אובמה קומדי קלאב: המנהיגים הכי מצחיקים

מנהיגות נתפסת על פי רוב כעניין רציני ביותר. המנהיגים שלנו הם שיחליטו האם להוציא את ילדינו למלחמות, איך ייראו הכבישים שלנו ואפילו כמה נשלם במכולת. אבל מנהיגים – ובעצם, בואו נגיד את זה, פוליטיקאים – נמצאים כאן גם בשביל לבדר. אחרת לא היינו בוחרים אותם או מתעניינים בהם. אפילו הדיקטטורים שביניהם היו קודם כל מבצעים בימתיים, ברמה כזו או אחרת. כמה שלפעמים מייאש כאן, חייבים להודות שפה ושם מציע לנו העולם גם אנתחתא קומית מוצלחת מדי פעם; כאן מנהיג בשמלה, שם אחד שיורה פאנצ'ים בתכניות אירוח ואפילו כזה שרק עוויתות הפנים שלו יגרמו לנו לצחוק. זה הרי עדיף מלבכות, לא?

ברק אובמה: סטנדאפיסט מבוזבז

ב-2009 פרץ בסערה ברק אובמה לחייהם של מיליוני אמריקנים, ובעצם גם לחייהם של תושבי העולם כולו. רבות נאמר אודות השקפותיו, צבע עורו, המסלול שעבר עד שהגיע האיש הצעיר למדי הזה אל הג'וב שאפשר להגיד שהוא החשוב בעולם. מאז שנבחר העמיק המיתון הבינלאומי, חוסל אוסמה בן לאדן ושיערו האפיר. אבל כל זה לא משנה דבר אחד: את העובדה שלראשונה מזה זמן רב, נכנס לבית הלבן בצעד בוטח ועם חיוך של מיליון דולר, סופרסטאר אמיתי; כוכב פופ עם כריזמה סוחפת שלא רק גרם למיליונים לקרוא קצובות "Yes We Can", אלא גם לתהות לרגע האם מקומו לא אמור להיות בקבלת פרס בטקס שטיח אדום כזה או אחר בהוליווד. אובמה ידוע ביכולות הבין-אישיות שלו, וגם בשבירת הקרח בעזרת בדיחות מתוזמנות היטב, בין אם בארוחות ערב מעונבות עם שועי עולם, או בהתנצחויות עם ג'יי לנו בתכנית הלילה שלו.

כמה דוגמאות: בקפיצה המדוברת אל אולפנו של לנו הגיע אובמה מחוייך במיוחד, שציין כי "אני חושב שוושינגטון היא קצת כמו 'אמריקן איידול' – רק שכולם הם סיימון קאוול". כשהחל לנאום בביקור בפרלמנט הבריטי, ציין כי לפניו נאמו האפיפיור, המלכה ונלסון מנדלה – סף לא פשוט למי שעולה אחריהם, או התחלה של בדיחה מצחיקה במיוחד. ובארוחה עם כתבים, הוא אפילו השחיל את מילת ה-F לאחת מבדיחותיו – סוג של עבירה פלילית כשזה מגיע לפוליטיקאים אמריקנים – וגם הודה בסיכום ש"היו עליות וירידות – חוץ מאחוזי הפופולריות שלי, שפשוט ירדו". במה שהרגיש יותר ויותר כמו מופע סטנד אפ מאשר כנאומו של מנהיג העולם החופשי, קרא המנהיג לאחד הכתבים "אחי", וסיכם ב"תראו, ברור שלמדתי השנה שפוליטיקה יכולה להיות עסק קשוח, אבל יש זמנים שאתה לא יכול שלא לצחוק".

