הטיסה של אייל ניסטור נוחתת

לפני שבע שנים ראיתי הופעה של אייל ניסטור ו-"My Second Surprise" בבארבי והמלצתי לו על קריירה בחו"ל עם הכותרת: "אייל ניסטור, אייל ניסטור, הטיסה לחו"ל ממריאה בקרוב". כנראה שניסטור, 34, במקור מרעננה, לקח את ההמלצה ברצינות, ומזה חמש שנים הוא מתגורר בלונדון ובסן פרנסיסקו ומשגר משם אלבומי אינדי-פולק-רוק מוערכים ביותר, באנגלית - " Avoidance As a Way Of Life", ו-"Time To Move On". לפניו כבר אלבום שלישי, עליו הוא עובד בימים אלה.

מחר (רביעי, 22:30, לבונטין 7, ת"א) ומחרתיים (חמישי, פאב קיבוץ המעפיל), יופיע ניסטור בארץ, באחת מאותן גיחות שהוא עורך כל כמה חודשים. על הבמה ינגנו איתו חברי ההרכב שהקים בקיץ האחרון - אביחי טוכמן בבס, שיקו סיני בתופים ואיתי זנגי בגיטרה חשמלית.

"אנחנו עולים עם אותה הופעה שהכנו לקיץ", אומר ניסטור. "היתה הזדמנות להגיע בחורף אז אני מנצל אותה. אין לי מושג מתי תהיה הפעם הבאה שאגיע, אז אני מקווה שאנשים בקהל ינצלו את ההזדמנות ויבואו".

"עולם האינדי מאוד עני, חייבים דרכים יצירתיות"

-מתי אתה מתכנן להגיע שוב?
"אולי בקיץ, אבל עוד מוקדם לדבר על זה. בינתיים אני מרוצה מההופעות שהיו כאן בקיץ האחרון, משתי הופעות החורף שקורות השבוע ומההרכב גיבשתי, שאני מקווה להוציא אותם להופעות באירופה. אני אומנם גר בסן פרנסיסקו וחי בארה"ב, אבל השוק שלי ספציפית נמצא גם בארה"ב וגם באירופה. להוציא נגן מהארץ יותר ריאלי לאירופה מאשר לארה"ב. זה עניין של כסף וטריטוריה. עולם האינדי כל כך עני שחייבים לנסות דרכים יצירתיות".

-אתה עושה מוזיקה כבר לא מעט שנים, טוב לך באינדי?
"אני מבסוט משני המאסטרים שהקלטתי. אני לא מבסוט מספיק ממה שקרה איתם אחרי שהוצאתי אותם. מה שאפשר זה לעבוד ולנסות להשתפר עוד, ולהוציא עוד מאסטרים שאהיה מבסוט מהם. אני מאמין שמתישהו, כשהתמונה הכוללת תהיה מספיק נכונה, תגיע גם הצלחה כלכלית. מבחינה אמנותית אני כבר מרוצה".

"המוזיקה שלי מתאימה לקהל רחב"

"אני עושה את המוזיקה שאני רוצה לעשות, לדעתי היא מאוד קליטה ומלודית ומתאימה לקהל רחב גם בלי שאשנה אותה. יכול להיות שאני טועה בזה, אבל למשל האלבום החדש הוא רך כמו חמאה. המצב כרגע הוא שאני ב'אינדי', כלומר אני עצמאי. אין מישהו או משהו מאחורי שדוחף אותי. אין שום גוף כלכלי שמכוון ומשלם על הקלטות או דבר אחר. אם מייג'ור- לייבל היה מגיע ושם את הכסף לא היה אכפת לי, כל עוד אני עושה את המוזיקה שאני רוצה לעשות. המוזיקה שלי לא קרובה לאוונגארד. חברים של ההורים שלי מבסוטים מהמוזיקה. זו עובדה. בני 60 אוהבים את המוזיקה".

-מה צפוי באלבום השלישי?
"יש כבר את השירים מבחינת לחנים וכשאחזור לסן פרנסיסקו אכתוב טקסטים. הוא יהיה הרבה פחות כבד מהשני, יותר פאן, יותר רוקנ'רול. כנראה שאני בתקופה שבה לא שברו לי את הלב או משהו כזה. אני רווק כרגע, אז אין מי שישבור לי אותו".

"תל אביב יותר מדליקה מסן פרנסיסקו"

-איך בסן פרנסיסקו?
"אני שם שלוש וחצי שנים, אחרי שנה באנגליה. עזבתי את הארץ לפני כחמש שנים. סן פרנסיסקו היא מקום מגוון וטוב, לא אידיליה, יש לו את החוליים שלו כמו כל מקום אחר. תל אביב יותר מדליקה כי אתה יכול ללכת בשלוש בלילה מבר לבר במזג אויר נוח ולהרגיש בטוח, יחסית כמובן לאנגליה ולסן פרנסיסקו, שגם היא יחסית בטוחה לערים בארה"ב, אבל ללכת שתוי באמצע הלילה בתל אביב זו חוויה בטוחה הרבה יותר. גם המשפחה והחברים הקרובים כאן. סך הכל לא רע – אוכל, בחורות ומזג אויר".

"אני מוריד את הכובע בפני גבע אלון ואסף אבידן"

-אין לך מחשבות שניות על העזיבה?
"לא ראיתי את עצמי ממשיך להתפתח כאן כמו שרציתי. זה לא בלתי אפשרי, הנה גבע אלון ואסף אבידן קורעים את התחת על השוק הזה ומראים שאפשר לצאת גם מכאן. אני מוריד את הכובע בפניהם. יש גם את מודל מונוטוניקס, שחיים און דה רואד. אני עוד צריך ליצור לעצמי רפרטואר וכדי ליצור אותו, לפחות כדי שיהיו לי שלושה אלבומים, הכי חשוב לי זה שקט מסביבי וקצת רווחה כלכלית, ששם יותר קל. משהו שיאפשר לי להסתגר בחדר וליצור.

"אני מעריך שמתישהו, כשיהיה לי מספיק רפרטואר שהוא באמת מעולה, שיאפשר לי להעמיד הופעה באמת מעולה, אוכל לעשות משהו אולי כמו מונוטוניקס, ששמו את כל הז'יטונים על לחיות און דה רואד. אני מעריך שמתישהו אגיע לזה, לפאזה הזו, שבהתחלה היא מצריכה השקעה כלכלית, אבל עוד לא הגיע הזמן".