אמדורסקי, בשם האב והפסנתר

אסף אמדורסקי בלחץ. בשבת הקרובה יופיע בפסטיבל הפסנתר עם שירי אלבומו האחרון "הרי את" וגם שירים חדשים לגמרי, ואצל אמדורסקי כמו אצל אמדורסקי הכל מושקע ומתוקתק טיפ טופ. הוא יעלה לבמה עם פסנתר כנף גדול, תצוגת וידיאו של המופע במעגל סגור שתעוצב על ידי הוידיאיסטית נטלי פורטונה אור, ותאורה מיוחדת. החזרות, כמו שנוהגים לומר, בעיצומן, ואמדורסקי לא מסתיר את ההתרגשות.

"אני בלחץ היסטרי כי יש הרבה מקומות לטעות", הוא אומר. "אלה שירים שאני מאוד גאה בהם ברמת הכתיבה ואני נורא רוצה שהביצועים עם הפסנתר ייצאו טוב. אני גם רוצה לשיר ממש טוב, כי אין שום דבר שיסתיר טעויות. אני לא יכול להישען על אלקטרוניקה, לופים, סאונדים אם אתה טועה זה ישר קופץ לאוזן, לכן אני בחזרות כל יום כמו משוגע. אם הייתי כל השנה ככה בחזרות הייתי אולי מגיע יותר רחוק בקריירה.

"כל מה שנראה מהשרוול נקנה בייסורים, בדם, בדמעות"

-למה שתטעה?
"לכתוב קל, לבצע לפעמים קשה. בנוסף, הפסטיבל מארח פסנתרנים מומחים, ופתאום צריך לעמוד בסטנדרטים של אנשים מאוד מיומנים ומוכשרים, שהם מנגנים ושרים כל השנה עם פסנתר, וצריך להתאמץ מאוד כדי שזה ייצא טוב ועדיין ייראה נונשלנטי מבחוץ, כי זה אמור לבוא ולהיראות בלי מאמץ. אז אני עובד קשה עכשיו כדי להוציא את זה בקלות הופעה".

-אולי בגלל התדמית הקולית, אולי בגלל הכישרון - אנשים חושבים שזה באה לך בקלות.
"כלום לא בא בקלות, הכל בעבודה קשה. כל מה שנראה מהשרוול נקנה בייסורים, בדם, בדמעות, בעבודה סיזיפית שנחשפת בסוף בפני הקהל. על כל שעה כזו אתה עובד לפעמים שנים. אני לא מתלונן, כי זה טבעי. אין תקציב של סרט, הכל בארבע ידיים. אני מקווה שחלק מהרעיונות והאהבה שאנחנו שמים בדבר הזה יעבור לקהל. ההופעה בפסטיבל היא הזדמנות לפגוש את הרעיונות הגולמיים של המוזיקה בלי הרבה מסביב, לראות אם זה עושה משהו, ומה זה אומר, מה שבטוח זה שיהיה מעניין".

-מה תשיר?

"יש בעיקר את שירי 'הרי את', תשעה שירים, שזו פעם ראשונה שאשיר אותם קרוב לאיך שהם נכתבו, רובם ככולם על פסנתר, פיור מלודיות עם מילים, בלתי אמצעיות שמהווה אתגר. מעבר לזה יש כמה שירים מהעבר שקיבלו עיבודים מיוחדים רק לפסנתר ויש שלושה שירים חדשים שטרם נחשפו ומכוונים אולי לאלבום הבא. בעניינים האלה אי אפשר לדעת".

"אני לא זמר, אלא מוזיקאי שמגיש"

-אתה יותר כותב על פסנתר על או גיטרה?
"יותר קל לי להלחין על פסנתר. ב'הרי את' לא פתחתי אותו לפני שהטקסטים עמדו מסודרים, עם סיפור, קצב, צורה. רק אחרי שהכל עמד הסכמתי לפתוח ואז זה היה קלי קלות. באלבום הזה הכל נכתב על פסנתר, בלי יוצר מהכלל".

