עשר שנים: "באלבום החמישי. מאמין שבאלבום השני המוזיקה שלי תקבל יותר צורה אביה יותר מכוון".
חלום מקצועי: "לשבור גיטרה על במה".
הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה הישראלית בשנים האחרונות: "הפתיחות, יש הכל מהכל וכל ז'אנר נהיה טוב יותר. הרף עלה. אנשים שרים פה מדהים. האיכות גבוהה".
דיסק אחרון שקנית: "דודו טסה האלבום בעיראקית".
מוזיקה מזרחית: "זהר ארגוב וחיים משה בילדות. בצבא הכרתי את אייל גולן. שלוש שנים שמעתי את 'בלעדייך' בטירוף. יש להם קול מטורף".
למי בא לך לתת סטירה: "לעצמי, להתעורר לפעמים, כי אני חולמני קצת".