הקריירה שלו לא התחילה במפץ גדול. להפך. אלבומו הראשון עם השיר "היום עולה" שיצא בשנת 1984 לא הצליח בסבוב הראשון. בנאי בן ה 23 הצטרף אז למשה דץ וחני לבנה למופע בשם "חופים" משירי נחום הימן. אני זוכר אותו על הבמה ההיא, בחולצת רקודי עם מטופשת, נראה ממש לא שייך. אבל בנאי אהב לשיר ורצה לשיר.
אלבומו השני "גשם" יצא ב-1987 והפך אותו ליוצר מצליח ומוערך. הדיסק הגיע למעמד זהב, והשירים מתוכו כמו "אל תלכי מכאן", "אצלך בעולם" וכמובן שיר הנושא שרפו את הרדיו. גם ההופעות שלו הפכו ללהיט גדול ושנה אחר כך יצא האלבום "הופעה חיה" וגם הוא היה להצלחה גדולה. ברגע ההוא, בסוף שנות השמונים, היה נדמה כי שלושת בני הדודים יובל סולן משינה, אהוד שהוציא את אלבומו השני "קרוב" ומאיר, הם לא רק דור העתיד של הרוק הישראלי, אלא הרוק הישראלי כולו.
עברו עוד שנים מעטות עד שבנאי מימש את הפוטנציאל שלו במלואו. אלבומו הרביעי "וביניהם", עם שיר הנושא שהיה שיר השנה ב-1992, זיכה אותו בתואר זמר השנה. לרגעים ארוכים היה בנאי הזמר הפופולארי ביותר בישראל הרשמית. ובהתחשב בייחוס המשפחתי ובפרגון מקיר לקיר, התחושה היתה שבנאי יהיה אחד הכוכבים הגדולים של ישראל להרבה שנים.
אלא שכמו שקורה לפעמים, להצלחה היה מחיר כבד על נשמתו של בנאי. הוא לא אהב את הצדדים הנילווים להצלחה. והיא הובילה אותו לאלכוהול ולאחר מכן אל חיק הדת. לאט לאט הוא עזב את מרכז הבמה, וזה למרות שכל דבר שעשה זכה תמיד לקבלת פנים חמה ובדרך כלל גם לתגובה טובה מהקהל. למשל המופע "ארקדי בנאי מאיר דוכין" בסוף הניינטיז שהיה להצלחה עצומה.
בהמשך גם המוסיקה שלו הפכה יותר קשורה למסורת. האלבום "שמע קולי" שיצא לפני עשור עם לחנים שלו לטקסטים של משוררים, גם הוא הגיע למעמד זהב. והאמת היא שמאיר בנאי ידע תמיד לרגש ולהגיע ללבבות של אנשים. למרות שפרש מתישהו מהמרוץ, השירים שלו נשארו לייצג אותו. שירים נהדרים ומלאי רגש, שהביצוע שלו העצים אותם עוד יותר.
מאיר בנאי נפטר אחרי מחלה קשה, בגיל צעיר מדי. השאיר אחריו בין היתר את בנו נועם, שעושה צעדים ראשונים כיוצר. וגם את נגה בתו. אחיו האהובים אורנה, אביתר ואפרת, יספדו לו גם הם. אנחנו נישאר עם השירים היפים. שהם באמת מאוד מאוד יפים.