המדריך למטורטר

תחושת הכוח כשאתה מפקד בצבא היא משכרת משהו, יש לומר. אני זוכר את זה היטב; הנה אתה, ילד בן 20, ולפניך מסודרים בשלשות שלושים חיילים עם כובעי פטרייה שצעירים ממך אולי בשנה ומחכים בדום מתוח לשמוע איך אתה הולך להפוך את היום שלהם לגיהינום. אתה אומר מילה, והם קופצים. אתה מביט בהם בזעם, והם עוצרים את הנשימה. אתה מרשה לעצמך לחייך, והם כולם נאנחים בהקלה וטופחים זה על שכמו של זה בגאווה. בטירונות המפקד הוא אלוהים.

פרשת ההתעללות האחרונה חושפת עוד כמה מפקדים שתחושת הכוח עלתה להם לראש. מפקדים שמנצלים את הרצון האדיר של החיילים שלהם לסיים מסלול, את הפחד של החיילים שלהם להתלונן על הממונים עליהם במערכת היררכית כמו צה"ל. מפקדים שמונעים מאידיאולוגיה וערכים שהשתבשו איפשהו לאורך הדרך.

מה זה קאדר, ולמה זה טוב

"אתה לא יכול להתמודד עם האמת," קורא ג'ק ניקולסון, קולנל במארינס, כשעו"ד טום קרוז דורש ממנו לדעת אם הוא אחראי לזובור – או קאדר, או תיזוז, או טרטור – שהרג בסופו של דבר את אחד החיילים בבסיס. ניקולסון, באחת מהסצנות הטובות ביותר בקולנוע, מסביר לו למה לפעמים חייל קרבי צריך לעשות את מה שהוא צריך לעשות כדי שהאזרח הפשוט יוכל לישון בשקט. וזה נכון. חיילים טובים – כאלה שעומדים בפני אתגרים פיזיים יומיומיים, אויב חסר רחמים, קופסאות לוף שבאות באותה חבילה עם חלווה וסוכריות מנטה – לא נולדים קשוחים. התפקיד של הטירונות הוא להפוך אותם לכאלה. ולקאדרים, תיזוזים וזובורים יש תפקיד נכבד במהלך הזה.

קאדר משמעו קידום דרך הרגליים. וזה יכול להיות נכון; קאדרים היו מאז ומעולם שיטה מעולה להכשיר חיילים. מדובר על תרבות עתיקת יומין שהולכת ונעלמת עם הזמן, אך מבליחה לכותרות מדי פעם. הקאדרים של היום הם לא הקאדרים של לפני עשר שנים. והקאדרים של לפני עשר שנים עם לא הקאדרים של לפני עשרים שנה. הסיפורים עוברים מגיוס לגיוס – איך פעם היינו יורדים לעשות שכיבות שמיכה על אגרופים בשלג של רמת הגולן ומחכים בכפור עד שהמפקד שיחרר אותנו, ואם מישהו נפל אז היינו צריכים לחכות שוב, מהתחלה. רגע, אגרופים בשלג? זה לבנות. אנחנו היינו זוחלים על קוצים, והמפקדים שלנו לא היו נותנים לנו להפסיק עד שראו דם. זחילה על קוצים? זה להומואים. בשנות ה-80 היינו שוכבים עם הפנים בחול בזמן שהמפקד דרך לנו על הגב ולא אוכלים במשך 48 שעות.

למעשה, אם תלך מספיק אחורה עם הסיפורים אתה כנראה תשמע דברים שעל פניו נשמעים מאוד מצחיקים, אבל בפועל מי שעשה אותם חווה בעיקר כאבים, תסכול והשפלה: הצמדות, למשל. שמעת על המושג הזה? ללכת שבוע שלם כשאתה מוצמד לארונית מתכת כבדה. זה אומר שאתה הולך עם הארונית לכל מקום, לשירותים, למטווח, לחדר אוכל. או מסדרי לילה שנערכים אחרי "מסע פילים" על פיסטין (קבר א-שייח, קראו לו, לפיסטין הסמוך לבסיס סנור – בסיס הטירונים הישן של הצנחנים. אך, קבר א-שייח. כמה זיכרונות נעימים); זה אומר שאתה מוקפץ באמצע הלילה וסוחב את מיטת הברזל הכבדה שלך במעלה הר, מלווה בצעקות של המפקדים, עד שכולם מגיעים, מסתדרים בשלשות ומרימים את המיטות אל-על. בכלל, פעם לא היו חוקים מסודרים שנגעו לשעות שינה. תישן, לא תישן, לא קרה כלום. יכול מאוד להיות שלמפקדים שלך יתחשק להעיר אותך חצי שעה אחרי שנרדמת ולהסביר לך שאתה הולך לבלות את שארית הלילה שלך בסידור כדורי ה-5.56 מ"מ שלך בשלשות מחוץ לפריקסט.

הקטע הוא שכל מי שמספר את הסיפורים על ההתעללויות האלה, מספר עליהן בגאווה; החזה מתנפח כשאתה נזכר איזה גבר היית ומה סבלת אז. וזה מאוד כיף להסתכל על "חיילי השוקולד" של היום ולהגיד לעצמך שהם עושים חיים משוגעים בבסיס שיותר דומה לכפר נופש, ושהלוואי שלך היו כאלה חיים נוחים בצבא. אתה רק מרגיש עוד יותר גבר ככה. והרגשת הגאווה הזאת, בתורה, נותנת עוד יותר לגיטימציה למעשי התעללות כמו אלה שאנחנו שומעים עליהם כל הזמן.

