ארבעה רצים הצליחו לסיים בסוף השבוע האחרון את המרוץ הארוך והקשה ביותר בישראל אי פעם - 212 קילומטר בריצה. משוגעים, ודאי תגדירו אותם. קשה לומר האם אכן זוהי ההגדרה המדויקת, אולם אין כל ספק כי גלעד קראוז, קובי אורן, דורון שלמון ודוד לויאל הם ארבעה מהאנשים הקשוחים ביותר בישראל.
האתגר נערך במסגרת מרוץ "הר לעמק", מרוץ שליחים שנפרש בין קלעת נמרוד שלמרגלות החרמון ועד היישוב תמרת שבעמק יזרעאל. בדרך, כפי שאתם מנחשים, יש הרבה מאוד עליות, ירידות, שטח, אבנים, בכי, דם וכאבים. בעיקר בכי. את המרוץ מארגנת קבוצה של מתנדבים מהיישוב תמרת, והשתתפו בו כ-1,800 איש. רוב הרצים השתתפו במקצי השליחים הקצרים, כאשר ניתן היה להרכיב קבוצה של שני רצים, ארבעה, שישה ושמונה.
המהדרין בחרו לאתגר את הגוף מעט יותר, והחליטו על מקצי האולטרה מרתון - ריצה למרחק גבוה יותר מ-42.2 ק"מ. מרתון האולטרה ה-"קצר" נפרש על כ-127 ק"מ, וסיימו אותו 13 רצים. את האולטרה הארוך, כאמור, סיימו ארבעה.
במקום הראשון מבין הארבעה בריצת 212 הק"מ הגיע גלעד קראוז, עורך דין אילתי, שסיים את המסלול המפרך בזמן של 29 שעות ו-55 דקות. כן, אתם קוראים נכון. כמעט שלושים שעות נמשך האתגר של קראוז, כאשר עבור רובנו להיות ערים במשך שלושים שעות ולזפזפ בשלט הטלוויזיה זו משימה בלתי אפשרית.
אימונים מטורפים במשך חודשים ארוכים
לקראת התחרות הקשה נאלצים המתחרים לבלות שעות ארוכות על הרגליים בריצות שנערכות בעיקר בשטח. האימונים המייגעים נמשכים חודשים ארוכים, ובמסגרתם הם הגיעו למרחקים ארוכים יותר בכל פעם. התחרות היא קצה קצהו של מסע ארוך ומפרך.
"לא הייתה לי תכנית אימונים מוגדרת, אלא בעיקר לפי אילוצי עבודה ומשפחה", מספר ל-mako דורון שלמון, שסיים את התחרות במקום השלישי. "האימונים כללו בעיקר ריצות נפח ועומס. הגעתי בשבועות מסוימים למעל ל-20 שעות ריצה בשבוע". האימונים לאולטרה מרתון נחשבים בקרב קהילת הרצים לקשים ביותר. שיטות האימונים הן שונות ומגוונות, וכמעט ואין קונספט מוגדר להתאמן לפיו. בישראל נערכות מספר תחרויות למרחקים הללו, כאשר האחרונה הייתה ללא ספק הארוכה ביותר שנערכה אי פעם.
"אני חייב להגיד שאני עדיין לא מעכל את העובדה שרצתי 212 קילומטר", ממשיך דורון. "ההרגשה היא מדהימה. הצבתי משימה ועמדתי בה. בבית הילדים והאישה הכינו לי שלט - 'ניצחון הרוח על הגוף'. אני חושב שזה מסכם את זה". רצי האולטרה, כפי שודאי אתם יכולים לנחש, נהנים מכינויים נחמדים ונעימים כמו: 'מטורף', 'משוגע' ו-'דפוק בשכל'. הם, כך זה נראה, יודעים לצחוק על זה. "לא הייתי מגדיר את עצמי כמטורף", מספר דורון, "אני חושב שבסך הכול אני בן אדם רגיל ופשוט, ממש כמו כל אחד, שהשתגע והחליט לרוץ 212 ק"מ. וברצינות, אני מרגיש שאני לא שונה מאף אחד אחר. זה שרצתי מרחק מטורף לא עושה אותי מטורף".
כדי לרוץ את האולטרה הבא, אומר משפט ידוע בקהילת הרצים, עליך לשכוח את הקודם. כשנשאל דורון האם הוא מתכנן לבצע משהו דומה בעתיד, הוא עונה בלי להסס: "מאוד תלוי אם איה אשתי תקרא את הכתבה הזו".