לו מחשב-על היה מסוגל ליצור את זמר הפופ הישראלי האולטימטיבי, התוצאה היתה, סביר להניח, כמעט זהה להראל סקעת. סקעת הוא אחד שיש לו את הכל. קודם כל הוא זמר מעולה, עם יכולות ווקאליות גבוהות, אבל את זה ידענו עוד ב"כוכב נולד".

הכריזמה והנינוחות של שלמה ארצי, הסטאר-קוואליטי של עברי לידר

מעבר לכך פיתח סקעת עם השנים אישיות בימתית שהיא סך כל המרכיבים הטובים שיש לשדה הפופ המקומי להציע. כזמר וכפרפורמר סוחף קהל סקעת הוא שילוב משוכלל בין הכריזמה והנינוחות בתנועה מול קהל של שלמה ארצי, הסטאר-קוואליטי של עברי לידר, הצלילות של יזהר כהן, החמידות של אביתר בנאי, הקסם והחיוך של דויד ברוזה, העוצמות של אדם, החביבות של יהורם גאון, הפאסון של ששי קשת והרכות של רמי קליינשטיין. ערבבו את הכל יחד ותקבלו זמר פופ גדול, להקת בנים של איש אחד, שיא המיינסטרים, המשה פרץ של האשכנזים.

לערב ההשקה לאלבום ולסיבוב ההופעות החדשים, "דמויות", הביא סקעת את כל אלה, אבל נשאר, בסופו של דבר מה שהוא באמת - כוכב מיינסטרים, שנולד בצלמה של התוכנית ההיא, לא פחות, אבל גם לא יותר. סקעת, עם הרכב הנגנים הסולידי והיעיל שמלווה אותו, בעיבודים ובהפקה המוזיקלית של עמוס בן-דוד, שמנהל מוזיקלית גם את "כוכב נולד", הוא זמר לכל המשפחה, אהובן של האמא, הבת, הדודה והסבתא כאחת, אול-איזראלי-ווייט-שיינינג-סמייל-סינגר, לא זז סנטימטר מהצנטרום של המרכז של אמצע הדרך, עמוד תווך בשדרה הזקוקה לחיזוק מיידי של הפופ הישראלי הלבנבן. ואין בכך שום דבר רע, ההפך, עבור זה הוא נולד.

מוקפד, מתוקתק, נוצץ, צפוי מראש, נעים, חביב ומתקתק

השירים השקטים והרומנטיים של סקעת כמובן קורעים את הלב ו"מרגשים" (ממש כמו הביצועים ה"מרגשים" בכוכב נולד). בלדות הרוק-פופ היותר כוחניות, עם הסאונד שנשמע כמו פרסומת למקדונלד'ס, עושות עבודה נהדרת בלהרים את שורות המעריצות. השירים הקצביים, העלק-רוקנ'רול, כמו "בואי היום", שנשמעים כמו סך כל הגיטאר-בוי-בנדס משני העשורים האחרונים, לוקחים את האנרגיה עוד למעלה ומרקידים את האולם. והכל באופן מוקפד, מתוקתק, לעיתים נוצץ, לעיתים מעט מייגע, רוב הזמן צפוי מראש, נעים, נוח, חביב ומתקתק, בדיוק כמו שהפקת פופ טובה אמורה להיות.

הראל סקעת הופעה 4 (צילום: שוקה כהן)
כוכב נולד מחדש. הראל סקעת בהופעה | צילום: שוקה כהן

לזכותו של סקעת ולזכותו של בן-דוד יאמר שמרבית הביצועים אומנם מתקתקים (גם בשירים העצובים), אבל לא גולשים לקיטש. בזכות בחירת שירים מוקפדת, שהיא התנאי השני להצלחה בפופ (אחרי כישרון), בזכות עיבודים ששומרים אותו כל הזמן על הקצה הדביק, אבל כמעט אף פעם לא ממש מגיעים לשם, נשאר סקעת כמעט נקי מסכרין, ועבור זמר פופ מיינסטרימי כמוהו מדובר בהישג נאה.

עוצר בחלום את המטוסים שהתנגשו בתאומים

המופע של סקעת מתבסס על שירי צמד אלבומיו, כולל כל הלהיטים ("ואת", "כל הציפורים", "בואי היום", "הרוח תשנה את כיוונה" ועוד), ביניהם הוא משתף את הקהל בסיפורים, אנקדוטות, הלצות, ויש לו גם הומור עצמי. "השיר הזה לא נכתב על המשפט עם הד ארצי", הוא אומר לפני "מובן לי עכשיו", הסינגל הראשון מאלבומו החדש. סיפור על אישה חסרת טאקט בדיזנגוף סנטר ("שראוי היה שתעלם מהעולם", כדבריו) מוביל ל"אם הוא ילך".

לפני "ציפור", גם הוא מהאלבום החדש, הוא מספר על חלומות שחלם על ניו יורק, באחד מהם הוא עוצר את המטוסים שאמורים להתנגש במגדלי התאומים. סחתיין. "לפני הגמר בניצנים אמרתי שאפסיד ושהכותרת בעיתון תהיה 'אינני כאן'", הוא צוחק על עצמו לפני הביצוע לקלאסיקה, איתה הגיע רק למקום השני.

גרסה נוראה ל"משמרת לילה" של בנזין

ואם כבר "הנני כאן", אמש הודה סקעת לכותבי השירים שאחראים ללהיטיו הגדולים: קרן פלס, כפיר אפשטיין, עופר בשן ואחרים. אבל לא עלה בדעתו לציין את חיים חפר ודובי זלצר, הכותב והמלחין של "הנני כאן", שיר שעליו בנה סקעת את הקריירה. זלצר, מגדולי המלחינים שלנו, מקבל השנה את פרס ישראל לזמר עברי, ספק אם סקעת יודע מי הוא בכלל.

קאבר נוסף, בו שוב לא טרח סקעת לציין קרדיט, ואפילו לא את שם השיר, היה ל"משמרת לילה" של להקת בנזין, בגרסה נוראה, שנשמעה כמו לקוחה הישר מטקס סיום במתנ"ס, אפילו לא מאולפן "כוכב נולד", וכדאי להוציא אותה מהליין-אפ של "דמויות". חסר לך Upper בחלק האחרון שלפני ההדרנים? יש עשרות שירי פופ ודיסקו ישראלים שיתאימו לך הרבה יותר. כי אתה המון דברים טובים, אבל לא רוקר.

ככה נראה ונשמע כוכב פופ אמיתי

גם אם הוא כוכב פופ ותו לא, סקעת הוא מאלה שיישארו, שהקריירה שלהם רק תגדל ותתפתח. הוא יפה מדי, חמוד מדי, מוכשר מדי, כריזמטי מדי, שלמה ארצי מדי. מספיק לראות אותו מתיישב על שפת הבמה, פולו-ספוט מסנוור אותו מקדימה, עוד פולו-ספוט דופק עליו בק-לייט מאחורה, הוא עוצם עיניים, הקול הנדיר שלו מרעיד את אולם נגה, הקהל שקט, קשוב, הצלילים ממלאים את החלל, רק פסנתר (בשיר אחד) או שתי גיטרות אקוסטיות (בשיר אחר) מלווים אותו.

וסקעת שר בנשימה עמוקה, מכיל בתוכו את הקהל, והאווירה, את המילים והמנגינה. באותם רגעים אין עוד דבר בעולם מלבדו ומלבד השיר, ככה נראה ונשמע כוכב פופ אמיתי, שבעוד עשרים שנה "דמויות" – כמו "דרכים", כמו "חצות" - תהיה רק תחנת ביניים בקריירה שלו.