סילביו ברלוסקוני: צוחק מי שצוחק אחרון

עשיר, קשוח, מטופח, אוהב כדורגל, את עצמו ובעיקר נשים יפהפיות. אולי סילביו ברלוסקוני כל-כך מצחיק אותנו בגלל שאנחנו פשוט לא מצליחים להבין איך דמות כל-כך ססגונית ושנויה במחלוקת מצליחה לשמור על שלטון במדינה דמוקרטית במשך שנים לא מעטות. ברלוסקוני, שעשה את הונו בתחומי הנדל"ן, התקשורת והספורט, הגיע לפוליטיקה ב-1994 והפך לראש ממשלה כבר פעמיים. הכותרות רדפו אותו, המשטרה חקרה חשדות רבים לשחיתויות, אבל ברלוסקוני לא עמד למשפט, והמשיך לצחוק כל הדרך לנשיאות האיחוד האירופי ב-2003, תפקיד שכבר עזב. מאז ועד היום המשיך בכושר הבלתי רגיל שלו ליחסי ציבור, או יותר נכון, להדהמת הציבור. בין השאר, יצא לו שם של רודף שמלות סדרתי, חובב אורגיות וקטינות.

כמה דוגמאות: ברלוסקוני, גבר מטופח במיוחד שלטענת רבים הגזים בניתוחי יופי ובמתיחות פנים, הצהיר כי הטיפוח הוא חלק מהחובה שלו לבוחריו. במהלך מערכת הבחירות באיטליה ב-2006, הצהיר ש"יתנזר ממין עד אחרי הבחירות", ובפעם אחרת קרא לברק אובמה "שזוף". הוא גם הודיע נחרצות כי הוא "האדם שהוטרד הכי הרבה בידי שופטים בכל העולם ובכל ההיסטוריה האנושית", בהתייחס למשיכת חסינותו בבית המשפט העליון האיטלקי. "הייתי צריך לסבול יותר מ-2,500 שימועים. עבדתי קשה וחסכתי מספיק כסף כדי לבזבז יותר מ-200 מיליון יורו על ייעוץ משפטי ועל שופטים" (בואו נקווה שהוא רצה להגיד "עורכי דין"). בדצמבר 2009, רגע לפני שהוטח לעבר פניו פסלון מאבן בסוף עצרת תמיכה בממשלתו, הצהיר ברלוסקוני כי "אני לא מפלצת, אף שמנסים לצייר אותי ככזה. ראשית כי אני יפה תואר, ושנית כי אני בחור הגון".

וינסטון צ'רצ'יל: הומור בריטי משובח

ובואו נחזור אחורה בזמן, אל מדינאי מתקופה אחרת לגמרי. סר וינסטון לאונרד ספנסר צ'רצ'יל, מי שמוכר כאדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית וכאחד מגדולי המדינאים של המאה ה-20, ואפילו כחתן פרס נובל לספרות בזכות ספרי ההיסטוריה שכתב – היה גם מצחיקן לא קטן. הוא אמנם התחיל עם פרס בן 25 ליש"ט על ראשו, שנקבע בזמן מלחמת הבורים, כאשר תואר במודעת המבוקש כ"אנגלי שמבנה גופו רגיל, מתכופף בשעת הליכה, פניו חיוורים, שערו אדמוני חום, שפמו קטן וכמעט שאינו נראה לעין, מאנפף קצת ואינו מבטא כראוי את האות ס'" – אך התעלה מעל התדמית היבשושית הזאת לא רק בעזרת שימוש בטקטיקות מזהירות, אלא גם באמצעות הומור בריטי יבשושי לא פחות, אך משובח במיוחד.

כמה דוגמאות: את קלמנט אטלי, מדינאי בריטי אחר, תיאר פעם כ"איש צנוע, שיש לו הרבה סיבות להצטנע". את משחק הגולף תיאר כ"משחק שמטרתו לחבוט בכדור קטן מאוד לחור אפילו קטן יותר, בעזרת נשק לא מתאים למשימה". הוא הצהיר כי "ההיסטוריה תהיה אדיבה אלי, כיוון שאני מתכוון לכתוב אותה", וש"כשאני בחו"ל אני מקפיד שלא לבקר או לתקוף את הממשלה במדינתי. אני מפצה על הזמן האבוד כשאני בבית". הוא גם לא חסך מאחרים כשקבע כי "האמריקאים תמיד יעשו את הדבר הנכון – אחרי שימצו את כל האלטרנטיבות".

