20 שנה ל"Nevermind" של נירוונה

ב-24 בספטמבר 1991 שחררה חברת התקליטים האמריקנית "דיוויד גפן רקורדס" את האלבום "Nevermind", אלבומה השני של להקת נירוונה, ובסמוך אליו את הסינגל המוביל והרצועה הראשונה באלבום, smells like teen spirit. השיר העפיל למקום הראשון בארה"ב ונותר בו משך שבועות, כבש מצעדים ברחבי העולם ודורג במקום ה-6 במצעד 100 הסינגלים הגדולים של בילבורד לשנת 1991.

בהמשך, בשנת 1992, יצאו מהאלבום שלושה סינגלים נוספים: Come As You Are, Lithium ו-In Bloom. כל ארבעת הסינגלים הפכו ללהיטי ענק, האלבום נמכר במיליוני עותקים. נירוונה החלה דרכה כחבורה של זרוקים מאברדין, וושינגטון, שהושפעה מהפיקסיז וראתה עצמה חלק מסצנת הגראנג' של העיר סיאטל אחרי אלבום הבכורה הבוסרי, הצעקני והמצויין "Bleach", בו עוד ניגן איתם המתופף הקודם צ'אד צ'נינג.

אצבע משולשת כהצהרה אמנותית

עכשיו הם הפכו ללהקה של שלושה גיבורים - המתופף דייב גרוהל שהחליף את צ'נינג ממש לפני ההקלטות של "Nevermind", הבסיסט כריס נובוסליק והסולן והגיטריסט קורט קוביין, אשר עם ההצלחה הגדולה - הן אמנותית, הן מסחרית והן רעיונית - הפך נגד רצונו לכוכב-על ולמנהיג הרוחני של דור חדש של צעירים באמריקה ובשאר העולם. המפיק המוזיקלי של האלבום, בוץ' וויג, היה לאגדה.

פתאום כולם דיברו על קורט קוביין במונחים של "המשיח החדש של הרוק". התמונה שלו על עטיפת האלבום מרים אצבע משולשת נתפסה כהצהרה אמיתית, אמנותית. עטיפת האלבום "Nevermind", עם התינוק הצולל במי הבריכה ומחפש את שטר הדולר הנתון בקרס - משל לאדם המודרני, לישו, ועוד אינספור פרשנויות - הפכה בבת אחת ונחשבת עד היום לאחת מעטיפות האלבומים המפורסמות בהיסטוריה של המוזיקה.

על ראש ההר

באותה שנה, 92', הגיעה נירוונה לשיא ההצלחה, לראש ההר, שממנו החלה הירידה במדרון החלקלק. בהופעה המפורסמת שערכה באותה שנה בפסטיבל "רדינג" בבריטניה הם ניגנו ושרו אולי הכי טוב שניגנו אי פעם, בסאונד מלוכלך ומתריס שמעורר רגש מתפרץ, כאשר הגיטרה של קוביין כמו מנסה לפרוץ החוצה פיזית מהרמקולים והלהקה מחרבת את ציוד הנגינה. אפילו ביצוע מרושל ותמוה של קוביין להמנון האמריקני התקבל בהבנה. עד היום נחשבת ההופעה הזו לאחת הגדולות בהיסטוריה של הרוק.

מהפכת הגראנג'

ההצלחה הגדולה של נירוונה, האלבום והסינגל המוביל, תוארו כמהפכה בתפיסה של הרוק במוזיקה. הרוק האלטרנטיבי של נירוונה חדר כה עמוק למיינסטרים האמריקני, עד שהפך בן רגע להמנון של הנוער ופרץ את הדלת לעוד עשרות להקות שעשו את הרוק'נרול שלהן אחרת - רועש, אלטרנטיבי, כועס ולעיתים גם מטונף.

מהפכת הגראנג', לה היו שותפות להקות כמו פרל ג'אם, סאונדגארדן, מאדהאני, אליס אין צ'יינז, המלווינס, טמפל אוף דה דוג (מסן דייגו), סקרימינג טריז ועוד רבות, התפשטה מסיאטל לשאר ארה"ב וממנה לעולם. בסמיכות זמנים שלא היתה מקרית (כיוון שהסכרים כבר נפרצו) היא קרתה במקביל להצלחה גדולה של להקות ענק מקליפורניה - הרד הוט צ'ילי פפרז, גאנז נ' רוזס, ג'יינס אדיקשן ומטאליקה. עד היום מדברים על "מהפכת הרוק של תחילת שנות ה-90'".

בהמשך הצליחו חברות מסחריות, משרדי פרסום ותאגידים למתג את המהפכה הצעירה ואת סמליה ולהכיל אותם תחת המותג "דור האיקס", כדי למכור חולצות פלאנל ושאר מוצרים נילווים, אבל השורש היה אמיתי. המקור של קוביין, נירוונה וחבריו נחרט בהיסטוריה כחופשי, פרשי ופרוע.

קוביין מת, השירים נשארו

קורט קוביין, גיבור בעל-כורחו עם נפש של משורר מיוסר, סלד מחיבוק הדב הממסדי, לא ראה את עצמו ככוכב רוק ממוסחר והחליט להישאר חופשי לנצח. אחרי עוד אלבום עם נירוונה ("In Utero"), אחרי מופע אנפלאגד מיתולוגי בניו יורק, הוא החליט לשים קץ לחייו בגיל 27 בירייה בראשו בביתו שבסיאטל. בפתק שהותיר אחריו כתב בין היתר: "it's better to burn out than to fade away". המשיח של המהפכה מת, אבל מורשת הרוקנ'רול שלו נותרה מפעמת עד היום.

