אלבום השנה

נכון לרגע כתיבת שורות אלה "לא לדבר על מין" של אורי מרק הוא אלבום השנה ברוק הישראלי הצעיר, זה שמתחת לגיל 55 (כלומר, להוציא את פורטיס ושלום חנוך). אלבום חד בהתכוונותו, עמוק ברבדיו, רחב באופקיו, שיוצרו מדגים יכולת עליונה של ביטוי אישי.

האלבום של מרק נשמע כמו שאלבום בכורה של רוקר צריך להישמע: צעיר, רעב, חכם ומדויק, אלבום שבא "לנפץ הכל, עכשיו הזמן / לשבור קירות ולעמוד... לנגן חזק, לנגן ואז לגמור" ("להתפתות", רצועה 1), כשהכוונה היא כמובן קודם כל לחייו האישיים, ורק אחר כך למסגרות שמסביבו.

אלבום ששירי הרוק הקצביים שלו ("להתפתות", "לא לדבר על מין", "בדם", "החטא", "וולפגנג"), כולם להיטים בפוטנציה, מתאזנים בצורה פנטסטית עם שירים שקטים שמצליחים לחדור לתוך הנשמה ("רכבת", "לרוץ אל החולות"), שהם בעיקר מאוד יפים. השיא מגיע בשירים מס' 9 ו-10. "משוגע" הוא שיר מושלם, שמפגיש מלודיה וליווי עדינים עם טקסט חזק שמחבר נוסטלגיה, עצב, פתיחות ואהבה, עם הקול המיוחד של מארק. "את עושה לי רע" הוא קטע מזוקק של כנות שמוביל לרגע מזוכך של דיכאון.

חזית נכונה של סאונד רוק עכשווי

ההפקה המוזיקלית של אורי כנרות מעמידה את מרק בחזית נכונה של סאונד רוק עכשווי, לא בומבסטי ועשוי היטב, עם תוספות חביבות של כלי נשיפה פה ושם. התוצאה שירים שמקבלים בדיוק את מה שמגיע להם, וחשוב מכך - אלבום שכיף מאוד להאזין לו, שאין בו כמעט אף רצועה חלשה, שנתפס באוזן מהאזנה ראשונה ושנייה, ששואב אותך לעולם שלו כאילו אין כרגע מסביב אף אחד אחר.

כרוקר, אורי מרק הוא חלום רטוב של מבקרי מוזיקה וחובבי רוק באשר הם. כותב נפלא, פותח את הלב במידה הנדרשת, מלנכולי כשצריך, מחבר תבונה עם ריגושים, מגיע עם גישה נכונה ובריאה לשירים, ומעל הכל שר מצוין, למרות שכזמר הוא עדיין נמצא בשלב בתולי-משהו של ההתפתחות ומנצל אחוזים מעטים מדי מיכולותיו הווקאליות. כשהוא סוגר מעגל ושר ב"לא אשאר כאן", השיר האחרון באלבום: "לא אתפייס עם שדים / לא אפול, אלחם גם, לא אתרפק על כאב", זה הכי רוקנ'רול, ואי אפשר שלא להצדיע לו ולמלחמתו העקובה מצלילים.

וגם פוליטיקה יש כאן. ברוח הימים הנוכחיים, הירוקים, מקדיש מרק שיר שלם להצלת ים המלח. נכון שהוא לא היחיד, מוש בן ארי למשל יצר גם הוא שיר בנושא, אבל בנואשות ובתחנונים שמארק שר "אם אפשר רק בקשה קטנה / עושהו קיים / הצילו את ים המלח" מקופל, בקליפת אגוז, עולם שלם של ייאוש ותקווה.

יודע מאיזה צד משפריצה הגיטרה

ישוו אותו לכל מיני להקות בריטיות אופנתיות, יגידו שהוא עיתונאי מקושר, שמצטט משוררים גרמנים ומוסלמים, שהוא מארח זמרת כמו תמי ענבר הכמעט בלתי מורגשת, רק כדי להתהדר בדואט, ירננו עליו שהוא חתיך - כל אותם דברים שלכאורה עשויים לגרוע מדימוי איכותי של רוקר אמיתי, לכולם ולמביני עניין, בואכה הפיכתו לכוכב של בנות עשרה.

אל תקשיבו, שימו את הכל בצד. אורי מרק הוא תותח, אינטליגנטי אומנם, ומתוחכם, אבל כזה שיודע מאיזה צד משפריצה הגיטרה, ומצד שני יגיד לכם שגיטרה היא רק כלי כדי להגיד לעולם את מה שיושב לך על הלב; תותח שיצר את אחד מאלבומי הבכורה הטובים שיצאו בארץ בעשור וחצי האחרונים.