מועמר קדאפי: הומור אכזרי

מועמר קדאפי היה שליט לוב מאז תפס את השלטון בהפיכה צבאית בספטמבר 1969 בעודו בן 27, ועד אוגוסט 2011 כאשר הגיעו לשיא המהומות הקשות כנגד שלטונו הדיקטטורי. במשך שנים ארוכות, עת זוועות משטרו הקשוח לא נודעו ביתר שאת, ואפילו עם התגברות המהומות נגדו בארצו, היה ונשאר מועמר קדאפי בעיני העולם לא רק דיקטטור, אלא גם אנתחתא קומית. עם השמלות המוזרות לעיניים מערביות, צי של שומרות ראש חמושות ונאומים הזויים במיוחד, הפך קדאפי למנהיג שהוא בדיחה בעיני העולם – עד שהפך לכזה גם בעיני עמו, שהחליט לחסלו.

כמה דוגמאות: לא חסרים ציטוטים משעשעים במקרה הטוב ומוזרים במקרה הרע מבית היוצר של קדאפי. האיש שבחר בנשים כסובבות אותו הצהיר כי "לאישה יש זכות להצביע בין אם היא נקבה או זכר". הוא אמר ש"אני לא דיקטטור ואני לא אחסום את פייסבוק, אבל אני אעצור כל אחד שיתחבר אליו", וגם "אין עוד מדינה דמוקרטית זולת לוב בעולם כולו" הקלאסי. "לובים לא מכירים את דנמרק", הוא אמר. "הם לא שונאים את דנמרק. הם מכירים את איטליה והם שונאים את איטליה". עוד ציטוט מפורסם הוא "אני לא יכול לזהות את המדינה הפלסטינית או את המדינה הישראלית. הפלסטינים הם אידיוטים והישראלים הם אידיוטים". טוב, כאן עוד יש מקום לדיון.

ולדימיר פוטין: עבר לשלב הבא

המנהיג הרוסי שכיהן בתפקיד נשיא רוסיה במשך שתי קדנציות מלאות עד שנתקל במגבלות חוקתיות ומינה לתפקיד את דמיטרי מדבדב, שבאורח פלא מינה את פוטין עצמו לראש הממשלה. הסיכום הקצר הזה של הקריירה הפוליטית שלו מספיק כדי להבהיר את הנקודה העיקרית שלנו: הבחור הזה פשוט קריפי. פוטין מקפיד להופיע כל הזמן, בכל מקום, בסיטואציות ההזויות ביותר. אנחנו לא יודעים אם הוא מנסה להיות מצחיק, או שהוא פשוט מאוד מאוד מוזר. משהו בבחור הזה פשוט גורם לנו להרגיש לא בנוח.

כמה דוגמאות: פוטין מפגין את תמיכתו במוזיקת ראפ ובברייקדנסינג בתחרות מוזיקת ראפ בערוץ רוסי בנוסח MTV, בעודו לובש את המילה האחרונה בתרבות הראפ – סוודר גולף – ומניע את ראשו בתנודות קלות במיוחד לצד עשרות הצעירים הרוסים הנעים באקסטזה סביבו. נכון, קשה לדמיין את זה, אז מזל שיש וידאו של הרגע המוזר הזה. בכלל, לפוטין לא חסרים רגעים ביזאריים, כולל אינספור פעמים בהם הקפיד להציג את עצמו בפני המצלמות בעודו חסר חולצה, לרוב אוחז באיזה שוטגאן מפתה, במפגן גבריות לא ברור. במהלך טיול למזרח רוסיה, פוטין עלה על חליפת צלילה ונכנס בצעד בוטח לתוך האוקיינוס השקט, שם חיבר תג איתור לווייני ללווייתן במטרה לחקור את מסלול הנדידה שלו. בעודו מלטף את הלווייתן ואומר לו "אל תכעס", שאלו את עצמם מיליוני צופים – למה לעזאזל אני צריך לראות את המנהיג הזה בבגדים צמודים כל-כך? בפעם אחרת הטריד את העולם קולקטיבית כשצולם מנשק את בטנו של ילד בן 5 – מחווה ידידותית קבילה, בעיקר בבתי כלא. ואת סולו הפסנתר ההוא, כולל ביצוע ווקאלי מרהיב, לא נשכח במהרה.

>> רצח כמדיניות לגיטמית: 5 הדיקטטורים הגדולים בהיסטוריה