זה קרה במהלך תגבור שעשיתי בירושלים, כאשר עוד הייתי בקורס בילוש. נשלחנו לשם בשבת והוצבנו בכניסות לעיר העתיקה, שכפ"צ על הגוף, קסדה ואלה. חום מוות. מסביב המוני תיירים ולפתע הודעה על חפץ חשוד. בנוהל עצרנו את התנועה באזור, הרחקנו את האנשים מסביבת החפץ החשוד, והמתנו לחבלן. לקח לו זמן להגיע והסוחרים מסביב התחילו להתעצבן. עכשיו אני יודע ש-99 אחוז שזה עוד תיק שנשכח, אבל לא הייתה לנו שום כוונה לבדוק את הסבירות של האחוז הבודד. רק שאז אחד מהסוחרים שם, בחור שנראה כבן 20, רץ לעבר התיק החשוד, הניף אותו באוויר וזרק על הארץ. "אתם רואים סתם תיק יאללה תתחפפו", צעק ללא מעט שוטרים שהיו מסביב, וזכה למחיאות כפיים מהקהל והרבה קריאות לעג. את תחושתנו באותו הזמן אתם יכולים לנחש.
השוטרים המקומיים, הירושלמים, תפסו את הבחור והודיעו לו שהוא מעוכב. לקחו אותו לתחנת המשטרה והכניסו אותו לחדר צדדי. אין לי מושג מה הם עשו שם, אבל בואו נגיד ששעה אחרי הוא שוחרר בוכה וגם כואב. אף אחד לא טרח למלא דו"חות. "אין טעם לעצור אותו, זה סתם בזבוז של זמן ובית משפט גם ככה לא יתייחס לזה, יש דברים שאנחנו צריכים לעשות לבד כדי שילמדו לקח", אמר לי אחד השוטרים.
זו הייתה הפעם הראשונה שהייתי עד לשוטרים שתוקפים חשוד, עדיין בשלב ההכשרה שלי, אבל ממש לא הפעם האחרונה. האלימות קיימת במשטרה, והרבה. כבר כתבתי על זה בעבר וכפי שתקראו בהמשך גם הייתי עד לזה, אבל למרות מה שטוענים, זה לא מגיע ממניע גזעני כזה או אחר. אני לא מצדיק ולא מאשים, רק אומר: לכל מטבע יש שני צדדים.
דבר אחד בטוח: נושא האלימות המשטרתית נמצא כבר תקופה ארוכה בכותרות ולא ניתן להתעלם ממנו. את החלק השני בסדרת הכתבות, אקדיש לנושא הלא פשוט הזה.
>> חלק א': אקשן ברחובות באר שבע
הקוד הכחול של משטרת ישראל
אז כן, בתקופתי במשטרה ראיתי אלימות של שוטרים ובלשים כלפי אזרחים על בסיס כמעט יומי. לרוב זה קרה כאשר חשוד או עבריין איימו על שוטר או העזו להרים עליו יד. "תקשיב טוב, אם ידרכו עליך ולא תחזיר, לעולם לא תיכנס יותר לשכונה כזו. לא תצליח לעבוד", הסביר לי אחד מהבלשים הוותיקים במשמרת הראשונה שלי בבילוש. לא עבר הרבה זמן ובמהלך הסיור נזרק בקבוק ריק על הניידת האזרחית שלנו. ראינו את הזורק וגם את החברים שלו שנקרעו מצחוק. מבלי לפרט יותר מדי נספר שהזורק לא נעצר, אבל ביקש סליחה מכל הבלשים לעיני כל השכונה. המסר היה חד וברור.
במקרה אחר, התחלפו הקצינים של היחידה והגיעו שניים חדשים. עכשיו, אחד הדברים הכי חשובים, במיוחד ביחידת בילוש, זה היכולת שלך לסמוך על חברך ליחידה. "מי שפותח על בלש הוא שוטר שרוף ולא יהיה פה דקה", אמר לי מי שאמר. המקרה קרה אחרי שעצרנו גנב רכב מהמגזר הבדואי. במהלך המעצר הוא תקף חלק מהשוטרים וירק על פניו של שוטר אחר. אחד הבלשים הכניס אותו לתא השירותים, ובכניסה נעמדו שני הקצינים החדשים. הם לא היו צריכים להגיד כלום, ונשארו שקטים בזמן שאותו בלש הוריד עליו סדרה של אגרופים ובעיטות. זה לווה במסר: "מהיום אסור לך לגנוב בבאר שבע, אסור לך להיכנס לפה. לך לעיר אחרת". רק אחרי שהסכים העבירו אותו לחוקר. ומבחינת הקצינים, זה בלש שאפשר לסמוך עליו.
