עשרת האלבומים שיעשו לכם את החג

יהודה פוליקר - "כל דבר מזכיר לי"

"כל דבר מזכיר לי" של יהודה פוליקר הוא אלבום שייתכן כי בעוד 25 שנה יציינו חצי יובל ליציאתו, בדומה למחווה שערך פוליקר השנה ל"עיניים שלי" המיתולוגי. כי מבחינת האיכות שלו "כל דבר מזכיר לי" לא נופל מ"עיניים שלי", שכבר היה לקלאסיקה.

יש בו את המידות הנכונות של העצב ("קצר פה כל כך האביב"), הגעגוע ("כל דבר מזכיר לי", "כל כך מתגעגע"), של הכיף ("פומה פומה") והכמיהה לאושר ("אושר"). יש בו רוקנ'רול עם עוצמה ועומק כמו שפוליקר מיטיב ליצור ("גברים קשוחים"), סיפורים שכל ישראלי או יהודי יכול להתחבר אליהם ("יהודי נודד") ורגעים אנושיים נדירים ("רגעים של אהבה").

כשפוליקר שר שירים כמו "שורות אדם", "מלכודות" ו"מי שהייתי" אתה שוב מרגיש את הכובד של היותו דור שני בן ליוצאי יוון, ואולי הוא עצמו לא יאהב זאת, אבל אתה מרגיש גם את שותפו לשעבר ליצירה האמנותית, יעקב גלעד, עומד לו מעבר לכתף.

אין ספק שהיתה זו אחת השנים היפות בקריירה של יהודה פוליקר, עוקבת לאלבום הקודם ולשנה שהיתה לפניה, שגם היא היתה מוצלחת מאוד. מי שאוהב את פוליקר היוצר, את הסיפור שלו כאדם ובמיוחד מי שהיוונית שלו עושה לו נעים - ימצא כאן עולם ומלואו.

 

הפרויקט של עידן רייכל - "הביתה הלוך וחזור"

במוזיקה הישראלית של העשור האחרון שמור התואר "קוסם" לעידן רייכל, היוצר המקומי שלימד את העולם דברים חדשים על המוזיקה שלו. הבסיס של רייכל התחיל כאן, בכור ההיתוך הישראלי, אבל בשלושת אלבומי "הפרויקט" הוא פתח מעין מרכז סחר עולמי של צלילים, מייבא סאונדים ממעבר לים ומייצא אותם החוצה חזרה, עטופים במלודיות המושלמות, המענגות שלו.

לרייכל יש אופי של לקטן, אוסף מפה זמרת, לוקח משם כלי נגינה, מחבר גרובר תימני כמו רביד כחלני ("Ley Ley Ley", "אם תחפצה") לרית'ם נ' בלוז אפריקני, וזמרת ישראלית כמו מאיה אברהם שמפליאה בביצוע שלה ל"מינהר לי משיטי" ("יה מאמא" מתוך "מנגנים בשקט" האקוסטי) ובהמשך מתחברת לדרום אמריקה. רייכל שם בפרונט את שמעון בוסקילה במרוקאית ("התמכרות") ומקליט דואט באנגלית "Say God", עם ויו פארקה טורה. ועוד לא דיברנו על המסע עם אינדיה ארי ופרס נובל לשלום.

"הביתה הלוך וחזור", האלבום המשולש שכמו מסכם את דרכו של "הפרויקט" עד כה, כולל ביצועים מהופעות חיות, קאברים מיוחדים, שירים חדשים וקטעים נדירים. משתתפים בו 40 מוזיקאים וזמרים מחמש יבשות. ההופעות הוקלטו במהלך הסיבוב "בין קירות ביתי" בשנים 2009 ל-2011.

