דרוש: מחליף לאיש עם העבודה הכי טובה בעולם
השבוע התחלנו לשקול ברצינות לשנות קריירה, בכל זאת עבודה כמו של בוורלי גודווי נופלת רק פעם בחיים. אבל אז נזכרנו מה ליאונרדו לימד אותנו - דוגמניות עירומות זה הכי פיהוק. אז נשארנו בבית, זפזפנו בין קרנבל הבחירות לנשיאות והתזנו על עצמנו ניחוח עדין של חדר הלבשה. סיכום שבוע גברי
אם יש גן עדן
אף אחד לא יכול להבטיח לכם באמת שתגיעו יום אחד לחלק האקסקלוסיבי של העולם הבא, בכל זאת יש סלקציה בכניסה ורשימת ההמתנה נורא ארוכה. בוורלי גודוויי, הצלם האגדי של "עמוד 3" במגזין ה"סאן" (זה שבו הביגוד הוא ממש לא חובה), העדיף לדלג על התור ולחיות את גן העדן שלו כאן ועכשיו. ב-33 השנים האחרונות הוא היה מתעורר בכל בוקר, לובש חליפה ועניבה, אורז את המצלמה הנאמנה שלו, ויוצא לצלם את הנתינות הכי נאמנות למלכה (ולתעשיית הפלסטיקה). השבוע הוא הלך לעולמו, כשהוא מותיר אחריו מורשת שתסייע לדורות רבים לעבור בשלום את גיל ההתבגרות. אנחנו מקווים שלא מאוחר מדי לרדת מגן עדן ולהצטרף לרשימת המחליפים הפוטנציאליים של בברלי. יש לנו אפילו המלצות, תשאלו את כל מי שצילמנו באייפון.
פחות אבל כואב
עלייתו של האביר האפל
אז זהו, נגמרה החגיגה. אפשר לקפל את המפות, לאסוף חזרה את הקונפטי, ולשכוח למה אייווה עניינה אותנו אי פעם. ליל הבחירות לנשיאות ארצות הברית, זה שגרם לכל בלוק נידח באיידהו להיראות לרגע כמו הטיימס סקוור, הפך את אמריקה שוב להצגה הטובה בעולם. פתאום כל שיחת משרד הפכה לפולמוס על חשיבותה של הקהילה ההיספנית בדמוגרפיה המשתנה, אלקטורים עברו ידיים בארוחת שישי בקצב של קולסלואו, ובווינר שקלו לפתוח ליין מיוחד על קליפורניה. מעל כולם עמד המאבק בין שתי השקפות עולם, שני מנהיגים: הדוד העשיר וכוכב הרוק.
במובן מסוים קשה לומר שמיט רומני באמת מצטער על ההפסד הזה. אחרי הכל ליד הבית שלו, נראה הבית הלבן כמו מוטל דרכים נטוש במיסיסיפי. לכו תמצאו שם מקום לכל הנשים, הנכדים ותוצרי סירוב ההפלות, שמסתובבים לו כל היום בין הרגליים. מצד שני, לא חבל על הכסף? עם התקציב שהוא שפך על הקמפיין הזה, אפשר היה להקים מדינה עצמאית: רומניה (שיט, כבר חשבו על זה?). וברק אובמה? הוא חוזר ישר לנתוני האבטלה, הכלכלה המקרטעת והניסיונות לסנן את ביבי בטלפון האדום. קל זה לא יהיה.
או דה מקלחות
איזה צ'יעמום