הקוד הכחול, שם שאומץ מהקולגות בארה"ב, אמנם לא כתוב בשום מקום אבל הוא בהחלט קיים במשטרת ישראל. לא פעם שאלו אותי איך זה ששוטרים שראו דברים לא העבירו את המידע למח"ש (המחלקה לחקירות שוטרים). התשובה היא שאם זה היה קורה אז הם היו מנודים ובלי עבודה, וזה החלק הקל בסיפור. עכשיו תנו לי לענות לטוקבקיסטים, אלה שיכתבו שמי שבמשטרה רצה להתגייס ויכול לעזוב. אז נכון, והרבה עוזבים באמת, אבל מי יהיה שם? אתם? אלה שמסתתרים מאחורי מקלדת בחדר ממוזג.
פה אני חייב להוסיף עוד משהו. זה ממש לא יכול לקרות לכולם, גם לא על בסיס צבע עור או מוצא. זה קורה מתסכול, זה קורה מחוסר גיבוי למשטרה, זה קורה מחוסר מקצועיות וזה קורה כי אתה חי באווירה מאוד אלימה. שוטרים, במיוחד בלשים, לא מתעסקים עם עובדי בנק ורופאים. הם פועלים מול האנשים שאתם לא רוצים לראות, ולאלה יש קוד משלהם. בקורס בילוש למדו אותנו שחובה לבוא לבן אדם, להציג לו תעודה ולהגיד שלום אדוני, אני השוטר זה וזה מספר אישי כזה וכזה. אבל מה לעשות שבמציאות שבה אין כבוד לשוטר זה לא עובד. יותר מזה, בלש שיבוא בסגנון הזה לעבריינים שמתגוררים בשכונות הפשע יכול להגיד שלום ליכולת שלו לעבוד.
בדבר אחד אין לי שמץ של ספק: אזרח נורמטיבי שממלא אחר הוראות של שוטר לא יגיע לסיטואציה בה הוא מותקף. את זה לא ראיתי מעולם, ואני מתחייב שזה לא קיים. האלימות תפרוץ תמיד כאשר הצד השני יקלל, יתחצף ובעיקר ירים יד על השוטר, גם אם זו דחיפה קלה. נכון, לא מוצדק, אבל זה מה שקורה.
המקרה הבא ידגים לכם איך בקלות מצב יכול להידרדר לאלימות. יצאתי יחד עם עוד שוטר לעבודה מחוץ למשמרת (בשעות נוספות), כאשר התפקיד שלנו היה לחלק דו"חות. עצרנו רכב בו ישבו שניים שלא היו חגורים. הם ניסו לבטל את רוע הגזירה, דו"ח של 500 לכל אחד וכמה נקודות, וכשהבינו שזה לא יקרה המצב התדרדר. אחד מהם התחיל לקלל, לאיים ובשלב מסוים לרדת מאוד נמוך. בשלב מסוים הוא הוציא את הוויזה זהב שלו מהארנק והצמיד לי את זה לפנים תוך שהוא אומר, "אתה אפס, כזה לא יהיה לך בחיים כי אתה שוטר עלוב עם שכר עלוב. תקנא בי, תקנא בכרטיס הזה שלא יהיה לך בחיים כי אתה אפס". למרות שהייתי קרוב, לא נגעתי בו. לא היה חסר הרבה כדי שזה יקרה, אבל הצלחתי לעצור את עצמי. אבל ההשלכות האפשריות של מקרים מהסוג זה ברורות לכולם.
"אין מצב שמישהו דורך עליך ואתה לא מחזיר לו", החדירו בי שוב ושוב מפקדי וראשי הצוותים. "תשכח את מה שלמדת בקורס", היה עוד משפט נפוץ. בשורה התחתונה, הפחד של השוטרים ממח"ש לא קיים כמעט. נדבר על המחלקה הזו בכתבה הבאה, אבל בגדול רוב החוקרים שם לא מצליחים להרתיע את לובשי המדים – משהו שניתן להוכיח באמצעות הנתונים הסטטיסטיים היבשים, שמלמדים כי הרוב המכריע של התיקים שמגיעים למח"ש נסגרים. לזה יש להוסיף שעבריינים רבים מציפים אותם בתלונות שווא, שבדרך כלל קשה מאוד להגיע לחקר האמת והתיק נגד השוטר נסגר.
