הו, הרגע הזה שהילד הופך לגבר. נכון שהוא מרגש? כלומר, מסתבר שיש רגע ממש ספציפי כזה בהרבה מדינות, שבטים וקהילות בעולם. טקסי מעבר הן תופעה נפוצה מאוד ברחבי העולם, אפילו כאן בישראל. כלומר, כמו שלנו, האוכלוסייה הגברית במדינת ישראל, יש את טקסי המעבר שלנו (כמו בר המצווה ובמידה מסוימת אפשר להגיד שגם הגיוס לצה"ל), לגברים במדינות אחרות יש את הטקסים שלהם.
חלקם נחמדים יותר, אחרים פחות. הרבה פחות. חלק כרוכים בצריכה מאסיבית של אלכוהול או סמי הזיה, חלק כואבים ברמות שאי אפשר להעלות על הדעת – אבל דבר אחד משותף לכולם, והוא שבסופו של דבר אתה מפסיק להיות ילד והופך לגבר. גם אם התהליך שבר אותך פיזית, השאיר אותך מצולק נפשית, גרם לך לאבד את כושר העבודה, היכולת להתנייד בכוחות עצמך או הפך אותך לקטטוני, העיקר שאתה כבר לא ילד.
מהבחינה הזאת, אפשר להגיד בבטחה שמצבנו כאן בישראל (מה אתם צריכים לעשות? להתמודד עם סוכריות מעופפות בבית כנסת?) יחסית סביר לעומת מקומות אחרים. אבל רק כדי להדגיש את הנקודה הזאת, ריכזנו בשבילכם כמה טקסי מעבר מרחבי העולם שככל הנראה הלכו קצת רחוק מדי עם הקטע של הגבריות – ואפילו כמה שיגרמו לגיוס שלכם לצה"ל להיראות כמו חופשה באיי סיישל.
1. רוספירינג
נתחיל את הרשימה בטקס יחסית סולידי שמגיע אלינו מנורבגיה. לעומת שאר הסעיפים ברשימה, מדובר במסורת מודרנית שהתפתחה בתחילה המאה ה-20. באופן עקרוני, רוספירינג היא מסורת שמסמלת את המעבר של הנער מביה"ס התיכון אל האזרחות והחיים הבוגרים. בפועל, זאת מסיבת סיום מטורפת של חודש שלם – מאמצע אפריל עד אמצע מאי. כמו Spring Break, רק כפול 10 ובכל המדינה.
מה שהתחיל בתור סתם עוד "סיבה למסיבה", הפך לאורך השנים לטקס מעבר של ממש בתרבות הנורבגית ויש לו חוקים. המשתתפים בחגיגות מתחלקים לקבוצות, לובשים אוברול צבעוני, נוסעים ברכבים ברחבי נורבגיה וחוגגים את השחרור ממערכת החינוך. איך הם חוגגים? עם מלא-מלא אלכוהול, כמו שרק סקנדינבים מסוגלים לצרוך. אגב, לאורך התקופה הזאת הפרעות סדר ושכרות בציבור הן תופעות שכיחות למדי.
2. מיץ ויסוקן
בעבר, מסעות החזון היו תופעה מאוד מקובלת בתרבויות של ילידים אמריקאים – הן ביבשת הצפונית והן בדרומית. בתרבות המודרנית מסעות החזון הללו מתוארות לרוב בתור מסע אישי אל יערות הגשם או המדבריות, מלוות בסמי הזיה והרבה שיקוף עצמי. בפועל, אלו שיצאו למסעות הללו התרכזו בעיקר בלצום ולסבול במשך ימים ארוכים, בתקווה שזה יביא אותם להבנה בנוגע לכיוון שלהם בחיים – וברגע שיש להם כיוון, הם הגיעו לבגרות.
למרות זאת, היו כמה שבטים שאכן השתמשו בסמי הזיה בשביל התהליך הזה. אינדיאנים משבט האלגונקואין, הנפוצים בצפון אמריקה, נהגו להכריח את הצעירים שלהם לשתות את מיץ הויסוקן – משקה שעשוי מתרכיז של הצמח הרעיל Devils Snare. על פי הפולקלור של בני השבט, המיץ הנ"ל בעל סגולות על-טבעיות, ביניהם למחוק את זיכרונות הילדות ולגרום למי ששתה אותו לדבר עם האלים. התהליך היה לוקח למעלה משבועיים, כשכל יום הנער היה צורך את הויסוקן. בהרבה מהמקרים, התהליך היה גורם לנער נזק בלתי הפיך, כגון אובדן יכולת הדיבור, אמנזיה ואפילו מוות במקרים קיצוניים.