כיף לעוף עם להיטים כמו "כל השעות" ו"מילים יפות מאלה" או קטעים בסגנון "Ayal-Ayale" ו"Sememen". נעים לגלות את רייכל מבצע נהדר את "מחכה" שהלחין לריטה. אי אפשר לעמוד בפני "אם תלך" בביצוע הזמרות, "Maisha",  או אילן דמתי עם "שובי אל ביתי". נדמה שה"מעמקים" של רייכל אינסופיים ו"מכל האהבות" שלנו הוא הרחוקה והקרובה ביותר, או כמו שקראתי לו פעם: "מר עולם".

 

רמי פורטיס - "החבר אני"

"בואי ותני לי חזק את היד ונצא למסע מסתורי ונחמד, נחבק את הדובי, נצייר עננים, ניקח רובה ונילחם כמו גדולים". המשפט המפורסם הזה לקוח מהשיר "אין קץ לילדות" של פורטיסחרוף ואין מתאים ממנו כדי לתאר את "החבר אני", האלבום החדש של רמי פורטיס.

אחרי ההתפוצצות של האלבום המשולש הפעם פורטיס ונגניו מתכנסים פנימה, לצליל מהורהר יותר, ויוצאים למסע מפותל, למיטיבי לכת. קצת פילוסופיה ("החבר אני"), קצת ביקורת פוליטית ("גובו") וחברתית ("הרעות היא עם"), המון דמיון , ים של חופש ויצירתיות, כמו באגדת ילדים שגיבוריה הם "פינגווין ממלכתי"" והעצבות שמציצה "בחלון של סרג'יו".

פורטיס, משורר הרוק הישראלי, עושה מחווה למשורר הרוק העולמי - בוב דילן - ב"מכונת הכתיבה" ("לאורך מגדל השמירה"). הוא קורץ לאייטיז ("לשחרר את הזבוב"), אומר הרבה בלי מלים מפוצצות ("מקום בראש") וכשהוא כבר משתמש במילים גדולות זה כדי לדבר על דברים ברומו של עולם ("תחי הנפש").

המנון אמני "אינדי" "אלטרנטיביים" מנסים את כוחם במוזיקה הישראלית. אחת לכמה שנים מגיח פורטיס ומביא את האלטרנטיבה שלו, הפעם בלי לקרוא את הרמקולים. כשהוא מסכם את המסע ב"שדה כלניות" ונפרד מהילדים שהקשיבו לסיפור אפשר לחייך בסיפוק -

 

משה פרץ - "זיקוקים"

פעם היית יודע בדיוק מה תקבל ממשה פרץ - חופן שירי פופ ים תיכוני נוסחתיים שתוך שנייה ממיסים לבבות של אינספור מעריצות ומביאים אותו עד קיסריה. "זיקוקים" הוא אלבומו החמישי, וכנראה המיוחד מביניהם. בניסיון לברוח מהשטאנץ אותו הביא לדרגת קונפקציה, פרץ מנסה פה כל מיני דברים שלא ניסה בעבר - בלדת רוק ("אם את הולכת"), ג'אנגל-בלאדי ("רחוק ממך"), ערבית אסלית עם רוטב בלקני ("אלף פעמים"), רוקנ'רול אתני שמתגלגל למזרחית ("כל מה שחלמתי"), מזרחית כמו שעשו פעם ("בואי אליי"), שיר פופ-רוק ישראלי במיד טמפו ("שגרה"), קאבר למשינה ("אהובתי") ועוד ועוד.

לצדם יש לפרץ כאן את הדברים שבהם הוא מהמובילים בתחומו, כמו בלדת קיטש שתופסת עוצמה ("קחי אותי אלייך"), דאנס ים תיכוני שמרים את התחת ("כמו מלך") או להיט פופ ים תיכוני ענק ("אין כמוך", "ארוץ עד אליך"). ב-16 השירים של האלבום הזה תמצאו את משה פרץ הזמר-כוכב שהתרגלתם לאהוב באלבומים הקודמים, ולצדו את פרץ שממשיך לנסות להמציא את הפופ הים תיכוני מחדש.

