"אור כשדים" חזרו, הבית חי

"אור כשדים" אף פעם לא הפכה ללהקה מצליחה בקנה מידה ארצי, אבל אתמול בבארבי היה מחזה מרגש: כמה מאות אנשים, שנראים כאילו נשלפו מתחילת הניינטיז ידעו כל מילה ומילה בעל פה, זיהו את השירים על פי הצליל הראשון, מחאו כפיים ושרקו ללא הכרה. הלהקה, ובראשה רונן בן-טל, נראתה כאילו לא חלפו כשני עשורים מאז היתה פעילה מוזיקלית, נתנה הופעה מחשמלת, שהוכיחה שהשירים שלה שרדו את מבחן הזמן.

הכימיה בין דודי לוי על הגיטרה, עובד אפרת על הבס וניר מנצור על התופים (במקומו של ז'אן ז'ק גולדברג ז"ל) נשמרה לאורך כל ההופעה. נדמה שלוי מעולם לא נראה טוב כל כך על הבמה. גם הנגנים האחרים, שהתבססו כבר בסצנה המוזיקלית, כל אחד בנישה שלו, נשמעו אמש כמו שהם צריכים להיות: מכונה משומנת של אנרגיות.

פשוט היו מצוינים

ביצועים לשירים כמו "מת הבית" ו"בגובה העשב" השתלבו יפה לצד שירים אישיים של בן-טל כמו "תקלה במנגנון ההדחקה". בשיר "ארמסטרונג", נראה היה שבן-טל שכח לרגע את המילים, והשחיל בסוף "איזו פאדיחה". אבל פאדיחה זו המילה האחרונה שאפשר לומר על ההופעה הזאת. לכל אורכה לא היה סימן, ולו הקטן ביותר, לכך שהלהקה הזו היתה קיימת למשך שלוש שנים בלבד לפני כמעט עשרים שנה. הם פשוט היו מצוינים.

אולי זו החזות המחוספסת, או השירים הניהיליסטיים בחלקם, אבל היה להופעה הזו פן נוסטלגי, גם עבור מי שהיה בחיתוליו כש"אור כשדים" התפרעו על במת הרוקסן. השירים הולכים עד הסוף, חפים מיומרנות ונשמעים מעולה. מסביב אפשר היה לזהות מי בקהל גדל עליהם, אפשר היה להיתקל ברבים שעצמו עיניים, ניגנו ב"איי-גיטר" ושרו לעצמם את המילים.

אולי הפעם יגיעו ליותר אנשים

האווירה הקודרת, האפלולית, שהשרתה אתמול "אור כשדים" על הבמה היתה נפלאה. רונן בן-טל נע היה די סטטי, גם הנגנים לא זזו יותר מדי, אבל הנגינה החזקה, האגרסיבית, עם הסאונד הכוחני העניקה תחושה חזקה של דינאמיות.

ללא ספק מדובר באחת ההופעות המרעננות שהיו פה. מזל שיש מחוות. שהרי מופע המחווה לז'אן ז'ק גולדברג ז"ל הוא זה שהדליק את הניצוץ מחדש בין חברי הלהקה. די ברור איך בעבר "אור כשדים" לא זכתה להכרה רחבה מעבר לסצנת התל-אביבית, נקווה שהפעם הטיימינג יותר מוצלח ושבזכות הופעת האיחוד והאוסף המשולש (ואולי גם אלבום חדש) המוזיקה שלהם תגיע לכמה שיותר אנשים.