הטרנד החדש בישראל: מספרות בוש

בואו נסגור את זה כבר על ההתחלה: הכתבה הזאת עוסקת בעיצוב האזור שמסביב לאיברי המין. של נשים, בעיקר. יהיו פה מילים כמו בוש, מדרון תחתון ואקליפכוס. יהיה פה תיאור של התהליך שבו שיער הערווה נגזם ובמקומו מופיע ציור של ג'יני שיוצא מבקבוק. כל מי שהעיניים שלו נפערו זה עתה בזעזוע עמוק, אתם יכולים להפסיק לקרוא עכשיו וללכת לקרוא כתבות יותר קלות לעיכול. כל השאר – זה אתה, גבר – מוזמנים להמשיך.

מספרות בוש. תאמין או לא, אבל מדובר בטרנד עולמי שרץ כבר כמה שנים טובות. אם פעם רוב הנשים היו בטוחות שהמקסימום שאפשר להתפרע הוא בהורדת שיער הערווה לחלוטין – בושים לא גזומים, או אקליפכוסים בשמם השני, היו סטנדרט ממש כמו תחתוני סבא וגברים עם שערות בגב – היום התחום הזה כבר טיפס מדרגה. המציאות השתנתה, והעיסוק האובססיבי באסתטיקה ובמראה מעוצב תמידית הגיע גם לאברים המוצנעים. אז מילא נשים, שמצליחות לגרום לזה להראות סקסי, אבל גברים? פה כבר מדובר בתופעה שצריך לבדוק.

חיפוש מהיר ברשת לקח אותי היישר לסטודיו "אירוטיק ארט", שאחראי לעיצובים מדהימים של מה שהפעם היה גוש שערות מקורזל, והיום הוא בלוק ציור.

את "ארוטיק סטודיו" בפתח תקווה מתפעלים יבגני ויוליה זיקוט, זוג צעיר וחביב להפליא שנושם מקוריות. הם לא קוראים לעצמם ספרים וגם לא מעצבים – הם אמנים שעוסקים בציורי גוף אינטימיים. "הרבה אנשים ששומעים עלינו ישר חושבים שמדובר באיזה מכון ליווי, ולכן שינינו עכשיו את השם שלנו מאירוטיק ארט ל-ויולט" מדגישה יוליה, ומעתה אמור ויולט ולא ארוטיק ארט.

"ואז הבנתי מה חסר פה בארץ: אמני בוש"

רגע לפני שהיא עושה לי הדגמה חיה בלקוחה שמסכימה לשתף פעולה ולתת לי להציץ, מסבירה יוליה איך היא ובעלה הגיעו בכלל לתחום המסקרן. "אני בכלל מעצבת אתרי אינטרנט במקצועי הראשי, אבל כל החיים חלמתי להיות ציירת. יום אחד יבגני בעלי החליט שהוא רוצה לפתוח עסק אבל של משהו מקורי שאין בארץ. התחלנו לזרוק רעיונות לאוויר ופתאום זה עלה לנו, עיצוב של מקומות גוף אינטימיים".

עם סטארט אפ שכזה החבר'ה לא בזבזו זמן מיותר. הם החלו לחקור את העניין וגילו שברחבי העולם זה כבר רץ חזק – בסנט פטרסבורג שברוסיה, למשל, יש מכללה שמלמדת איך עושים את זה, ומספקת תואר ראשון בעיצוב שיער ערווה. לעומת זאת בארץ אין אף אחד שמתמקד באומנות הבוש. "נסענו לרוסיה בשביל ללמוד את זה," מספרים יבגני ויוליה. "זו מכללה שמלמדת קעקועים, פירסינג וצביעה וציורים במקומות אינטימיים. הקורס עצמו הוא בן שבוע, יש כיתת בנים וכיתת בנות, וככה למדנו את התחום".

עם ידע מקצועי ותעודה חזרו השניים לארץ – אבל עם חששות כבדים; בעוד ברוסיה עיצוב המדרון הנמוך נחשב לסמל סטטוס יוקרתי ואופנתי אצל נשים, פה בארץ הבחורות דוגלות בדרך כלל בגידול חופשי, ולכן זה נשמע קצת ריסקי. למזלם, הם נחתו בדיוק בעיצומו של טרנד שדוגל בכמה שפחות שיער.ואם אפשר גם ציור מרשים על הדרך, אז למה לא.

