שקט מופתי

"שקט עכשיו", אלבומו החדש של אסף ארליך, נוחת בימים אלו על המדפים ובלי לעשות יותר מידי רעש, מסתמן כמתנה ההולמת לעצמכם לחג הסוכות המתקרב.

"שקט" של ארליך, אלבומו השלישי במספר, חלילה לא מתבטא במעבר אל מחוזות ההאזנה הקלה והמלטפת. להיפך. האלבום ממשיך במידה ניכרת את הקו שאפיין את "חדשות מהמגירה", קודמו משנת 2007, עם עיבודים גראנג'יים והמון כבוד לרוק. אורן לאור בבס, אורן רביב בתופים, עידו אגמון בגיטרה ובעמדת המפיק מוזיקלי וגם ארליך עצמו בגיטרה - כולם יחדיו ממקמים את הנגינה והכלים היטב בבסיס האלבום. הווליום משתנה לפרקים, נוכחותו מכרעת בכמעט כל שיר ושיר, לעומקן ולאורכן של עשר הרצועות.

השירה של ארליך נקייה מבעבר, ועדיין עוכרת שלווה

השקט אינו בנמצא גם ברמת השירה. קולו של ארליך עמוק, נוכח מאוד, השירה שלו עוכרת שלווה כמעט ובו בעת נקייה בהרבה מבשני אלבומיו הקודמים. הוא ניצב הפעם עירום יותר במרכז ואינו מסתתר מאחורי סימפולי האלקטרוניקה שאפיינו את "טוקשואו", אלבום הבכורה שיצא ב-2002, ונמנע גם מן ההכפלות והדיסטורשנים שהולבשו עליו ב"חדשות מהמגירה".

השקט של ארליך נח באלבומו החדש ברמת הליריקה, באמנות המילה המושרת, שהייתה ונותרה גדולתו בנוף המוזיקלי המקומי. כל שמות אלבומיו של ארליך עד הלום - ושמות שירי הנושא - מצליחים להכיל בתוכם את ה-feel האופף של האלבום כולו. ב"חדשות מהמגירה" קיבלנו תחושת מקום חזקה ומונולוגים קיומיים של אדם שפותח את מגירות ליבו ומשליך מתוכן חיצי רעל וזעם על העיר שטרפה אותו ואת דעתו. ב"טוקשואו" שקדם, שהופק תחת ידי האמן של חמי רודנר ואייל דפנא, האזנו לאנטיתזה מוחלטת לתקשורתיות עם שורות דיברו על נתק, אנטי, חוסר נגישות, לעיתים אלימות. כעת, בואכה "שקט עכשיו" שיוצא כמה שנים של הקלטות לסירוגין והרצות שירים בהופעות, אנו פוגשים בארליך, שנכתב לחלוטין בין השורות, כשהוא עגול ומגובש בהרבה מבעבר. מילותיו מציירות דובר בוגר יותר מהפרחח המתריס בקולי קולות של אלבום הבכורה, חיובי יותר מן הקרבן האורבני של האלבום השני, שקט יותר מבפנים, ומבחוץ זה נשמע יופי.

באיזה מחיר נקנה לארליך השקט הזה? אולי הוא השלים עם העובדה שכבר לא יממש את המאוויים שתלו בו המבקרים, אולי נמאס לו להיות "האמן הטוב ביותר שלא שמעתם", אולי השלים עם מקומו בשוליים, כשמאחוריו עדת מעריצים אדוקה ונאמנה בטירוף, ושזה מספיק, ואולי זה בגלל שהילד המוכשר הזה הוא כבר גבר נשוי בן 38.

האישה שאיתו מהדהדת כאן בנוכחות עליונה

האישה שאיתו, בלי שמות, מהדהדת ב"שקט עכשיו" בנוכחות עליונה, במילות השירים. כמעט בכולם (חוץ מבקאבר האיטי והלא מפיל ל"רעש לבן" של ברי סחרוף, שארליך שר לראשונה בפסטיבל "הלם כרך", 2009) זוקפת הנוכחות הנשית את ראשה בגאון, בועטת במידה ניכרת החוצה את כתיבת ה"אני" שאפיינה את האלבומים הקודמים (עם יוצא הדופן המפורסם "בובות חלון הראווה").

"על בודדת" הפותח, שמתחיל בריף דיסטורשן קליט, הוא מעין שיר תודה לזו שהחליטה לתפוס בשתי ידיים ולא להרפות מההוא שאיבד עצמו לדעת בעיר הגדולה של האלבום הקודם; ב"שקט עכשיו" האיטי ניצבים ההוא וההיא יחד, כמעין חזית ששואפת לאיתנות אל מול שיממון המציאות; "סוס משוגע" נע גם הוא בין הבינו לבינה, כשהיא מוכנה להתמכר לו והוא, "לא מתקרב לאף אחד". "תעלה כבר", בעל הפוטנציאל הלהיטי, בכלל נכתב בגוף נקבה, כשארליך שר את הדוברת, ששרה אליו.

כשהוא שר על קשר הוא גם שר על קשירה

אז כן, הוא נשוי. וכן, ב"שקט עכשיו" הוא שר, במטאפורות הלנצח מעורפלות שלו, על זוגיות, על הבינו לבינה, על קיום נשי כלשהו. אבל תסמכו על ארליך שלא יהפוך במחי טבעת לחסיד של לבבות ועננים. כשהוא שר על קשר הוא גם שר על קשירה, על תהיות קיומיות ופחדים עמוקים מן השגרה, מחובת הפתיחות הרגשית המעיקה, מן ההגדרה המחייבת כל כך ומן הקיבעון הבלתי נמנע.

שורות כמו "תראי איך הכל מסודר כאן מראש \ אז תעשי טובה אחת גדולה ותעמדי מולי \ לפני שנעוף \ רחוק לשולחן אחר" ("שקט עכשיו"), או: "היום את קרובה אליי יותר \ וגם עוברת במקרה \ אין ולא יהיה אף פעם סתם קורה \ לא מאופק \ לא משתנה" ("לא מאמינה"), וגם: "מי מחכה לך \ מי מחכה \ אני מוכן להשתגע \ מוכן להיות חולה" ("שפה שבורה") - שורות שמהדהדות את הפחדים האלו, מוכיחות היטב שגם עכשיו, כשהוא שקט יותר מבחינה זוגית ונמצא שלב אחד קדימה בתהליך ההתבגרות, הוא לא דומם וקטטוני, הוא כואב ושואל וחושב ומתחבט.

אולי זה השקט שלפני הסערה

אז עכשיו אסף ארליך שַקט יותר, ורועש וזועק ומעורר מחשבה כהרגלו. אולי זה השקט שלפני הסערה שיחולל האלבום הראוי הזה, או אולי המשך השֶקט הרדיופוני אל מול הרעש הארליכי בבארבי, בתמונע, בלבונטין ובחמישי הקרוב, בשעה 21:00, במופע ההשקה באוזןבר. עשו לעצמכם טובה - אל תתנו לאלבום הזה ליפול על אוזניים ערלות

המומלצים: "על בודדת" (רצועה 1), "לא מאמינה" (רצועה 3), "מתרחקת" (רצועה 9). מומלצים מדרגה שנייה: "שקט עכשיו" (רצועה 2), "סוס משוגע" (רצועה 4), "לא בא הביתה" (רצועה 8).