 

שלומי סרנגה - "לא עזבתי מעולם"

שלומי סרנגה היה ונשאר זמר חריג בנוף המוזיקה הים תיכונית. כשכולם לכו "על בטוח" עם להיטים לפנים הוא עשה "קרוס-אובר" מהיוונית לעברית, ניסה להגיע לקהלים אחרים ושילם על כך מחיר. כי כנראה שאצל סרנגה האמנות לא פחות חשובה מההצלחה המסחרית.

אלבומו החדש "לא עזבתי מעולם", שיצא ממש כעת, הוא אלבום ראשון שלו מאז "מונו" שצא לפני כשנתיים, והוא לא פחות מגוון ממנו. ממשיך בו את מגמת הקרוס-אובר, ההתפזרות והנסיונות על פני שלל סגנונות. רק תשעה שירים יש בו למעשה, ועוד רמיקס אחד, אבל כל שיר פצצה.

"גלו לו" הפותח הוא יציאה מצרית מבית מדרשו של עבד אל חלים חאפז (שלא יגידו שסרנגה ישתכנז, כן?).  "זה רק נדמה לך", אותו יצר עם דקלה הוא להיט ים תיכוני ממכר, שמתחיל לאט ואז מתגבר, בזמן שהקול של סרנגה עושה שמות חיוביות. הקאבר ל"עינייך החומות" של זהר ארגוב הוא אחד הקאברים היפים שיצאו השנה.

בשיר הנושא "לא עזבתי מעולם" סרנגה שוב משתף פעולה עם יוני בלוך, שלוקח אותו לאיזור של לאונרד כהן, לא פחות. "בואי שבי" מפרויקט 30 עמוק כמו המרתף שבו אורלנד החביא את היין ומרגש בבקשת הסליחה שלו.  מיד אחריו סרנגה מרים את האהבה לקצב של "כל הנשים יפות" וממשיך בגזרת החפלה עם "טאבה טומבה". לקראת הסוף החינגה תופסת כיוון אלקטרוני עם הדאנס הפסיכדלי של "צלם רחוב", בו הוא לועג לתרבות הפפראצי, עם ההאוס של "Esi" בשיתוף עופר ניסים, והפינאלה הוא רמיקס ל"גלו לו", גם הוא של ניסים.

 

TYP - 09:00-17:00 17:00-whenever

המתכון המשופר של עברי לידר בתור צמד אלקטרוני,‏ שנקרא "The Young Professionals" או בקיצור TYP,‏ הוא בהחלט אחת התפניות היותר קוויריות ומעניינות שעוברות על הקריירה הלידרית.‏ אחרי שני סינגלים, שכבר מוכיחים את עצמם גם בחו"ל, מסתמן שזוהי התחלה של משהו מבטיח. כבר משמיעה ראשונה ברור שמדובר בסוס מנצח - שילוב של סאונדים אלקטרוניים מלוטשים היטב עם טאצ' חצוף של דיסקו ממכר.‏ שם האלבום‏,‏ 09:00-17:00 17:00-whenever,‏ מתקשר באופן ישיר לקונספט שלו:‏ האלבום מורכב משני חלקים – 09:00-17:00 הוא הרגוע יותר,‏ ומ-17:00 ועד בכלל מתחיל החלק האינטנסיבי.‏ רעיון חביב,‏ למרות שעדיין יש תחושה של יצירה מאוד הומוגנית שמזכירה מסיבה שמתחילה נינוחה ואוורירית והופכת לקרחנה סוערת.‏

ההפקה המוזיקאלית של "ילד הפלא", ג'וני גולדשטיין בן ה-20, מהוקצעת ברמה בינלאומית ומרשימה מאוד,‏ אם כי לעיתים נשמעת קצת משומשת.‏ בגדול, אין פה בשורה אמיתית, רק כיף פופי טהור ולא מתחכם.‏ זוהי ללא ספק פאר היצירה ההומוסקסואלית של לידר - "גיי מיוזיק" גם במובן המילולי.‏ מתנת חג מושלמת לכל הומו ציוני או חובב פופ אלקטרוני באשר הוא.‏ ‏אלבום שכיף להתאמן איתו,‏ לשטוף איתו את הבית,‏ לרקוד לצליליו כמובן,‏ וכן,‏ הוא עובד מצוין כפסקול לסקס פרוע (ניר סלונים)

