מריח כמו רוח נעורים מלפני 20 שנה

קורט קוביין, מנהיג, סולן וכותב החומר של להקת "נירוונה", מעולם לא התכוון לשנות את העולם. "אני חייב להודות, בסך הכל ניסיתי לחקות את הפיקסיז", אמר פעם בראיון ל"רולינג סטון" על שירו "smells like teen spirit". רצה או לא רצה, מה זה משנה? "Nevermind", האלבום השני של שרת בית הספר לשעבר ולהקתו, יצא למדפים בספטמבר 91' ובריף דיסטורשן עז הזניק את הרוק האלטרנטיבי היישר אל תוך הלב של אמריקה. "smells like teen spirit", הסינגל הראשון מהאלבום, הפך בן רגע להמנונו של נוער השוליים ובעט את הדלת לשלל להקות שהעדיפו את הרוק'נרול שלהן שונה, מלוכלך או רועש בהרבה מזה המוּפַק לעייפה ששלט אז במצעדים.

המהפכה שסימלה "נירוונה", שנכנסה לספרי ההיסטוריה של הרוק, היא מהפכת "הקיץ-סתיו של 91'". עשרות להקות הגישו לקהל גל של רוק אלטרנטיבי, בועט, ושונה כל כך מן הרוק המלוקק והמופק ששלט עד אז במצעדים. זו היתה תזוזה מוזיקלית אמיצה שמותגה על ידי הממסד כ"מהפיכת דור ה-X" כדי להפוך אותה למכונה של כסף, אבל המקור היה אמיתי, חופשי, צעיר, פרוע ורענן, מזכיר קצת את "מהפכת דור ה-ב'" שלנו פה בארץ. קוביין, שלא ראה את עצמו ככוכב רוק ממוסחר, התאבד באפריל 94', אך המהפכה שהיה ממחולליה שינתה את פני הרוק'נרול. זה היה נכון אז וזה נכון גם היום, במרחק של 20 שנה.

נגמר השיער

גם היום, 20 שנה אחרי אותם חודשים היסטוריים, לא פשוט להצביע על סיבה מרכזית אחת שגרמה לאקלים המוזיקלי להפוך אז את התקליט באחת. אולי היה זה המיאוס הרווח מפטרונותן של להקות הגלאם-מטאל על מצעדי הפזמונים; להקות כמוטלי קרו, פויזן, בון ג'ובי, אמריקה ודומותיהן האירופאיות (סקורפיונז, למשל), שכונו גם להקות "hair metal" על שום פריזורות הענק שעיטרו את ראשי חבריהן ברוב ספריי והדר, והתנפחו למימדים אדירים בשנות השמונים המאוחרות.

אך הן ספגו בעשור החדש גם חיצי ביקורת רבים על שום התמסחרותן, חיבתן להופעות אצטדיונים מנותקות מקהל וליריקה על טהרת האסקפיזם והנאות הגוף (בעיקר זה הנשי). ואולי היה זה השפל הכלכלי שחוותה ארה"ב בראשית שנות התשעים שעורר בקהל צמא למוזיקה משמעותית יותר ועליזה פחות שתדבר את כאבו. ואולי, יגידו הציניקנים, רשת וולמארט ערכה סייל מטורף על חולצות פלנל.

הצליל של סיאטל

כך או כך, את ההצלחה הגדולה של "smells like teen spirit" דווקא ב-91' איש לא צפה. השיר העפיל למקום הראשון בארה"ב ונותר בו משך שבועות, כבש מצעדים ברחבי העולם ודורג במקום ה-6 במצעד 100 הסינגלים הגדולים של בילבורד לשנת 1991. נירוונה ובמיוחד קוביין היו כאמור רק הטריגר; טריגר שרוטש היטב, הודפס על עשרות שערי כרומו והוכתר כפנים של המהפכה המוזיקלית, אך גם כזה שסלל את הדרך להצלחתן של להקות דגל נוספות, מרביתן מאותו איזור חיוג - סיאטל.

