לקראת סיומו של חול המועד סוכות, מהעשירים שידעה המוזיקה הישראלית, עם שלל פסטיבלים בכל הארץ במגוון גדול של סגנונות וז'אנרים, היו אלו אשף הרגאיי מתיסיהו ואבירי הגרוב בלקן ביט בוקס, אשר חתמו את הערב האחרון של פסטיבל התמר באיזור ים המלח, שידע השנה הצלחה גדולה מהרגיל עם כ-30 אלף מבקרים.
תפאורה סוריאליסטית לדוס המקפץ בחולצה משובצת
המסע אל עבר אמפי נחל זוהר, מיקום פחות מוכר על מפת הארץ שדרג את חווית ה"נוסעים להופעה" והפך אותה למשהו חדש ומדליק. אוויר חם ויבש, הרים משוננים שנצבעו בסגול, כחול, צהוב וכתום וביניהם ואדי אחד ארוך, כל אלה שימשו תפאורה סוריאליסטית משהו למחזה של דוס מקפץ בחולצה משובצת לצלילי רגאיי ודאב, ורק אז הכתה ההבנה: הופעה בינלאומית באיזה ואדי ליד ים המלח.
האווירה המיוחדת עזרה לקהל להתמסר למתיסיהו המצוין, אותו לא ראיתי כבר שלוש שנים, מאז אותו פסטיבל אהבה במאווי. מאז הוא נהיה מתוק יותר ולמד להפגין קצת יותר נוכחות על הבמה. יחד עם ההרכב המצוין "Dub Trio", שמלווה אותו בהופעותיו בשנה האחרונה, הגיש הראפר מגוון שירים מאלבומו הראשון ("Got No Water", "Tzama L'chol Nafshi"), האחרון ("I Will Be Light"), הסינגלים מתוכו שגם הצליחו בארץ: King Without a Crown, Jerusalem וכמובן "One Day", שזכה לרמיקס של אינפקטד מאשרום, וקאבר אחד לבוב מארלי - Rastaman Chant.
מפגש מוזיקלי-גלובאלי חוצה מקצבים ותרבויות
המעברים בין רגאיי לרוק, לדאב, להיפ הופ, לסקא, למטאל ושירת הביט בוקס של מתי, הפכו את ההופעה למגוונת, מעניינת, מרקידה וכיפית גם לצופים שלאו דווקא הכירו יותר מדי את הרפטואר המוזיקלי של הראפר החרדי מברוקלין. להשלמת המפגש המוזיקלי-גלובאלי חוצה המקצבים והתרבויות עלו אחרי מתיסיהו בלקן ביט בוקס, שמשלבים מוזיקה חסידית, ערבית, בלקנית, עם היפ הופ, רגאיי ולטינו. לו רק המנהיגים שלנו היו מצליחים לשוחח ביניהם באותה שפה.
בלקן ביט בוקס הוכיחו ש"שעטנז" קיים לא רק בבגדים, אלא מושג שממחיש איך מחברים סגנונות מוזיקליים כביכול לא קשורים והופכים אותם לאמנות שגורמת לאלפי אנשים, בארץ ובעולם, לאקסטזה אמיתית. מסתבר שכשהגלובליזציה פוגשת מוזיקאים כמו תמיר מוסקט, אורי קפלן ותומר יוסף, היא מוכיחה איך גם אמריקאי צהבהב יכול לעוף לצלילי "Bulgarian Chicks" או "Adir Adirim".
ניתוק מובן מאליו מהקרקע
הניתוק מהקרקע בזמן ההופעות של הבלקן כבר הפך למובן מאליו ואין מספיק מילים בעולם שיצליחו להסביר את כמות האנרגיות שתומר יוסף שופך כל פעם שהוא על הבמה. ובכל זאת, בכל הופעה של הבלקן, הנתונים הללו מפתיעים מחדש.
"Digital Monkey" פתח הופעה של כמעט שעתיים, בהן נכללו שירים משלושת האלבומים של הלהקה. שעה לפני כן הוחלט על שיתוף הפעולה המתבקש ביניהם ובין מתיסיהו שהתרחש ב-"Hermetico", ללא שום חזרה מקדימה. הספונטאניות הזו יצרה רגע מרתק, מאולתר במובהק. אין ספק שעם טיפה עבודה ביחד יכול היה להיווצר שם משהו מדליק אף יותר.
השיא הגיע בהתפרצות הקהל לבמה
השיא האמיתי התרחש בסוף ההופעה בשיר "רמאללה תל אביב", כששתי מעריצות התפרצו לבמה ופצחו בריקודים. מה שאמור היה להסתיים במאבטח שמזנק לעברן ומראה להן את דרכן חזרה למקומן, הפך לכאוס אמיתי, כשתומר יוסף קורא לשאר הקהל "יאללה, בואו אלינו" ותוך שניות ספורות טיפסו אליו עשרות.
גם הרגע הספונטאני הזה, בו נעטפו הבלקנים באהבת מעריצים וטירוף חושים, היה מיוחד. רגע "פסטיבלי, שהפריד את ההופעה הזו מסתם הופעה במיקום אקזוטי. בסוף, למרות ערב ארוך, נשאר עם טעם של עוד, חבבל שפסטיבל התמר הסתיים והשאיר אחריו ענני אבק.