לאחרונה הצטרף אמדורסקי לישראל גוריון והחייה יחד איתו את צמד "הדודאים", בו היה חבר אביו, בני אמדורסקי ז"ל. עד כה זכה המופע לתגובות וביקוקרותצ משבחות, ואמדורסקי הבן מוצא קשר גם לפסטיבל הפסנתר. "בפסנתר השירה יוצאת החוצה ואני שם עליה דגש וזה חלק מהעבודה שעשיתי בהכנה לדודאים, כי שם ההתעסקות היא עם חומרים שלא כתבתי ואני מרגיש שזה תורם להגשה שלי. מעניין אותי לפעמים לשיר קצת כמו 'זמר' וזה טוב לי".

-אתה לא מגדיר עצמך כזמר?
"אני יותר מרגיש מוזיקאי ששר את מה שהוא כתב. עכשיו אני מנסה לשיר כמו זמר והמוזיקאי שבי אוהב את זה. היתה לי קצת התנגדות לשחק תפקיד של זמיר, כי זה קצת מליצי, לא אותנטי. כשלקחתי את זה כפרויקט אז מנקודת המבט שלי כמוזיקאי נטו יש בזה ערך מאוד גבוה. זה כמו לרוץ לפוליטיקה אחרי שנים של פרשנות מהצד. אתה לומד לקחת אחריות על טקסטים, מנגינה, על ההגשה".

"ההופעה במקום אבא שלי ב'דודאים' לא רחוקה מסיאנס"

-לדעת רבים אתה מאוד אמיץ בכניסה לנעלי אבא שלך.

"אני מנסה לא להקשיב לזה, כי זה ילחיץ אותי ואני מתרכז בלעשות את זה, לחיות את התפקיד עד הסוף, להרגיש, להיות קשוב לישראל, לפענח היטב את החומרים. להיצמד לעיבודים המקוריים ככל האפשר, לשמור על אותנטיות. 'הדודאים' זה סגנון מוזיקלי חדש בשבילי ואני מנסה לעשות אותו בלי לכפות את עצמי, לשמש ככלי במערכת של מילים, לחן, עיבוד ואוירה שמישהו אחר קבע לפני, וצריך להיכנס לתפקיד, כמו בתיאטרון לגלם דמות, מתוך החומרים, העיבודים והפרטנר אני מוצא עצמי יותר 'אמדורסקי' ממה שדמיינתי להיות".

-חוץ מהבן של ג'ון בונהם כמתופף של לד זפלין, אני לא חושב שמישהו החליף ככה את אבא שלו בהרכב, בטח לא בארץ.

"אחרי ההופעה הראשונה אמרו לי שזה חד פעמי גם בעולם. תשמע הכל מדהים בדבר הזה: הרפטואר, הפרטנר, הקהל. מגיעים ערימות של אנשים שלא ראיתי לפני כן בהופעות, בוודאי לא בשלי. מחמם את הלב שאנשים מתרגשים ככה מהשירים האלה. והבחירה שלנו בערב הזה היא לא מתנחמדת ובדרנית, זה מוזיקה רצינית, אמנות רצינית, מעודנת, והקהל צמא לדבר הזה. אנשים מתרגשים, צוחקים ובוכים. זו חוויה חזקה מאוד. וזה לא 'הדודאים'. הייתי בהופעות והם לא נשמעו ככה ולא התנהלו ככה, זה טיפה שונ וזה מתקבל בצורה אחרת על ידי הקהל".

-אפשר לומר שבהופעה שלך במקומו על הבמה החזרת את אבא שלך לחיים.
"יש בזה משהו מעט מיסטי, עושה רושם שרוחו שורה מעל פני הדברים, פתאום זה מבצבץ. זה לא כמו סיאנס אבל זה לא רחוק. יש בזה משהו מאוד חזק. הרבה אנשים שאהבו אדם ומתכוונים למשהו ששייך להוויה שלו, זה מצטייר מול העיניים ומאוד מעניין. זו גם חוויה אדירה לעבוד עם ישראל, שהוא אמן של אמנים, בכל נימיו, עשיר בדמיון ובאהבה, מעורר השראה ואני לומד ממנו המון".