העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים - אלה שלא מכירים את ג'טרו טול, ואלה שמעריצים אותם. התמהיל המיוחד שהתגלה אתמול בהופעה במבצר שוני הורכב ממעריצים אדוקים, כאלה שמגיעים עם חולצות של השפן שאיבד את המשקפיים שלו – ולצדם אנשים שלא מכירים אפילו אקורד אחד מתוך ת'יק אז אה בריק. בסוף הערב, כולם היו מעריצים.
ג'טרו טול גרסת 2010 היא להקה מגובשת ומוכשרת שמתנהלת על הבמה בדיוק מופתי על ידי מנהיג הלהקה איאן אנדרסון, כאשר לצדו עומד אחד הגיטריסטים הגדולים והבלתי מוערכים בתולדות הרוק, מרטין באר.
אנדרסון מגרגר, נוהם ומשתמש בחליל כאייקון פאלי
אז כן, בעוד רוב בני דורו ידעו לשמור על קולם, אנדרסון לא מצליח לשיר לאורך זמן ונראה כאילו הוא מתאמץ לבטא כל הברה בשירים (בשלב מסוים זה נראה כאילו ורידי הצוואר שלו עומדים להתפקע), אבל מדובר בפרט שולי מול כישורי הנגינה שלו – הן על הגיטרה האקוסטית הקטנה וכמובן, החליל האימתני.
לקהל הישראלי היה אתמול שוב את העונג לצפות באנדרסון עושה אהבה עם החליל שלו. מדובר במתת אל שנמצאת איפשהו בין הכישרון של מיילס דיוויס על חצוצרה והוירטואוזיות של שלומי שבן על פסנתר. אנדרסון לא רק מנגן על החליל, אלא גם מגרגר לתוכו, נוהם איתו ומשתמש בו כאייקון פאלי בניסיון (קצת פתטי) לחזור להיות סמל מין כמו בימי הסיקסטיז העליזים.
מקום קומפקטי שקובי פרץ ואייל גולן עוד לא כבשו
רגעי השיא של הערב הגיעו בקטעים האינסטרומנטליים של הערב. הקהל הגיב בתשואות קצובות ל"בורה" הקלאסי של באך וגם אחרוני הציניקנים לא יכלו שלא להתרשם מהסולו האלים של "My God". וכן, הוא עמד על רגל אחת למרות עשרות אחוזי הלחות המעצבנים.
אנשי הסאונד עשו עבודת קודש והביאו את הצלילים של אנדרסון לכדי שלמות באמפי הקומפקטי של שוני, אולי המקום המושלם בארץ להופעות בסדר גודל כזה (קובי פרץ ואייל גולן, לידיעתכם, יש עוד מקום שלא כבשתם).
ג'טרו טול אף פעם לא הצליחה להפוך ללהקה ענקית בדעת הקהל, בעיקר בגלל שאנדרסון התעסק יותר במוזיקה ופחות בכל הבולשיט שמסביב. פינק פלויד והאיגלס זכו לחמם את הלהקה בתחילת דרכם (האיגלס אפילו גנבו את "הוטל קליפורניה" מלחן של אנדרסון). טוני איומי מבלק סבת' התחיל את דרכו בג'טרו טול לפני שנזרק לטובת מרטין באר.
חובבי מטאליקה יצאו מרוצים, וגם המעריצה של הגבעטרון
זהו ביקורה השישי של ג'טרו טול בישראל, ולגמרי לא מדובר בדבר של מה בכך, בטח לא בתקופה בה התקשורת האנגלית עושה את המוות לכל אמן בריטי שמגיע לכאן. הקהל הישראלי, שוב, חיבק בחום את הלהקה – שנראה שכל ביקור שלה בארץ חושף אותה לקהלים צעירים יותר. אתמול נראו הרבה ילדים שהגיעו יחד עם הוריהם, והרבה בני נוער שהגיעו בגפם לראות את הלהקה שגנבה למטאליקה את הגראמי אי שם בשנות השמונים.
כולם יצאו מרוצים, כולל האישה היפה עם החולצה של הגבעטרון שישבה לצדי ונהנתה מההדרן שכלל את “Locomotive Breath” בשילוב עם המנגינה המוכרת של "קטיושקה" על חליל ואקורדיון ארצישראלי אסלי.
האנטיתזה של מיק ג'אגר
להקת "המי" ביססה המנון של דור שלם על המשפט: "מקווה שאמות לפני שאזדקן". הם עדיין שרים את זה בהופעות, למרות שהם נראים כאילו הם ברחו מבית אבות של משען. מיק ג'אגר אמר שהוא מעדיף למות מאשר לשיר את Satisfaction כשהוא יהיה בן 40. אז אמר.
היחיד שלא ניסה להרשים אף אחד, ולפחות בזה הוא הצליח, היה איאן אנדרסון מג'טרו טול שכתב את המשפט האלמותי: "אתה אף פעם לא זקן מדי לרוקנ'רול, אם אתה צעיר מדי כדי למות". אמש, כשהוא בן 62 ובהופעה המי-יודע-כמה בישראל, הוא הוכיח שאלוהי הרוק בירכו אותו, ואותנו.
ג'טרו טול יופיעו במוצ"ש בקיסריה וביום שני הקרוב במתחם הרכבת בירושלים