כולנו בטוחים שבשביל להרזות צריכים כל היום להתאמן, להיכנס למשטר תזונה ובעיקר לא ליהנות יותר מדי תוך כדי התהליך, אבל זה לא חייב להיות כך. אלחנן אורן, בחור צעיר בן 22 ממודיעין עילית, עשה את הבלתי ייאמן והשיל 57 קילו בזמן טיול בדרום אמריקה. מי אמר שצריך לסבול בדרך למטרה?
אז מה אלחנן, המצאת שיטת הרזייה חדשה?
"ממש לא, אני מגיל 13 הייתי הילד הכי גדול בשכונה יחסית לחברים שלי. ואף פעם לא היה לי אכפת. המשקל לא עניין אותי ונתתי לדברים להתגלגל. כשהתבגרתי עמדתי על ממוצע של 150 קילו בערך ועדיין, הייתי מתעורר בלילות מתנשף או הייתי חושב פעמיים אם לעלות במדרגות, או אפילו לתכנן מראש נסיעה לקנות בגדים כי איפה אפשר למצוא בגדים במידה הזו? רק בתל אביב אולי, בטוח שלא במודיעין עילית. עדיין ולמרות הכול לא היה אכפת לי ולא עניין אותי להיכנס לדיאטה".
אוקי, אבל עם הזמן התבגרת, לא עלו לך המחשבות שאולי הגיע הזמן להוריד?
"לא יותר מדי, כשבאתי להתגייס, אמרו לי בוועדה הרפואית שאין מצב שמגייסים אותי. הם נותנים לי צ'אנס להוריד ל-134 קילו תוך שנה ואז הם ישבצו אותי איפהשהו. באותו זמן התחלתי גם לעבוד במאפייה. ואתה יכול רק לדמיין איך זה בחור שמן שעובד במאפייה. כל פעם שרק הייתי עובר ליד הייתי תופס איזה משהו מתוק או איזה בורקס. הפה כל הזמן עבד, שתבין, בתחילת משמרת, דבר ראשון הייתי מכין לעצמי טוסט טוב כזה עם שתייה מתוקה, כך גם בסוף משמרת, ובאמצע שולח ידיים ועיניים למדפים. כמובן שבקצב הזה לא הצלחתי לרדת במשקל והשנה עברה. אז החלטתי לקחת את הכסף שחסכתי במאפייה ולטוס לחו"ל. וככה נחתתי בברזיל לבד כשאני בשיא המשקל שלי, 154 קילו".
איך מטיילים במשקל כזה עצום?
"לטייל זה לא חדש לי, אז ידעתי שאני הולך להתאמץ פי 2 לפחות מאדם רגיל. בסדר, כבר טיילתי לפני בארה"ב ובאירופה, אבל אין ספק שזה קשה, כל שני רחובות אתה עוצר לכמה דקות, עכשיו בגלל שזו פעם ראשונה שטיילתי לבד ובגלל המשקל שלי לא היה לי שום ביטחון עצמי. גם בארץ לא הייתי מתקשר עם אף אחד שאני לא מכיר. כי אתה יודע שאנשים שופטים אותך ישר לפי המשקל שלך. אז בלילות הראשונים הייתי ממש משלם הרבה יותר בשביל לישון לבד במלונות וחדרים כדי לא להיות עם עוד אנשים בחדר. גם כשכולם נועצים בך מבטים זה לא נעים. חוץ מזה אני גם מגיע מבית חרדי וגדלתי כחרדי, אז זו היית הפעם הראשונה בה אני מוקף רק בחילונים ועוד בחו"ל. זה היה עולם חדש בשבילי, עולם שאין לי שום ביטחון. פשוט קפצתי למים הכי עמוקים וסוערים שיש".
מתי התחיל השינוי?
"בברזיל אכלתי המון כי היה לי את ההלם הראשוני של הנחיתה ושאתה במקום חדש. איך שהטיול התקדם הגעתי לארגנטינה, שם חייבים לעשות טרקים ארוכים של 3-4 ימים אז אמרתי לעצמי שלא משנה מה יקרה ולא משנה כמה קשה זה יהיה, אני הולך על זה. וככה יצאתי למסעות של ימים עם תיקי אוכל עצומים על הגב, אבל אחרי שבוע של טיול הרגשתי שממש ירדתי עם כל ההליכה הזו, אז כשחזרנו לעיירה דבר ראשון הלכתי לבית מרקחת, שקלתי את העצמי וגיליתי שירדתי איזה 12 קילו. זו הייתה ההורדה המשמעותית הראשונה שלי. זו פעם ראשונה שאמרתי לעצמי שעכשיו באמת יש לי סיכוי, זה או עכשיו או לעולם לא במלוא מובן המילה. בלי דיאטה, רק לטייל ולאכול נכון יחסית, ישר נכנסתי לאינטרנט והתחלתי לקרוא על אכילה נכונה, המשכתי לאכול רגיל ופשוט התחלתי לעשות פעילות ספורטיבית, אתה יכול לדמיין את עצמך באמצע חופשה בדרום אמריקה קם בבוקר ויוצא להליכה? זה בדיוק מה שעשיתי. ככל שהטיול התקדם הייתי מכין את עצמי מראש ומחפש מכוני כושר בעיירות שאליהם אני הולך להגיע, הייתי משלם על שבוע של אימון וככה תמיד היה לי מכון כושר שמחכה לי".
תסכם לי את התוצאות...
"חזרתי לארץ אחרי 10 וחצי חודשים בחו"ל. הורדתי בסך הכל 57 קילו ככה ששקלתי 97 קילו, בארץ אני כבר שלושה שבועות והורדתי עוד 3 קילו".
איך האנשים בארץ קיבלו את זה?
"זה החלק המדהים, הגעתי לבר מצווה של אחי הקטן, המשפחה שלי עדיין חרדית כך שלא ראינו אחת את השני דרך הסקייפ או האינטרנט אבל דיברנו בטלפון והם ידעו על ההתקדמות שלי אבל לא ראו אותי בתמונה. כשהגעתי הביתה אחי הקטן ראה אותי במסדרון ופשוט ברח לצד השני כי הוא נבהל לראות מישהו שהוא מכיר בצורה כל כך שונה. למחרת בבית הכנסת קיבלתי מבול של מחמאות ואנשים לא זיהו אותי בכלל ברחוב".
למדת הרבה בתהליך הזה?
"המון. באמת למדתי שאפשר לעשות הכול, ושאסור להיכנע למוסכמות חברתיות. ואני גם רוצה להעביר את הרעיון הזה הלאה. בשביל תאווה אחת לא שווה לוותר על החיים שלך. רק בטיול, כל עוד רזיתי הבנתי כמה דברים פספסתי כשהייתי שמן, החל מכך שלא צריך לחשוב כל דקה על המהלך הבא שלך וכמה קשה זה יהיה ועד לפשוט לדבר עם אנשים בערב, כי יש לך ביטחון עצמי פתאום. זה מדהים שממש אין לי מילים לתאר".