 

 עידן עמדי - "עידן עמדי"

מי שציפה למצוא בחג הזה אלבום חדש של אחד מבני משפחת בנאי, ולא מצא, יכול בהחלט למצוא את מבוקשו באלבום הבכורה של עידן עמדי, שהולך בדרכי הבנאים בגזרת הפולק-רוק הישראלי. הוא מהדהד בקול, בשירה, באינטונציה את מאיר בנאי, בכתיבה את אהוד (וגם שר עליו ועל "יוצא לאור" שלו בשיר "זמר מדורות"), וזיכרונות הצבא שלו מזכירים את אלו של יובל.

עמדי פותח בייסורי האהבה של "נשכח או נסלח", אבל בגדול מדובר באלבום של חייל משוחרר. עמדי כתב אותו על התקופה הסוערת, הלפעמים מבולבלת, שבה יוצאים מהצבא ומקבלים את המציאות לפנים ("זאת האמת", "מה שנשאר"), תקופה של התגברות על הטראומות מהצבא ("כאב של לוחמים", "תשליך"), זיכרון הנופלים ("המכתב האחרון"), תקופה של צעקות ושתיקות ("עכשיו"), של חיפוש אהבה ("אלייך"), של מבט קדימה בתקווה עם התחלה חדשה ("רץ אל האור", "זמר מדורות").

מה שמנצח באלבום הזה זו האמת של עמדי, שמתפרצת החוצה, האותנטיות שלו, המקום האישי ממנו יצאו השירים, שחלק מהם הפכו ללהיטים גדולים ואף למעלה מזה. אם יש לכם בן חייל או אחד שהשתחחר - זו המתנה בשבילו.

 

מאיה איזקוביץ - "Safe And Sound"

מבלי לפגוע בזכויות, מאיה איזקוביץ היא הדניאלה ספקטור של השנה. הזמרת הצעירה עם השירים השקטים והמקסימים שהקול שלה והכתיבה שלה תופסים מהאזנה ראשונה וגורמים להתמכרות מהירה.

איזקוביץ נשמעת כמו שכמעט אף זמרת ישראלית לא נשמעה לפניה. בנוף המקומי היא די ייחודית. הסגנון שלה רחב, כשהיא נעה בין פולק, רוק, גרוב, רית'ם נ' בלוז ופופ.

אלבום הבכורה שלה "Safe And Sound" הוא מסוג האלבומים שפעם היה צריך לטוס כמה עשרות אלפי קילומטרים מערבה או כמה עשרות שנים אחורה בזמן כדי להאזין להם. יש בו צמד להיטים Is it alright הפותח ושיר הנושא Safe and sound החותם, אבל גם מעבר להם מדובר באלבום קסום ומרתק, יפהפה ומרגש.

היא דרמטית ב"Your Grace", גרובית ב"Brave Again", שרה פולק-קאנטרי ב"Lucy", שוברת לב ב"Roses", ומרסקת אותו ב"Crash". אם יש לכם קרובת משפחה רגישה, חכמה ומקסימה כמו איזקוביץ - אל תהססו.

 

רועי דהן - "Some Of This Life"

שום רשימת המלצות לחג לא תהיה שלמה בלי אלבום הבכורה המדהים של רועי דהן, "Some Of This Life". זהו אלבום ששיריו מקלפי את הקליפות העדינות של הנשמה, בזמן שהצרידות הקלה של קולו וההפקה המוזיקלית העדינה והנפלאה משלימות זו את זו. הטקסטים הם סיפורים ענוגים שארוזים במלודיות מלטפות ומרגיעות.

