רוצו, שמוליק

אין הרבה יוצרי רוק ופופ ישראלים שראויים לערב מחווה מיוחד יותר משמוליק קראוס. חלוץ אמיתי במוזיקה הישראלית של שנות ה-60' וה-70', שהגיע לגיל 70 ורפרטואר השירים הקלאסיים שהעניק לנו כבר זכה השנה לעדנה מחודשת בדמות אוסף חגיגי. עתה, כמעט שני עשורים אחרי שנערכה לו מחווה יפה של רוקרים בפסטיבל ערד, ישב קראוס באולם המרכזי במרכז סוזן דלל, כשאמנים כמו חמי רודנר ודנה ברגר, שהצדיעו לו אז, עושים זאת גם היום, בפסטיבל הפסנתר, כשאליהם מצטרפים שמות חדשים ובתוכם אחייניתו המוכשרת יעל קראוס.

בחרו את הטובים ביותר

הערב כלל את מיטב הלהיטים של קראוס, מימי שלישיית "החלונות הגבוהים", בה היה חבר לצד אשתו לשעבר ג'וזי כץ (שזכתה לאחרונה לערב מחווה משלה) ואריק איינשטיין, דרך ההרכב "כיף התקווה הטובה", שלא הוציא אלבום ובו היה חבר אלי מגן שהשתתף בערב, ועד לשירי קריירת הסולו היפה של קראוס, ולהיטים שכתב לאחרים כמו איינשטיין ואריק לביא.

נדמה שלערב הזה בחרו את הטובים ביותר, שהעניקו שלל פרשנויות מגוונות לשיריו של קראוס, מואלס עד אוונגרד, מבלוז וקאנטרי עד קברט, תחת ניהולו המוזיקלי של עדי רנרט - מוזיקאי ופסנתרן, מעבד ומפיק, שאין מתאים ממנו לחבר את יצירות קראוס לעיבודים מינימליסטיים המבוססים על פסנתר בערב גרסאות כיסוי.

משירי מחאה ועד שירי ילדים

היו שם רונה קינן האיכותית ולצדה הגיטריסט ערן וייץ עם "האהבה הישנה", מאור כהן ויעל קראוס עם "ילדה קטנה" החמוד והמתוק, דנה ברגר עם "חייל של שוקולד" המחאתי, בביצוע עם גיטרה שהעביר את המסר המתריס, ואותה ברגר בדואט חביב ומשעשע עם חמי רודנר לשיר הילדים "נתפייסה" של מרים ילן שטקליס. שיר ילדים נוסף שזכה לביצוע עשיר, מלודרמטי ומעט מנופח של אוהד חיטמן היה "אלישבע מה נחמדת"(בלט, אגב, חסרונה של "בובה זהבה" להשלמת הטריו).

ומכאן לפולק-רוק של גבע אלון ב"אינך יכולה", מחובר לרוקנ'רול-סווינג של רנרט בפסנתר, כשהקול העמוק של אלון מעניק לו נופח ג'וני קאשי. אלון, שבדרך כלל שר באנגלית, נשמע מצוין בעברית גם כשהשתלב עם רונה קינן, שהצטרפה אליו ל"כמה נעים" בפולק אמריקני עם גוון מקומי. אחריהם עלה אלי מגן, עם בס חשמלי והביצוע והסיפור שמאחורי "זה קורה". על רקע הפסנתר של רנרט עורר הקול הגבוה והעדין של מגן עורר געגועים לאריק לביא בגדולתו, ולקראת הסוף לקחו שניהם קטע ג'אזי כשהם דוחפים גרוב לתוך השיר הכבד הזה.

אוהד חיטמן בביצוע אדיר ל"לוח וגיר"

מיקי שביב ומיקה קרני, זוג בחיים, עלולשיר יחד את "אצלי הכל בסדר" ו"שוב", כשקרני בתפקיד ג'וזי כץ. כבר 12 שנה, לדבריה, שקרני מכסה את השיר הזה ומעולם היא לא נשמעה כל כך מוזר. כששביב הצטרף בליווי מרגיז בגיטרה התברר שתפקידם הוא להיות הקצה האוונגרדי של הערב. ניחא. ב"שוב" הפסנתר של רנרט חזר להיות דומיננטי, אבל שביב וקרני שוב שרו הזוי. רק בסוף הושלמה התמונה עם סולו פסנתר וקרני שהצטרפה בכינור.

