שלוות בדידות גדולה
באלבומו "Some of this life" מקלף רועי דהן את הקליפות העדינות של הנשמה, עם מוזיקה נהדרת, שמזכירה נקודות כואבות מהחיים, אבל מלווה באופטימיות זוהרת ונוסכת שלווה רבה
לפני כמה חודשים פגשתי בשיר יוצא דופן באינטרנט: "Falling like a stone" של זמר ויוצר ישראלי בשם רועי דהן. לא הייתה שם עוצמה ווקאלית נדירה, אבל היה שם רוגע של סיפור כואב, שחדר אל מבעד לכל החומות וניפץ אותן, באיטיות מהפנטת. מוזיקה, שלוקחת אותך בדיוק למקומות הנכונים בעבר, כזו, שלמרות שהיא מזכירה נקודות כואבות, היא מלווה באופטימיות זוהרת.
"הצורך הבלתי מובן לספר את הסיפור שלי"
בהאזנה לאלבום נזכרתי מיד באוסף ישן משירי הסמית'ס. המוזיקה, שהייתה כל כך זרה, הצליחה לקלף את הקליפות העדינות של הנשמה. בנהיגה ברכב הצלילים של רועי דהן עשו זאת שוב. הצרידות הקלה שבקולו וההפקה המוזיקאלית הנפלאה משלימות זו את זו. ויש כל כך הרבה במילים של השירים שהוא כותב - סיפורים מלודיים וענוגים, שיוצאים החוצה באמצעות קול מלטף ומרגיע.
מרסק את הנשמה
אל תטעו בסינגל הראשון שיצא מהאלבום "Does anyone know", שנכנס לפלייליסט של גלגלצ, כי הוא לא משקף את האיכויות שביתר השירים. רועי דהן אינו מתיימר לספק מוזיקה קליטה להמונים, אלא דקות אינטלקטואליות של קסם. כל שנותר כעת, זה למצוא ערסל על מרפסת בקתת עץ בתאילנד, או לחילופין, ללכת לים, להביט בגלים, להקשיב לאלבום הזה ולתת לעצמכם שעה קלה של התמודדות אמיתית עם הכאבים והאושר. שלווה.







חדשות



= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן


אתר זה פועל כחוק ברישיון