ההבדל בין התבכיינות להתעללות

אם לסכם את כל זה: חיילים קרביים צריכים לדעת לסבול. השאלה היא כמה. מתי זאת סתם התבכיינות ומתי אתה יכול להרגיש שזה בסדר לדווח על המפקדים ועדיין להישאר חייל קרבי קשוח?

"נושא הקאדר והזובור עולה לכותרות חדשות לבקרים ומתייחס בעיקר לתרגולים אשר מבצעים מפקדים כלפי חיילים פקודים, כחלק מהליך ההכשרה בצה"ל," אומר עו"ד בנימין קוזניץ, רס"ן במיל במשרד במייצג חיילים ומפעיל את אתר Army.co.il. "ה"קאדר", או בשמו המשפטי, "תרגול נוסף", כשמו כן הוא, מותר מוסרית ומשפטית כאשר מטרתו היא שיפור רמת החיילות של החייל בצבא כאשר היא תורמת להכשרתו – ולא על מנת להשפילו או לבזותו. ביה"ד לערעורים כבר קבע בעבר לא פעם, בהתייחסו לסוגיה זו, כי יש להוקיע שימוש נפסד בכוח השררה, בדרך העלולה לגרום לנזק פיסי ונפשי קשה ולפגוע במוטיבציה של החייל. הדרך להעמדת לוחם מן השורה הראשונה אינה לבזותו, להשפילו עד עפר או להטיל עליו אימה ופחד. הדרך להקניית סיבולת ויכולת עמידה בלחצים אינה מותנית בעריכת "מסע פילים" במתכונת שאינה מתיישבת עם ערכי יסוד של שמירה על בריאותו הפיזית והנפשית של החייל."

אם כך, זה ברור: קאדר הוא מוסרי כל עוד הוא לא משפיל, מבזה, מפחיד או מאיים. עורך הדין קוזניץ פסל את אחד הקאדרים הידוע ביותר – מסע פילים. אבל עדיין יש המון דברים – כפרי דמיונם של אלפי סמלים וקצינים – שיכולים לשלוח חייל לפינה הרחוקה ביותר של הבסיס כדי שהוא יוכל לבכות בשקט בלי שאף אחד ישמע אותו.

איך בכל זאת תדע איפה עובר הגבול? אני מניח שאיפשהו בין לתת לחיילים לרוץ ארבעים הקפות מסביב לפלוגה ובין להעמיד אותם בשורה ולהצליף בהם עם חפצים חדים. אין לאף אחד – לא משנה באיזו דרגה הוא – זכות להרים עליך יד. מפקד פלוגת השריון שאחראי על המחדל הזה נשלח לשלושים ימי מחבוש? מדובר בביזיון. 300 ימי מחבוש נשמע כמו גזר דין יותר מתקבל על הדעת, לאדם שאחראי על מסכת מכות לבני אדם אחרים.

אבל זה הגבול הברור ביותר. מעבר לכך, אתה צריך להשתמש בקומון סנס. בוא נגיד שאם העירו אותך שעה לפני הזמן כדי להזניק את המחלקה למסע בהפתעה, אז זה יהיה קצת מביך אם תתלונן שהרסו לך את שעות השינה שמגיעות לך לפי חוק. אם לעומת זאת החזיקו אותך ער כל הלילה עם סיר 48 בכל יד רק כי עשית רעש בחדר אוכל, פה כבר יש משהו לא הגיוני ואולי כדאי להעמיד את המפקדים שלך במקומם. אם מריצים אותך עד שאתה מתמוטט, זה כבר מסוכן. בעבר, מקרים כאלה נגמרו גם במוות.

למי מתלוננים?

"במקרה הצורך יש לפנות למפקדים ממונים או לפרקליטות הצבאית או למצ"ח, ולהתלונן כנגד מפקדים אשר חורגים מנורמת ההתנהגות המותרת," אומר עו"ד קוזניץ. התלונה נעשית באמצעות נציב קבילות החיילים. אם הקבילה שלך תקינה, אמורים לטפל בך תוך שישים יום. היום – בניגוד לזמנים ההם, בהם סמל המחלקה אמר שמה שקורה ביניכם רק אלוהים יודע, והוא גם צדק – היום האכיפה מתבצעת במהירות וביעילות. אתה יכול להודות לתקשורת, לדור השלישי, ובעיקר ולאימא ולאבא שעוקבים אחריך גם כשאתה רץ למטווחים בבסיס.

בשורה התחתונה, אם המפקד שלך מעיף לך סטירה, אל תחכה אפילו שניה לפני שאתה מעיף אותו על טיל ורואה אותו מקלל אותך מאחוריי הסורגים. אם, לעומת זאת, הוא מוריד אותך לעשות שכיבות שמיכה באמצע הפלוגה וצורח עליך כמו מניאק שתתאפס על עצמך ותפסיק להתנהג כמו כוסית – טוב, אולי פשוט התנהגת כמו כוסית. תבלע את הצפרדע ותעשה מה שאומרים לך. אתה חייל קרבי, לא ילדה קטנה.

עוד בערוץ הגברים:

איך נראה יום בחייו של כבאי? ספי קצב מדווח
למה גבר לא צריך לגדל כלב? יאיר גת מסביר
איך תהיה קריין רדיו טוב? יהונתן זילבר עם הטיפים

ומי תהיה הישראלית הכי סקסית? אתה מטקבק