3. כפפת הנמלים
בשביל להוכיח את הגבריות שלך ולהפוך ללוחם בשבט המאווה הברזילאי, עלייך להניח את היד שלך בתוך כפפה עם אינספור נמלים ארסיות מסוג Bullet Ants, ולהשאיר אותה שם במשך 10 דקות. חשוב להדגיש, קהילת המדע הגדירו את הנמלים הללו בתור אחד הזנים עם העקיצות הכואבת בעולם – וזה רק עם נמלה אחת, תתארו לעצמכם כפפה שמלאה בהן.
ברוב המקרים, ידו של הנער תרעד ללא שליטה והיא אפילו תהיה משותקת באופן זמני, כתוצאה מהארס של הנמלים – אבל זה ממש לא החלק הכי גרוע בכל הסיפור הזה. ככל הנראה ההיבט הכי גרוע בטקס הזה היא העובדה שבמהלך חייו של גבר משבט המאווה, הוא יאלץ להחזיר את היד שלו לכפפה הנוראית הזאת בערך 20 פעמים לאורך השנים – ואנחנו חשבנו שמילואים זה גרוע.
4. צלילות יבשה
תשכחו מקפיצות באנג'י או צניחה חופשית, החניכה של בני שבט הואנאטו כרוכה בקפיצה שהיא ללא ספק מבין הקיצוניות והמסוכנות על פני כדור הארץ. הטקס מתקיים בכל שנה בתקופת הקציר, אחרי שוותיקי השבט בונים מגדל ארעי בגובה של עד 30 מטרים ממנו בני השבט קופצים אל הקרקע.
הנערים שמעוניינים לעבור את טקס החניכה מתנדבים לטפס על המגדל הרעוע ולקפוץ אל האדמה, כאשר הדבר היחיד שמאבטח אותם זה זוג שורשים שקשורים לקרסוליים שלהם. מטרת הקפיצה היא להגיע כמה שיותר קרוב אל האדמה, על ידי כך להוכיח שיש בנער אמונה ושאין בו פחד מכלום.
5. קרב הצלפות
שבט הפוּלה הוא אחד מבין הקבוצות האתניות הגדולות ביותר באפריקה, עם למעלה מ-20 מיליון בני שבט המפוזרים ברחבי 9 מדינות בחלקה הצפוני של מרכז אפריקה. כמו כן, יש לו את אחד מטקסי המעבר האכזריים על היבשת – ואפריקה יכולה להיות יבשת מאוד לא סימפטית. בשביל להוכיח את גבריותם, נערי השבט יעברו תהליך חניכה אכזרי בצורה של קרב הצלפות אחד עם השני.
הנערים, אומנם מאותו השבט, יהיו מכפרים שונים. מהבחינה הזאת יש בקרב גם אלמנט של כבוד ואינטרס לנצח על מנת שלא לבייש את הכפר. ההצלפה תתבצע באמצעות מקל קוצני ובמהלך הקרב עליהם להביע כמה שפחות כאב – ילדים בגיל העשרה, כן? בסופו של דבר, המנצח נקבע על ידי הקהל המקומי.
6. סימני הקרוקודיל
לאורך נהר הסֵפּיק בפפואה גינאה החדשה, שבטים מקיימים טקס חניכה שגורם לקעקועים על השכמות שלכם להיראות כמו ציורי גואש בגן חובה. ותיקי השבט ייקחו להבים ויחתכו את הבשר של הנערים לכל אורך גופם – כל זה ללא חומרי הרדמה, כמובן. אחרי שהחתכים יחלימו, ייווצרו צלקות על עורם שיראו כמו עור של תנין.
על פי הפולקלור השבטי, תנין היא חיה שמסמלת את מעבר הנעורים אל הבגרות. למעשה, הם מאמינים שרוחו של התנין אוכלת את הילד שנמצא בנפשו של החניך וכך תאלץ אותו להפוך לגבר. מעבר לצלקות הקשות, המסורת המקומית קוראת לבני השבט גם להשפיל את הנער באופן פומבי במשך כמה ימים. ככה אם במקרה לחתוך את הבשר לא היה מספיק.
7. צייד אריות
הטקס הזה אומנם עבר מן העולם, כתוצאה מהפיכתם של אריות לחיה מוגנת באפריקה, אבל הוא עדיין מוכר בתור אחד מטקסי המעבר המוכרים ביבשת. בתרבות של בני שבט המסאי, הנפוץ בקניה וטנזניה, מעמד הלוחמים מתחלף בכל 6 עד 10 שנים. בכל חילוף כזה, בני השבט הצעירים נכנסים אל מחנה אימונים אינטנסיבי שמכין אותם לתרחישי המלחמה האפשריים.