במבט עכשווי של 20 שנה לאחור קשה להפריז בעליונות של "Nevermind" כקלאסיקת רוק מודרנית. מעבר ללב שמגביר דופק ופועם בקצב מתגבר עם פתיחת הגיטרה והאקורדים המהירים של "Smells Like teen Spirit" ממש כאילו הרגע איבדת איתו את בתוליך בגיל 16 - כלומר מעבר לתחושה הנוסטלגית החזקה - מוזיקלית כמעט כל שיר באלבום הזה שווה אלבום שלם של להקות אחרות, שנחשבות כיום לחוד החנית של הרוק האלטרנטיבי בעולם.

חבילה מופלאה, מהגדולות בתחומה בכל הזמנים

גם אחרי 20 נשארו השירים האלה מהטובים ביותר, 12 רצועות על דיסק שמשלימות יחד חבילה מופלאה, מהגדולות בתחומה בכל הזמנים. יהיה קלישאתי לומר שהם נשמעים רעננים כאילו הוקלטו השנה, אבל ברובם הם כאלה. קשה לעמוד מול העוצמה האגרסיבית של "Breed", "territorial pisssings" ו"Stay Away", מול האיכות של "In Bloom" ו"Lithium", מול הכנות של "Drain You" ו"On A Plain", וזו לא בושה להינות מעובדת היותם של "Come As You Are" ו-"Smells Like Teen Spirit" להיטים מצליחים.

אף אחד לא כתב זעם, יאוש, דיכאון וחורבן אישי כמו קוביין, אף אחד לא ניתץ גיטרות באותה אמינות שהוא עשה את זה. כשהוא כותב את "Polly" בהשראת נערה בת 14 שנחטפה, עונתה ונאנסה השיר לא מתאר את הסיפור אחד לאחד, אבל האימה צועקת מבין המשפטים הקצרים, המלווים בנגינה מונוטונית של אקורדים בגיטרה אקוסטית - השיר היחידי באלבום שמנוגן כך, בתוספת מכות המצילה של המתופף צ'אד צ'אנינג, שהיה חבר בלהקה בתקופת אלבום הראשון "Bleach" וזהו השיר היחידי באלבום בו הוא מנגן.

מעבדה לפיתוח הרוק האלטרנטיבי המושלם

נדיר למצוא עד היום הפקה מוזיקלית כמו של בוץ' וויג, שלקח טריו "מלוכלך" (שגרוהל האימתני בתופים היה למעשה הנגן המוביל בו) ורקח ממנו הפקה כזו נקיה ומדויקת, שתוארה כ"בית מרקחת", והיתה למעשה מעבדה לפיתוח הרוק האלטרנטיבי המושלם. בהשפעת הפיקסיז גם נירוונה ניגנו במבנה שירים שקט-רועש-שקט, עם גיטרות ללא דיסטורשן בבתים וגיטרות מדוסטרשות בפזמונים - קונספט שהתגלה כמנצח, בעיקר בארבעת הלהיטים הגדולים באלבום.

מעטים הם המקרים בהם אלבום אחד מצליח ליצור כזה קונצנזוס, מחוף לחוף, מיבשת ליבשת, מדור לדור. לו קורט קוביין היה יודע שכל העולם חוגג בכזו הדרת כבוד 20 שנה ל"Nevermind" הוא בטוח היה צוחק או לכל הפחות מחייך באירוניה, ואז מזריק לעצמו כדי להרגיש טוב. אבל האלבום הזה כבר שלנו לא פחות משהו שלו, ומן הראוי שנקרא לו בשם הראוי לו: קלאסיקה.

הצדעה ישראלית: גלי צה"ל ואמני רוק

ההצלחה של נירוונה באלבום "Nevermind" חלחלה גם לישראל. עורכים ושדרנים בתחנת הרדיו גלי צה"ל כמו יואב קוטנר ואלי ישראלי היו מהראשונים להשמיע משירי הלהקה, שעד מהרה הפכה לפופולרית מאוד בקרב חובבי הרוק בארץ. לכבוד 20 שנה לצאת "Nevrmind" ישדרו גלי צה"ל תוכנית מיוחדת (יום שבת, 17 בספטמבר, 21:00), בעריכתו והגשתו של רום אטיק.

"בתוכנית שתשודר בגלי צה"ל נספר את סיפורו של האלבום דרך עיניהם של האנשים שחוו אותו בארץ, בזמן אמת: יזהר אשדות, שלומי ברכה, אלי ישראלי, בועז כהן, אביב מארק, עוזי פרויס, קוואמי, יואב קוטנר, חמי רודנר, צביקה פיק ולירון תאני", אומר העורך והמגיש רום אטיק. "אחד הסיפורים החביבים הוא הסיפור של קוואמי דה לה פוקס (אייל פרידמן), שנזכר בפעם הראשונה שבה הלהיט "Smells Like Teen Spirit" הושמע במועדון "רוקסן" המיתולוגי.

לכבוד התוכנית הקליטו כמה ממיטב אמני הרוק בארץ גרסאות משלהם לשירים האלבום המיתולוגי, ביניהם חמי רודנר, שרון מולדאבי ודוד פרץ, להקת לורנה בי, שרון קנטור ואלעד ליבמן, יותם בן חורין, להקת איטליז, אביב מארק ו"דראנק מאשין", רמיקסים של ארז טודרס ואלון כרמלי ("התפוחים") ודיגיטל מי. שלושה ביצועים בולטים מתוכם הם:

"Smells Like Teen Spirit" בביצוע שרון מולדאבי ודוד פרץ

"Lithium" בביצוע "לורנה בי"

"On A Plain" בביצוע חמי רודנר

האזנה נעימה.