אחריהם התיישב ליד הפסנתר אוהד חיטמן, שנתן את אחד משיאי הערב בדמות "לוח וגיר" שהתחיל כקטע מסרט צרפתי, עבר לואלס רומנטי ולבסוף התגבר עד לקברט שהלך והתחזק עד אנרגיות של רוק כשהוא נוגע בקצה אלטרנטיבי וסוגר בסווינג. נשמע מוזר אבל מדובר בוירטואוז שהעניק לקהל ביצוע מענג וזכה לתשואות רמות. גם מאור כהן גבע אלון זכו לתשואות על הבלוז-קאנטרי הארצישראלי של "בית הערבה", שיר שנכתב עבור האלבום השני של החלונות הגבוהים שלא יצא, עם כהן בתפקיד איינשטיין ואלון בתפקיד קראוס. כהן אמר שגם ג'וני קאש היה רוצה שיר כזה, שאכן נשמע כאילו ג'ון וויין רוכב עם יואל מוישה סלומון.

חמי רודנר מתפנן בבלוז על "גלגל מסתובב"

יובל מנדלסון, שפעם היה רוקר מכסח בשייגעצ, גילה צד אחר שלו בביצוע רגוע ושליו על גבול הזקנה ל"סוס עץ". כשמתרגלים לקול השקט של מנדלסון וככל שהשיר מתגב הוא אפילומצליח לגעת ברגש, ממקום פגיע, ללא מסך גיטרות ורעם תופים מאחוריו. חמי רודנר התפנן על "איך שגלגל מסתובב", שיר הנושא של הערב, בביצוע בלוזי רק עם הפסנתר של רנרט. הוא זז, יילל כזאב ונתן לקהל, שכל כך רצה לשיר, להצטרף בפזמון. בהמשך הוא נתן בית מעטיותר אגרסיבי ושמע איך הקהל עונה לו ולבסטף מוחא כפיים.

הקול השבור למחצה של שילה פרבר התאים מאוד ל"רואים רחוק רואים שקוף" והתערסל יפה על המלודיה. זה לא היה ביצוע מושלם, אבל טוב ושובר שגרה. פרבר קיבלה עוד להיט גדול של קראוס – "אחרי 20 שנה", וכאן כבר נתנה את אחד משיאי המופע. הקול שלה ליטף ברוך את המילים של יענקל'ה רוטבליט והגיטרה והפסנתר השלימו את התמונה הכה עדינה ושברירית שחדרה ונגעה בנימים הדקים. זה שיר שביצוע טוב שלו מזיל דמעה ופרבר הוציאה ממני לפחות שתיים. גם כאן הקהל השתוקק לשיר ופרבר הנהיגה אותו לפזמון משותף.

שלומי שבן שר את "גיטרה" עם פסנתר

שיא נוסף נרשם כששלומי שבן נתן ביצוע שכולו וירטואוזיות על הפסנתר דווקא לשיר "גיטרה" ("אבל יותר מכל אהב הוא לנגן בגיטרה"). שבן עשה ממנו קטע דיבור, ראפ אפילו, מלווה את עצמו בנמוכים משתוללים וגבוהים תזזיתיים על האוקטבות, ביצוע שהזכיר את מופע הפסנתר שלו עם רמי פורטיס. מדהים לראות אותו נותן פראזה מזרחית ביד שמאל בזמן שיד ימין מלהטטת, צועק עם פול ריוורב וקורס לעדינות. שבן תותח, נתן שואו, וכהרגלו השתחצן מעט בנגינה.

האחיינית יעל קראוס עלתה עם להקת הליווי שלה לשני שירים. הצליל המקסיקני שלהם התאים יפה ל"צרות במשפחה" וקראוס אפילו חוללה בחביבות. פספוס קל נרשם בביצוע שלה ל"אם", שגם הוא היה חביב. אבל בשיר כזה, אנטי מלחמתי, ועם להקה לטינית, הרבה יותר מתאים משהו שמזכיר את מרסדס סוסה. לסיום עלו כולם ל"זמר נוגה" הבלתי נמנע, בהובלתו של מאור כהן, ביצוע שסיכם עוד אחד מאותם ערבים יפים ומכובדים בהם יודעים אמנינו להצדיע בטוב טעם וכישרון לאבות המייסדים.

>> גם אביב גפן הופיע אמש בפסטיבל הפסנתר, ואירח את רומי חנוך