פרל ג'אם, סאונדגארדן, מאדהאני, אליס אין צ'יינס, טמפל אוף דה דוג, כולן היו שכנותיה של נירוונה לביצה המוזיקלית משך אותן שנים, כולן הילכו על הקו שבין Pאנק משנות ה-80' המוקדמות, המטאל של הסבנטיז והרוק השורשי נוסח ניל יאנג במרכז. הן התאפיינו בדיסטורשנים שעטפו ריפים מלודיים, תיפוף כבד, טקסטים על הצד המבאס של החיים ותוגה קיומית, וכולן זכו לתהודה והצלחה מפתיעה עם אלבומיהן שיצאו באותה שנה. פתאום הפכו הלהקות המקומיות הללו, שהעריצו בעיקר את עצמן ואת חבריהן בלהקות השכנות, לנחלת הכלל, לשיחת היום, לחביבות המצעדים ושערי מגזינים. דבר אחד היה ברור לכולם, משהו חדש הגיע - הגראנג'.

לא על הגראנג' לבדו

ההצלחה של 91' העלתה את קרנן של להקות גראנג' וותיקות כחדשות, כאלו שפעלו בסצנת הגראנג' המקומית של סיאטל ושחררו אלבומים עוד בשנות ה-80 (מאד האני, אליס אין צ'יינס, הול) לצד כאלו שנוסדו בהתאם לרוח השנתית, מחוץ לגבולות סיאטל והיטב לתוך 92' (סטון טמפל פיילוטס, בוש, סילברצ'ר). ללא ספק, "שנת התפוצצות הגראנג' האמריקאי אל לב המיינסטרים" היא הכותרת ההולמת ביותר לפרקה של 91'.

אבל אסור לשכוח את היבול המופלא של R.E.M, מטאליקה, גאנז אנד רוזס, רד הוט צ'ילי פפרז וסמאשינג פאמפקינז. כל אחת מהלהקות האלה ייצגה זרם אחר ברוק האמריקני, אבל הצליחה להביא לתוך 91' את המיטב שלה בדיוק בעיתוי הנכון, כדי להתחבר עם להקות הגראנג' לחבילה אחת של רוק מוצלח ומצליח שאמריקה עוד לא ידעה כמוהו. R.E.M שגדלו בג'ורג'יה צמחו ופרחו בתחנות הרדיו של הקולג'ים, מטאליקה היו השפיץ האיכותי של הז'אנר שלהם, גאנז נ' רוזס והצ'ילי פפרז, כל אחת בסגנונה, נולדו יחד עם ג'יינ'ס אדיקשן בלוס אנג'לס שטופת הזימה, הוויסקי והסמים והפאמפקינז המריאו בכלל משיקאגו.

U2, להקה שב- 91' כבר היתה יותר ניו יורקית מאירית, הפכה למפלצת איצטדיונים מבלי לאבד את ערכיה, ומבריטניה (או יותר נכון, מסקוטלנד) הגיחה פריימל סקרים, כמובילה של החיבור המדהים בין רוק למוזיקה האלקטרונית, כמבשרת של המהפכה הבאה בתור.

עשרת אלבומי המהפכה הגדולים (ואחד בונוס)

 Nirvana – Nevermind

מה אפשר עוד לכתוב שטרם נכתב על האלבום הזה? "Nevermind" היה זה שנתן את יריית הפתיחה, זה שנשא הרבה על גבו וזה שנשאר אחרי כולם, גם כשהתינוק שעל עטיפתו גדל, לקח את השטר הצף וקנה עמו כרטיס לעידן מוזיקלי אחר.

ההיילייטס: smells like teen spirit, In Bloom, Come As You Are, Lithium,
האנקדוטה: בקליפ לשיר "smells like teen spirit מופיע שרת זקן ושפוף, שמנקה באיטיות אולם התעמלות בו מופיעה הלהקה. בפרודיה לקליפ של "ווירד אל ינקוביץ'" משנת 92' הופיע אותו שרת בדיוק, בגילומו של אותו שחקן, רק שהפעם הוא עטה לגופו חצאית טוטו.

