הו מאמא: קרולינה הביאה לפסנתר את הבלוז

המופע של קרולינה בפסטיבל הפסנתר, בו אירחה את אסתר רדא, היה בית ספר לגרוב, בלוז, סול ורית'ם נ' בלוז. בתחום הזה קרולינה היא נסיכה מקומית עם קבלות, אחת שנולדה עם יכולת שאי אפשר ללמד, לגרום לאחרים להזיז את הגוף כשהיא שרה, עם משיכה למקצבים ג'מייקניים, אפריקאיים, אפרו-אמריקאיים.

שישה עשר שירים שלה, (ועוד אחד של אסר רדא ואחד של קותימאן), בוצעו עם שלישיית ג'אז-בלוז משכנעת, שכללה את עמרי בר בפסנתר, יוסי מזרחי בקונטרבס ועידן קיי בתופים וכלי הקשה. יחד איתם היא שוטטה בטבעיות בין עשורים ויבשות, מרגישה בבית, כדבריה, ומלקטת השפעות, ותמיד נשארת נאמנה לעצמה.

עוד פסטיבל הפסנתר ב-mako:
>> אברהם טל נעל את הפסטיבל במופע חדש ומרהיב
>> דרכים עקלקלות: מחווה חצויה לשירי שלמה ארצי
>> הראל סקעת חזר לשורש התימני עם יואב יצחק
>> קלף חלש: מופע מחווה בינוני לאלבום של דיוויד ברוזה
>> הבילויים איכזבו, המחווה ל"קול השלום" היה קריוקי
>> אפרת גוש בקברט של ברכט עם ירון ברובינסקי וגל תורן
>> קובי אפללו, הנשמה של המיינסטרים, אירח את שם טוב לוי
>> עידן עמדי אירח את מארינה מקסימיליאן מסביב למדורה
>> אריאל זילבר אירח את מתי כספי ושלומי שבן

תוך רבע שעה היא חלפה אתמול דרך "No Blame" של ההרכב "Funset", שיר רגאיי במקור, שבוצע כבלדת בלוז אקוסטית-פסנתר בדואט עם אסתר רדא, עברה ממנו לבלוז האדיר של סם קוק ב-"A Change Is Gonna Come" ומשם זרמה ל"צל עץ תמר ואור ירח" של זהר ארגוב, ל"אף אחד לא בא לי" הבלוזי שלה וקינחה ב"פזמון ליקינטון", כשיר ערש, בלוזי, כמו שאף אחד לא שר אותו לפניה.

הבחירה בבלוז היא טבעית עבור קרן קרולינה אברץ, שהחלה את הקריירה כזמרת רגאיי וקראה לעצמה "MC קרולינה". רק בהמשך הגיעו "הבנות נחמה", החזרה אחורה לשנות ה-50', ואלבום הסולו הראשון שהמציא את האר אנד בי המקומי מחדש, וחמישה שירים ממנו נוגנו אמש. אלבומה האחרון, "זהר", היה אף טוב ממנו, מופתי, ונשמע גם ישן וגם חדש, גם אישי ומרגש, גם יווני וגם בלוזי, כלומר מאוד מאוד ישראלי. מתוך שבעה שירים שהיו בו, ארבעה נכנסו למופע הזה, וכל אחד מהם יותר טוב מקודמו. היא פתחה עם "משגע אותי" שהתאים לקונספט, בהמשך הגיעו "אל תאחר" הרומנטי ו"Save Me From Myself" הנפלא, וההדרן כלל את "שנסון ללבנון" העגמומי-פוליטי, עם ה"אההה אהההה" שמזכיר כל כך את רבקה זוהר ב"מה אברך".

החיבור של קרולינה עם אסתר רדא הוא מתבקש. סוג של טקס העברת השרביט. נסיכת גרוב מקומית אחת התבגרה והפכה לאמא, והנה היא מארחת את היורשת שהוכתרה לה זה מכבר. "כשאני רואה אותך את מזכירה לי אותי בתחילת הדרך, בהתרגשות של פעם, את מחזירה אותי אחורה להתחלה שלי", אמרה קרולינה לרדא. וכשהן שרו יחד את "Just A Lady" של קותימאן מפרויקט "Thru You", היה ברור שמשפחת הגרוב המקומית היא כור היתוך מופלא.

קרולינה היא ווקאליסטית חזקה שההרכב המינימליסטי הבליט עוד יותר את האיכויות הגבוהות שלה. היא גם פרפורמרית שהנוכחות שלה ממלאת את הבמה, כריזמתית, שנהנית להיות גם אנטרטיינרית, לעלות עם תסרוקת עומדת, להרים לחיים, לשבת כשלידה שולחן עם כוסות, להרגיש בבית. להתלוצץ עם הקהל, לזוז, להסתובב סביב ב"צרלי צ'רלי", לעשות חיקוי של חצוצרה, לתת שואו. הקהל אהב אותה בעוצמות, קשה שלא לפרגן לכזו זמרת, שהבלוז שלה חודר לך לנשמה. לא יודע מה יקרה עם קרולינה ואסתר רדא בשנה הקרובה, אבל ייתכן מאוד שבפסטיבל הפסנתר הבא (או זה שאחריו) הן יתחלפו בתפקידים ורדא תארח את קרולינה.

קטעים מהמופע