קצת כמו הציפיה לסרט חדש בסדרת "מלחמת הכוכבים", לפרק הסיום של "שובר שורות", או להבדיל להשקה של איפון 7. אחרי ש "21" מכר 30 מליון עותקים והעניק לעולם את "Someone Like You", השיר הכי משמעותי של המילניום, האלבום החדש של אדל הוא הרבה יותר מסך הכל 11 השירים החדשים (14 בגרסת הדלוקס), הוא אירוע שאנשים רוצים להיות חלק ממנו. כמות ההזמנות המוקדמות של האלבום שברה כל שיא. הסינגל "Hello" זכה בשבוע הראשון 1.1 למליון הורדות משולמות. יותר מ23 מליון פעמים ניצפה השיר ביו טיוב. ביום הראשון ליציאת האלבום רכשו אותו בארצות הברית יותר מ 900 אלף איש. סיכוי סביר שהוא יהיה אחד האלבומים הכי נמכרים בכל הזמנים. אבל האם "25" באמת שווה את כל הרעש?

את אדי הזיעה אפשר היה להריח בכל מקום. שנה וחצי של דחיות בתאריך ההפצה. סינגל ראשון שיוצא עם טיזר של 30 שניות וקליפ בצבעי ספייה שביים הקולנוען קסביאר דולן. ותקשורת עולמית שעומת בתור ומשחררת עשרות אייטמים, כולל "עשרת הציטוטים הכי מרגשים מהאלבום החדש של אדל" (בילבורד). כולם רוצים להיות חלק בדרמה הגדולה.

גם אם ננסה לא נצליח לנתק את אסופת השירים החדשים של אדל, מהרעש שמסביב. יאמר לזכותה של אדל שהיא דווקא מנסה. לקראת יציאת האלבום היא נתנה שתי הופעות טלויזיוניות בלבד. אחת ב"סטרדיי נייט לייב" שתשודר אחרי כתיבת שורות אלה, ומופע ספיישל של שעה שעה ששודר בביביסי במוצ"ש. המופע הזה, שבו היא התראינה קצת לגרהם נורטון ושרה שמונה שירים, כולל "Skyfall", היה תזכורת למי ששכח. מדובר בזמרת הכי טובה בעולם. היא שרה כל כך יפה, שאין דרך לעמוד בפניה. ויש לה גם איזו דרך לעבור בשלום יחסי את ההיסטריה סביבה.

אם רוצים לעבור עכשיו לשורות תחתונות אז ככה. "25" הוא אלבום מאוד צפוי. זאת מנה נוספת של בלדות באווירת שברון לב. כל השירים באלבום הזה היו יכולים להופיע גם בדיסק הקודם. אלא מה, שהשירים מאוד מאוד יפים. היא לא רק יודעת לשיר, היא גם כותבת בחסד. אז נכון שכל שיר נכתב בעזרתו של איזה גאון עולמי אחר, אבל אדל מביאה מהבית לכל שיר לפחות כמה שורות יפות, ואיזה מלודיה טובה. והתוצאה היא דיסק שככל שאתה שומע אותו יותר, אתה נהנה יותר ולא יכול להפסיק.

עוד ב-mako מוזיקה:

קחו למשל את הסינגל הראשון, "Hello". יש מצב שזה שיר מעט מתאמץ מידי. ועדיין בא לך לשמוע אותו שוב ושוב. השיר הזה פותח את האלבום. מיד אחריו מגיע השיר היחיד באלבום שהוא קצת גרובי "Send My Love (To Your New Lover)" שנכתב עם מקס מרטין. זה השיר הכי קרוב לפופ צ'יז'י שאדל שרה בחייה. בטח לא ברמה של "Rolling in the Deep" אבל גם לא שיר רע. "I Miss You" שבא אחריו קצת מתחכם, אבל שם נגמרים הנסיונות הקטנים להפתיע. מיד אחר כך אדל מתאפסת וחוזרת להפציץ בבלדות. אחת יותר מרשימה מהשנייה. "When We Were Young" הוא קלסיקה. אתה שומע אותה שרה ואתה באמת לא צריך יותר כלום. איך אדם יכול לשיר ככה?

האלבום מלא בלדות פסנתר. "Remedy", "All I Ask" ,"Love in the Dark". גם שאר השירים הם בעצם בלדות. "Water Under the Bridge" הוא טיפה יותר קצבי, "River Lea" הוא בלדה עם טאץ' של גוספל ושיר הסיום "Sweetest Devotion" הוא עוד בלדה, מעט יותר גרנדיוזית. זה קצת חוזר על עצמו, אבל זה די מושלם. הדוגמא הכי טוב היא "Million Years Ago" שיהיה כנראה אחד הלהיטים מתוך הדיסק. זה שיר שבו אדל נזכרת בפארק שאליו היתה הולכת בשנות התיכון עם חברים ועכשיו אין לה עם מי ללכת לשם.

נכון, זה קרה רק לפני עשר שנים. אצל אדל זה שיר געגועים, שהיה מתאים יותר לכותב בן 50. שזה בעצם הטריק של אדל. היא צעירה קשישה, יפה ומלאה שמעוררת אמפטיה. אם תרצו היא הצעירה הקשישה הכי מוצלחת בתבל. גם הגיטרה הספרדית, בסגנון קצת ישראלי, שמלווה אותה בשיר, לא מצליחה להרוס את הזכות שלו. אדל אינה מגניבה. אבל יש משהו מאוד מיוחד ביכולת שלה להיות זקנה שמתגעגעת כל הזמן. אם ב"21" היא כל הזמן קיללה את הבחורים שעזבו אותה, הפעם היא שרה רק עצמה. כך שזה עוד יותר מסורתי.

לא בטוח שהשירים באלבום כולם נפלאים. אבל אדל שרה אותם כל כך יפה שזה ממש לא משנה. יתכן שעם פחות לחץ מסביב, היא היתה יכולה לייצר דיסק יותר מעניין. יתכן שהלחץ לחזור על ההשגים הכלכליים של "21" קצת הפריע לאדל לצמוח. אבל כשאת הזמרת כל כך נפלאה, זה לא באמת משנה. בספיישל של הביביסי, היא שרה 3 שירים  חדשים מהאלבום, והדבר הכי מדהים היה שכשהיא שרה לייב, הם נשמעים עוד יותר טוב מאשר באלבום. מה שאומר שכדאי לחכות גם להופעה.

יש ב-"25" את כל מה שצריך כדי להפך אותו לאלבום המצליח שכולם רוצים שהוא יהיה. הוא לא גאוני כמו "21". ברור שאדל כבר בת 27 ולא בת 25 כמו שטוען האלבום. אבל זה מספיק יפה כדי שלא יהיו קטנוניים איתה. לפחות לא בשנה הקרובה, שבה יטחנו את השירים האלה בכל העולם עד דק.

ארבעה כוכבים (****)