עם שירים כמו "Hear Me" דהן אינו מתיימר לספק מוזיקה קליטה להמונים, אלא דקות אינטלקטואליות של קסם. אם אתם מבלים את החג בערסל על מרפסת בקתת עץ בתאילנד, או לחילופין בארץ, לכו לים, הביטו בגלים, האזינו לאלבום הזה ותנו לעצמכם שעה קלה של התמודדות אמיתית עם הכאבים והאושר. השלווה כבר תגיע". (סער פלס)

 

סמדר אקראי - "1 באפריל"

אלבום הבכורה של סמדר אקראי מספק מנה מכובדת של פופ נשי רך (רוב הזמן) ורב טעמים - מתקתק, חמצמץ, מלוח, קריספי, נימוח, מעט עסיסי, לעיתים עם ריח זול של יין מר. אקראי נושאת על גבה מטען והשפעות מעשרות זמרות בריטיות, צרפתיות ואמריקניות שעשו לפניה דברים דומים, היא לא המציאה את הפופ הנשי הקריר מחדש, אבל היא מספיק מוכשרת כדי לעשות אותו בדרכה שלה. וכשמישהי שנשמעת ככה ונראית ככה נותנת את השיק הצרפתי שלה בעברית עם הארומה של קריינית רצף בשעת לילה מאוחרת - אפשר להרהר בממשיכת דרכה של קרן-אן זיידל.

מה שיפה במיוחד אצל אקראי היא היכולת לייצר שירים שיישמעו כרקע משובח לכמה פעולות אנושיות משמעויותיות - שינה, שתיית קפה, קריאה וגם כמובן סקס, ועדיין הצ'יל אאוט הזה, עם כמה שהוא לא מטריד, יש בו עומק, מחשבה ונפח של כישרון. יהיו אנשים שהאלבום הזה יעבור להם ליד האוזן, אבל יהיו לא מעט שישמחו להנעים איתו את השעות הארוכות של העיכול בחג.

רשימת שירים מומלצת: שיר הנושא "1 באפריל" על רומן שקרי,  "הכל מסתדר", "לא התכוונתי" עם קליפ שצולם בפריז, "רוצה להישאר" , "צר לי" ההומוריסטי שמצטט בחן את הסרט "צ'רלי וחצי", "תמיד אותו דבר", ו"בוא".

 

המלצת העורך:

אלי גורנשטיין - "ונחייה"

אין כמו מעשה אמנות גדול כדי להעביר את החג. "ונחייה" של אלי גורנשטיין הוא אלבום איכותי ונדיר, מהסוג שלא מרבים להקליט כאן. יש בו שילוב יוצא דופן בין שירת משוררים, לחנים רציניים, עיבודים יפהפיים וההגשה המרגשת כל כך של גורנשטיין, שהמנעד שלו בין בס ענוג לקול גבוה שמרעיד את הנשמה הוא מהמנעדים המרשימים שיש בארץ.

בגאווה גדולה, גורנשטיין ניצח באלבום הזה את המוות. המלחמה המוזיקלית שלו בדרך לניצחון מרשימה לא פחות מההישג עצמו. ואיך הוא יפסיד עם כאלה גייסות: דויד גרוסמן (ב"אורחת זרים", עם נורית גלרון שמתארחת), אברהם חלפי, חנוך לוין, יהושע סובול, דוד אבידן, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, אבות ישורון, מאיר ויזלטיר, דליה רביבקוביץ' ויהונתן גפן ("שיר לזכרנו")בגזרת הכותבים - כל שם פה ענק בפני עצמו.

גם גדוד המלחינים לא חסר כוכבים בעלי אותו הצטיינות: יוני רכטר, שלמה יידוב (לחן חדש ל"ירח" של אלתרמן!!), אבנר קנר, אלון אולארצ'יק, שלמה גרוניך, גיא ויינגרטן (בכמה לחנים), איילה אשרוב וגורנשטיין עצמו, בשיר הנושא "ונחייה", הגנרל גבה הקומה, השחקן האדיר, מהמוכשרים בארץ, וכיום גם בעליו של אלבום נפלא. אני מצדיע לך, אלי גורנשטיין.

>> האלבומים הלועזיים שישמחו אתכם בחג