Pearl Jam – Ten

בדומה ל"Nevermind", גם "Ten" נחשב לאבן דרך בתולדות הגראנג' ואולי לאלבום הנגיש ולרדיופוני ביותר בזרם. מדובר באלבומה הבכור של הלהקה, שידעה לא מעט שינויי שמות ושינויים פרסונאליים. בסופו של דבר, "Ten" היה ונותר אלבומה המצליח ביותר של הלהקה ושל הזרם בכללותו, עם מכירות של כ-12 מיליון עותקים בארצות הברית בלבד.
ההיילייטס: Alive , Jeremy, Even Flow , Black
האנקדוטה: בעבר טען אדי וודר כי השם פרל ג'אם הוא מחווה לסבתא-רבה שלו שנקראה Pearl, הייתה נשואה לאינדיאני והכירה מתכון לריבה (Jam) אינדיאנית מסורתית. בהווה וודר כבר לא טוען זאת.

R.E.M – Out of Time

אלבומה השביעי של להקת הרוק האלטרנטיבי-אינטליגנטי, שהזניק אותה באחת מחממת תחנות הרדיו הסטודנטיאליות היישר לראש מצעדי בריטניה וארה"ב, שם גם זכה למעמד אלבום זהב מרובע. עד היום נחשב 'Out Of Time' לדוגמה מוצלחת לכניסתה של להקת אלטרנטיב למיינסטרים, מבלי שתאבד את היושרה האומנותית.
ההיילייטס: low. Losing My Religion, Shiny Happy People, Near Wild Heaven
האנקדוטה: "הייתי רוצה לכתוב ולו כמה שירים טוב כמו R.E.M, הם הגדולים ביותר! הם התמודדו עם הצלחתם המסחרית כמו קדושים והמשיכו לספק מוסיקה טובה", דבריו של קורט קוביין, ממעריציה המושבעים של הלהקה.

Red Hot Chili Peppers – Blood Sugar Sex Magik

אלבום האולפן החמישי של הפלפלים האדומים והחריפים שהתיך Fאנק ומטאל, שמכר מיליונים, הוליד המנונים, נטחן עד דק ב-MTV והבהיר לכולם מהיכן משתין הפלי.
ההיילייטס: Breaking The Girl, Under the Bridge., Give It Away, Suck My Kiss, Blood Sugar Sex Magik
האנקדוטה: במהלך ההקלטות התגוררו שלושת חברי הלהקה אנתוני קידיס, מייקל בלזארי (פלי) וג'ון פרושיאנטה בטירה. המתופף צ'אד סמית' סירב כי האמין שהבית רדוף רוחות.

U2 – Achtung Baby
קשה להסביר לדור שחווה את בונו כיצור בלתי מובחן שנמתח בין בוב גלדוף, הדלאי לאמה וכריס מרטין, עד כמה U2 היתה פעם להקה מצוינת שעשתה מוזיקה טובה, באלבום השאפתני הזה, שהוקלט בברלין תחת מטה הקסם ההפקתי של בריאן אינו ודניאל לנואה. עבור לא מעט מעריצים נחשב האלבום הזה לאחד מאלבומיהם הטובים ביותר של דה אדג', בונו וחבריהם, יש שיאמרו הטוב ביותר, אבל גם לכזה שמסמן את קו פרשת המים בין U2 של פעם ל U2 העכשווית.
ההיילייטס: One, Who's Gonna Ride Your Wild Horses, Untill The End Of The World, The Fly, Mysterious Ways
האנקדוטה: לא צריך

Metallica - Metallica (האלבום השחור)
אלבומה החמישי, המלודי ומלא הרגש של הלהקה שהמציאה את הטראש מטאל. ג'יימס הטפילד, קירק האמט, ג'ייסון ניוסטד ולארס אולריך נסגרו באולפן עם המפיק בוב רוק והגיעו לתוצאות סאונד קיצוניות. האלבום התקבל בבוז מצד המעריצים המושבעים שטענו להתמסחרות והתרככות, ומנגד בהצלחה מסחרית עצומה, מצד שאר העולם.
ההיילייטס: Sad But True, The Unforgiven, Nothing Else Matters, Enter Sandman
האנקדוטה: חמישה משירי האלבום מצאו את מקומם בתוך 49 שירי המשחק " Guitar Hero: Metallica" שיצא ב-2009.