אימוני הלחימה של בני השבט היו מגיעים לשיאם עם המבחן המסכם – להרוג אריה. על הלוחם הצעיר להוכיח את מיומנויות הלחימה שלו כנגד הטורף האימתני, באמצעות ההיכרות שלו עם תוואי השטח המקומי, יכולת ההתגנבות שלו ואפקטיביות שלו עם חנית.
8. קפיצה מעל פרות
מבחינת בני שבט ההאמאר שבאתיופיה, מה שמבדיל בין ילד וגבר היא היכולת שלו לקפוץ מעל שוורים. מוכר בתור אחד הטקסים הייחודיים ברחבי העולם, הטקס משלב את כל בני השבט.
הטקס יתחיל בשירתן של נשים שהן קרובות משפחה של הנער. לאחר מכן, הן יתנו לו מקל ארוך ויזמינו אותו להצליף בהן עד זוב דם – כן, קראתם נכון. הפעולה הזאת למעשה מסמלת את הנכונות שלהן לחוות כאב בשביל הגבריות של הנער. אגב, הצלקות על גופן מסמלות את המחויבות של הנער כלפיהן ובעתיד הן יהיו זכאיות לדרוש ממנו עזרה בכל דבר שיעלה על דעתן. אחרי ההצלפות, הנער יצטרך לקפוץ מעל שלושה שוורים לפחות, פעמיים. אם הוא יצליח, הוא יהפוך לגבר. אם הוא יכשל, בני השבט ילעגו לו.
9. הקריפטיה הספרטנית
ספרטה היא ככל הנראה המקום הכי סימפטי בהיסטוריה אחרי סדום ועמורה. מבחינת התרבות הספרטנית, הדרך היחידה שבה נער יכול להוכיח את גבריותו היא על ידי הפיכתו לחייל של המדינה. ספרטניים נהגו להכניס ילדים אל המערכת הצבאית שלהם כבר מגיל 7 והעבירו אותם אימונים מפרכים עד גיל 18.
ביום ההולדת ה-18, הספרטנים הצעירים נאלצו לעבור את טקס החניכה הסופי שלהם – הקריפטיה. הטקס היה כרוך בהרג של בן מעמד ההלוטים במדינה. במילים אחרות, הם היו צריכים לרצוח את אחד האזרחים. חוקרים והיסטוריונים סבורים שהיו למעשה שתי מטרות לפעולה הזו. הראשונה, לבסס את השלטון על ההלוטים, שהיו צמיתים בספרטה. השנייה, להוכיח שלחייל אין שום בעיה לקחת את חייו של אדם חף מפשע לטובת המדינה.
10. טקס האוקיפה
המסורת הבאה מגיעה משבט המאנדן האינדיאני והיא ככל הנראה אחת הידועות לשמצה בהיסטוריה האנושית. מדובר במסע עינויים קיצוני שמסמל את התעלות הילד לבגרות – תכף תבינו למה התעלות. המסע יתחיל בצום של שלושה ימים שבסיומו ותיקי השבט יחררו את גבו, כתפיו וחזהו של הנער עם ווים מעץ.
לאחר מכאן, הנער יתלה באוויר עד שהוא יתעלף מהכאב, בזמן הזה אסור לו להוציא הגה מהפה. ברגע שהוא יתעורר, ישחררו אותו מהחבלים ויכרתו לו את אחת האצבעות, בתור מנחה לאלים – אבל חכו, זה משתפר. לאחר מכן, זקני השבט יוציאו את הווים מגופו, נגד כיוון החדירה שלהם. מקסים, לא?
11. לידה מחדש
טקס המעבר הזה מגיע אלינו מתרבות שבט המרדודג'ארה האבוריג'יני. על פי המסורת, הלידה מחדש מתחילה כאשר הנער בין הגילאים 10 ל-12 ויש בה כמה שלבים. בהתחלה, שוברים לילד את אחת השיניים הקדמיות ולאחר מכן מחוררים לו את הספטום – שזה הסחוס שבין הנחיריים, לאלו מכם שלא מגיעים מסצינת הפירסינג. אגב, כל זה כמובן ללא הרדמה.
משמעות טיפול השיניים והפירסינג היא שכעת הנער מת, באופן סמלי כמובן. היות והוא מת, אסור לו להשמיע קולות, שזה לא פשוט כמו שזה נשמע בהתחשב בשלב הבא של הטקס. כעת הנער יעבור מילה, שלעיתים תתבצע עם הפה, ואחריה הוא יצא ישר למסע ציד אישי. בשובו אל השבט, עליו להיות מכוסה בדם הטרף שלו בשביל להשלים את התהליך באופן רשמי – ולהיוולד מחדש כגבר. קסום.
(מקור)