"זה התחיל לתפוס מהר מאוד ברגע שפתחנו את המקום שלנו בתל אביב," מספרת יוליה. "הגל הראשון שהגיע אלינו לציורים היה של בנות רוסיות שהכירו את זה מהבית ואצלן זה חלק מהשגרה, ממש כמו מייק אפ. אחרי זה השמועה התחילה לעבור מפה לאוזן, ונשים החלו להציף את המקום. ברמת העיקרון אין הגבלה, אנחנו מקבלים בנות מגיל 18 ומעלה – מי שפחות מ-18 צריכה אישור מההורים. הכי מבוגרת שבאה לעשות ציור הייתה אישה בת 65, היא בדיוק התחילה לצאת עם מישהו ורצתה להפתיע אותו. באות הנה נשים מכל הסוגים, זמרות אופרה, קרייריסטיות, נשים דתיות, עורכות דין, מפורסמות ומה שאתה לא רוצה, זה תפס את כולן. יש כאלה שרק רוצות להשוויץ, הייתה לי לקוחה שהלכה למסיבת חילופי זוגות ואחת שהיא נודיסטית – הן רוצות שכולם יראו מה יש להן".

מה הציורים שרצים פה בדרך כלל?
"מכל הסוגים. הנשים שבאות הנה יודעות מראש איזה ציור הן רוצות, ובדרך כלל זה משהו שקשור בזוגיות בשביל להפתיע את הבן הזוג, שמות חיבה וכאלו. לא מזמן עשיתי למישהו ציור של פו הדוב כי חבר שלה קורא לה פו. יש כל מיני צורות, חיות וכל מה שאפשר לעשות עם צבעים. חלק משלבות את זה עם שיער אבל הרוב מעדיפות שלא כי אחרי זה השיער גדל וזה הורס את הציור. זה נשאר מעוצב משהו כמו שבוע עד עשרה ימים עד שזה מתחיל לאבד צורה".

העיצוב עצמו מתחיל בשעווה מלאה של כל השערות במפשעה, ולאחר מכן שרטוט שקדני של הציור. העבודה לוקחת משהו כמו שעה וחצי, שזה פחות מהזמן שלוקח לבחורה לעשות צבע וגוונים במספרה רגילה.

ואז, לנגד עיניי, הבוש קיבל חיים משלו

תיאוריה ורקע זה טוב ויפה, אבל ככתב חוקר אני צריך להשלים את משימתי עד הסוף. לשמחתי יוליה אפשרה לי להיות נוכח בעיצוב חי – לא לפני שקיבלה אישור מ-א', לקוחה וותיקה עם רזומה עשיר בתחום.

"התחלתי לעשות את זה לפני כמה שנים. רציתי לעשות הפתעה לבעלי, משהו שונה. שמעתי על המקום הזה והגעתי הנה לקבל ציור מיוליה. כשחזרתי הביתה בעלי היה מבסוט לגמרי, ומאז כל כמה זמן אני מגיעה הנה ועושה כל ציני ציורים משוגעים," היא משתפת אותי בעודה שכובה על הגב בתחתונים חצי מופשלים. יוליה רוכנת מעליה ועמלה על הדיוקן החדש: ציור של ג'וקר כמחווה למשחקי הפוקר של בעלה. "הציור הכי מגניב שעשיתי היה של שער שלמטה כתוב גול. בעלי בא לאסוף אותי והוא בדיוק שמע ברדיו משחק של מכבי שהייתה בפיגור, אמרתי לו שלא ידאג כי יש לי קמע מיוחד ובאמת מכבי ניצחו את המשחק בסוף וזה רק בזכות הציור. אחרי שהיינו נשואים שנתיים אז עשיתי את הלוגו של ערוץ 2 וכתבתי שניים זה תמיד ביחד. אין גבול לרעיונות".

אכן אין גבול. אבל אם היה, הוא כנראה היה צריך לעבור ברגע שגם גברים התחילו לחשוב שציור של פאק-מן מעל האיבר זה משהו מגניב. "יש הרבה גברים שעושים את זה," חושף יבגני. "אומנם פחות מנשים, אבל יש. ותתפלא, זה לא בהכרח הומואים אלא כולם. בעיקר חבר'ה צעירים. זה התחיל כאופנה כללית בעולם, התחיל בחזה ועבר גם למטה".

לפי דבריו של יבגני כמות הגברים שמגיעים אליו לקבל עיצוב שיער אינטימי יכול למלא אולם כנסים. "רוב הגברים מגיעים לעשות שעוות ולא תספורות, אבל ישנם זוגות שמגיעים ביחד, האישה עושה צורה וגם הגבר. יש גברים שרוצים שאעשה להם צורות, בדרך כלל דברים נדושים כמו כנפיים, צורות חדות ודמויות מסרטים מצוירים. היה אחד שעשה חץ למטה ומתחתיו כתב Go".

זהו זה, הזמן עבר והדיוקן של הג'וקר היה מעוטר על א' במקום שבו רק יוליה, בעלה ואני נזכה לראות, והאמת? זה נראה מרשים ביותר. בוש אחרי בוש, הטרנד הביזארי הופך להיות לתופעה עם המוני משתתפים. גם אני נשאבתי לקטע; שבוע הבא יש לי תור אצל יבגני ואני עדיין מתלבט בין העץ של גולני לסמל של נייקי.