 Guns N' Roses - Use Your Illusion I & Use Your Illusion II

אלבום כפול בשני חלקים הוציאה להקת גאנז נ' רוזס ביום חמים אחד בספטמבר 91'. הראשון מביניהם נכנס למקום השני במצעד האלבומים של אמריקה, השני למקום הראשון, ויחדיו מכרו השניים יותר ממיליון וחצי חתיכות בשבוע הראשון על המדף, כשהם גורמים לדור שלם של אמריקנים לחשוב ש"knocking on heaven's door" הוא שיר מקורי ולא קאבר לבוב דילן. צמד האלבומים סימנו את הפיק בקריירה של אקסל רוז, סלאש וחבריהם, ממנו החלו שמועות על חיכוכים פנימיים לקבל רגליים מוצקות ולבסס אט אט את דעיכת השנים הבאות.
ההיילייטס: November Rain, Live and Let Die, You Could Be Mine,  Don't Cry
האנקדוטה: בשנת 1991, במהלך הופעה בסנט לואיס, קפץ אקסל רוז אל הקהל והחל להרביץ למעריץ שצילם את ההופעה במצלמת וידאו. גם לאחר התגרה סרב רוז לחזור לבמה והלהקה ירדה ממנה. הקהל החל להתפרע ולזרוק כיסאות וחפצים על השוטרים שעלו לבמה וניסו להרגיע את הקהל ולפייס את הלהקה. 60 איש נפצעו באירוע זה. נראה שכבר אז, בטרם נקלעו, עלה לרוז השתן לצמות.

Primal Scream - Screamadelica
הנה השוואה שמסבירה הכל - "Screamadelica" עשה לאסיד האוס, לטכנו ולתרבות הרייבים בבריטניה את מה ש"Nevermind" עשה לגראנג' האמריקאי. פריימל סקרים עשו כאן פרסה רצינית ושפכו אל תוך הרוק הגולמי שאפיין את אלבומיהם הקודמים קיתונות של דאנס, גרוב ושלל סמפולים שונים ומשונים. האלבום זינק עם צאתו למקום השמיני בטבלת המצעד הבריטי וכיום מכהן כנבחר קבוע ברשימות " Best Of" למיניהן.
ההיילייטס: Loaded, Higher Than the Sun
האנקדוטה: הקאבר של האלבום, מעין אמבה פסיכדלית בצבעים עזים, הפך בינואר 2010 לבול רשמי של שירות הדואר הבריטי, לאחר שנבחר לאחד מעשרה בסדרת הבולים "הקאברים הקלאסיים של הרוק".

soundgarden – Badmotorfinger
עם הפקה מהוקצעת, שאפתנות מוסיקלית ותחושת לכידות, הצליחו סאונדגארדן באלבומם השלישי להתנער מתדמית חוסר הכיוון שדבקה בהם ולהאפיל למקום ה-39 במצעד מכירות האלבומים של בילבורד. יעברו עוד שלוש שנים עד "אבק מלאכים" ו"Blackhole Sun", אבל גם ב-91 סאונדגארדן היו מספיק חזקים כדי להטביע חותם.
ההיילייטס: Mind Riot, Outshined, Jesus Christ Pose
האנקדוטה: הוידאו קליפ לשיר "Jesus Christ Pose" מתוך האלבום, שהציג צליבה של נערה וירקות בצורת צלב, הוחרם על ידי MTV. ואתם חשבתם שליידי גאגא המציאה את הגלגל...

