"ווליום ערד" הפך ל"רוקסן"

מסתבר שהרוק הישראלי ששלט במוזיקה הישראלית בתחילת שנות ה-90' לא נכחד. היהודים, איפה הילד, מופע הארנבות של ד"ר קספר ושבק ס החזירו אמש את הנוער לימי מועדון "רוקסן" העליזים, כאילו קפאו במקומם בעיר ערד, והתגלו מחדש בפסטיבל "ווליום" המתחדש.

באיחור קל של עשרים דקות עולים לבמה אורית שחף ותום פטרובר ושאר חברי להקת היהודים. כרוח סערה, יורים בפול ווליום, בזמן שהקהל עוד ממשיך לזרום לתוך אתר תל- ערד, הקטן בגודלו מהאצטדיון, והעמוס בקהל ממנו.

היהודים: שרשרת להיטים

היהודים מתחילים עם "גניבה" ששרה אורית, ממשיכים עם "ג'קי" שתום מתחיל ואורית מובילה מהפזמון. לאחר מכן באים "אם כבר", ו"הזמן שלך" שמקדמים את השיר שמזוהה יותר מכל עם האלבום הראשון שלהם - "תשחק אותה". לטובת "לא קל" עוזב תום את הגיטרה החשמלית ותופס את המיקרופון. אחר כך הקהל משתגע מ"הימים שלנו".

אותו קהל אוהב פחות את "Don't Like", שאורית ותום שרים לסירוגין, אז מגיע השיא שלהם עם , "עוד ארון אחד", והנה זה בא, הנה זה מגיע, הנה כל הקהל משתולל, הידיים עולות וכמוהן גם הקצב. מופע "רוק בנדס" ב"ווליום ערד" נפתח באופן רשמי, שנות התשעים המשודרגות עומדות לכבוש ללילה אחד את שלהי שנות האלפיים.

איפה הילד מביאים את הסתיו

אחרי היהודים עולים "איפה הילד?", שמתחילים יחסית רגוע עם "הביאו את הסתיו". חמי רודנר מסביר לקהל לפני "מה שעובר עלי": "השיר הבא הוא שיר אהבה ישן", והקהל מצטרף אליו. "השמיים הם הגבול" שעוקב אחריו מסביר בדיוק לאן ההופעה הזאת יכולה עוד להגיע. רודנר מציג את הגיטריסט אסף שריג ש"עכשיו ישיר לכם שיר על סמים", ושריג שר את "במסיבת התה של עליזה" השקט והפחות מוכר שנותן ללהקה הפסקה לנשימה קלה.

גם "העצב שלה", בעבר להיט גדול, לא זוכה ליותר מדי תגובות מהקהל, ו"איפה הילד" מסיימים אותו במשפט: "את לא מבינה, את סתם קטנה", אולי כרמז למופע הארנבות של ד"ר קספר שיעלו אחריהם. בינתיים הם ממשיכים עם "אחד אלוהים" הנצחי ו"השדים הירוקים", שגם הם לא התקבלו ביותר מדי התלהבות.

"לפני 14 שנים הינו במקום שנקרא 'אתר-רוק', אומר רודנר לקהל, "אבל היו צריכים לקרוא לו 'אתר-רוע'. היינו אמורים לחמם את משינה ובמקום זה באו פתאום אמבולנסים ואלונקות, ואנחנו רוצים להקדיש את השיר 'לבן בחלום שחור' לשלושת ההרוגים של אסון ערד".

היי, מישהו שומע אותי

השיר הבא של "איפה הילד" הוא "נפלת חזק", שהקהל ממש חיכה לו. רודנר נפרד מהקהל, אומר תודות, ופתאום בלי התראה מוקדמת מתחיל לשיר את 'מישהו שומע אותי', שמזניק את הקהל ממקומו למרות השעה המאוחרת.

איפה הילד ירדו, ובקול תרועה רמה נכנסים לבמה "מופע הארנבות של ד"ר קספר" בראשותם של שי להב ואורן ברזילי, שמצהירים על השנים שחלפו עם "זמנים משתנים" מתוך אלבומם החדש. אחריו הם ממשיכים עם שיר הנושא של האלבום, "סוף לא טוב".

יש להיטים שלא נמחקים כנראה. אחד כזה הוא "בואי דינה", שחוזר ומכה בפלאשבק משנות ה-90', הקהל קופץ, רוקד ומוחא כפיים, גם ב"השיר שלי", שמוכר מהסדרה "זבנג", ומשתף פעולה ב"היא כל הסיפור", הסינגל הראשון שיצא מהדיסק החדש.

המשחק של הקספרים בין ישן לחדש נמשך עם "הקומיקאים", שפעם אפילו היה שיר הנושא של "האקדמיה לצחוק" בערוץ ביפ. אחריו חוזרים לאלבום החדש עם "עולם שקט" ו"האש שלה".

הקספרים מרימים את הקהל לאויר

נגינת הקלידים של שי להב, שמבשרת על "תראו אותי", נותנת את אות הפתיחה לקפיצה של הקהל לגבהים, שרק "בשמלה אדומה" שבא מיד אחריו יכול להתעלות עליהם. הקספרים לא יורדים לפני שכל הקהל שר בקולי קולות ובתזמון מושלם את השיר שחותם את הקטע שלהם בלילה הזה - "אני אחלום לנצח".

אחרי הקספרים מזנקים לבמה שבק ס', שמצדיקים את שם השיר הראשון שלהם "אימפריה". אחריו קורסים המיקרופונים וחברי הלהקה ממשיכים לשיר לקול מחיאות הכפיים של הקהל. "אנחנו הלהקה שסגרו לה הכי הרבה פעמים את החשמל", הם מתבדחים. כשחזר הסאונד הם המשיכו לירות להיטים מפעם: "המדינה בלהבות" ו"לבקש את הקאש". הקהל פרגן להם למרות השעה המאוחרת.