Pixies - Trompe le Monde
אלבומה החמישי והאחרון של אחת מלהקות האלטרנטיב הגדולות והמשפיעות ביותר, על הצליל הייחודי של נירוונה ובכלל. האלבום סימן חזרה לחומרים המוקדמים והרועשים יותר של הלהקה, כשחתימתה של קים דיל נעדרת ומותירה לבלאק פרנסיס את עמדת המחבר כמעט בבלעדיות.  
ההיילייטס: Trompe le Monde, Letter to Memphis
האנקדוטה: "Head On", השיר היחיד באלבום שלא נכתב על ידי פרנסיס אלא הינו גרסת כיסוי לשירה של Jesus and Mary Chain, הגיע למקום ה-6 במצעד בילבורד.

הבונוס
My Bloody Valentine - Loveless
אלבומה השני של My Bloody Valentine האירית שיצא אחרי שנתיים מפרכות באולפן שכמעט רוששו לחלוטין את הלייבל של הלהקה. תקראו לזה דרים-פופ, פסיכדלייה או שוגייז - " "Lovelessהוא פשוט תופין איכות מארץ לא נודע, שרק משתבח עם השנים וההשמעות. על אף הציפיות והביקורות המהללות האלבום כשל במכירות, אך השפיע על אמנים רבים והפך עם השנים לאחד המרכזיים בחביבי המבקרים.
ההיילייטס: When You Sleep, Blown A Wish, Only Shallow
האנקדוטה: "loveless הוא אחד משלושת האלבומים האהובים עליי, הוא הצליל של מישהו כל כך נחוש עד כדי טירוף.  My Bloody Valentineהם פשוט דוגמא ללהקה שמשתינה על כולנו, אני מת על זה ", מילותיו של רוברט סמית', סולן הקיור.

אחרי 20 שנה / אסף נבו

קשה, אולי בלתי אפשרי, להסביר למי שלא היה שם בזמן אמת, מה קרה באותה תקופה, הקיץ והסתיו של 1991. המבט מופנה לא רק לסיאטל, אלא גם לרחוב הברזל בתל אביב, לרוקסן, היכן שאיפה הילד, זקני צפת, הקספרים, תערובת אסקוט ואביב גפן (וגן חיות, ונקמת הטרקטור, ובלאגן, ואור כשדים ואפילו נוער שוליים בדרכם) וכמובן פורטיסחרוף ומשינה - הופכים את הרוק הישראלי על פיו.

והמבט השני מופנה לטלוויזיה. לMTV, ששידרה את המהפכה בשידור חי. אי אפשר באמת לומר ש-R.e.m ומטאליקה, או U2 והצ'ילי פפרז הן להקות דומות או קרובות. אבל היתה רוח מסוימת בחודשים האלה שריחפה מעל כולם, רוח שהובילו אותה, רעיונית, קורט קוביין ואדי וודר, כריס קורנל ובלאק פרנסיס, אקסל רוז, אנתוני קידיס, מייקל סטייפ, בונו וג'יימס האטפילד. רוח של תמורה, "רוח של שינוי" כפי ששרו אפילו הסקורפיונז.

חלק מהעולם

וכאן בארץ ההרגשה היתה שאנחנו סוף סוף חלק מהעולם, שייכים לדבר הגדול הזה שקורה כאן מעבר לים. מי שראה בעיניים את קורט קוביין מחריב את כלי הנגינה והמגברים ב"גראמי" או את אקסל קורע את הבמה בפריז (שידור חי בערוץ 2 הישן, איך לא) וישב כל היום מול אמ.טי.וי עם קלטות וידיאו כדי להקליט את הקליפ של "ג'רמי" - לא ישכח את זה לעולם.

היו כמה שנים משמעותיות, כמה שנים גדולות, בהיסטוריה של הרוק. כל דור והשנה שלו. לא סתם משווים את הסיקסטיז לניינטיז. בדרכה הפתלתלה 1991 היתה ה-1969 של הדור שלנו, השנה בה קרתה המהפכה.