באופן אישי היה לי מקרה שבו קצין משטרה תקף חשוד ושבר את הטלפון שלו על הקיר, כאשר זה ניסה לצלם בסתר. מדובר היה בסוחר סמים וגנב רכב, שהלך להגיש תלונה במח"ש. כמובן שהוא שיקר לחוקר של מח"ש. משהו בסגנון של 'התעוררתי בבוקר, ראיתי זקנה במעבר חצייה ורצתי לעזור לה, ופתאום תקף אותי שוטר'. השקרים של אותו עבריין הביאו לסגירת התיק מבלי שמישהו זומן לחקירה בכלל. לא מעט מהחקירות שנפתחו נגד שוטרים נסגרו מהסיבה הזו.
ממה שאני יכול לספר, ובלי לפרט יותר מדי, אלימות נגד עצורים או סתם מעוכבים נעשית על בסיס יומי ולרוב לא מגיעה למח"ש. זה קורה גם בחדרי החקירות, והרבה, ואני מדבר על אלימות מאוד קשה.
ראש הצוות שמכר אותי
הקוד הכחול, כך גיליתי על בשרי, לא מחזיק תמיד – כפי שאפשר ללמוד מהמקרה הבא, שהיה אחד מהקשים שעברתי. שלא יהיה ספק, אני גאה בשירות שלי במשטרה, גאה באנשים שהייתי לצדם והמשטרה רחוקה שנות אור מהתדמית שלה בתקשורת. אבל היו גם שוטרים אלימים או כאלה שמכרו את החברים שלהם, כפי שקרה לי – ולא רק לי.
יום אחד נסענו צוות בילוש באזור הפזורה הבדואית והבחנו בהתנהלות שנראתה לנו חשודה. פרקנו מהרכבים והתגנבנו לכיוון המקום, בו היו שני רכבים ומספר אנשים. זו הייתה שעת לילה מאוחרת והתנועה לשם לא הייתה פשוטה, אבל הצלחנו להגיע עד לחשודים ולתפוס עסקת סמים בחי. ראש הצוות נתן את ה"הפעל", ואנחנו קפצנו על החשודים, שלא ויתרו. חלק ברחו ברכב, אחרים ברגל. אבל אחרי משהו כמו חצי שעה הצלחנו לתפוס את כולם.
ברכבים של החשודים תפסנו כסף מזומן ולא מעט סמים. גם שם הייתה אלימות כלפי החשודים, אחרי שאלה ניסו לדרוס אחד משלנו. בדרך למשרד מתקשר אלי אחד הבלשים, בן מחזור שלי, ואומר לי שהוא שכח ברכב את הכסף שנתנו לו לשמור עליו. לא רציתי שיסתבך על הפקרה של כסף, ולכן העברתי לו את חבילת השטרות.
כאשר הגענו למשרדי הבילוש בבאר שבע התחלנו לשקול את הסמים ולספור את הכסף. פתאום ראש הצוות אמר, "היו שש חבילות של מזומן ועכשיו יש חמש". מתחילים לחפש אם נפל ואיפה נפל אבל גורנישט, לא מוצאים, והוא מתעקש שהיה שש. דבר ראשון סיפרנו שאחד שכח את הכסף ואני חיפיתי עליו והייתי זה שהביא לו את הכסף. למקום הגיעו מפקדי הבילוש שהחלו לחקור מה קרה לכסף שנעלם. פתאום מבלי שאני מבין איך, האש מופנית לכיוון שלי.
בגדול מדובר בשלב שצריך לעצור הכול ולהביא את מח"ש, אבל לא קיים השוטר שיכניס ליחידה שלו את מח"ש. שלא יהיה לכם ספק, אני לא לקחתי את הכסף אבל המפקדים שלי התחילו לחקור אותי כאילו הייתי עבריין ואף החליטו לעשות עליי חיפוש, בלי סמכות אבל למי זה משנה. הכסף לא נמצא מאז אבל השבר היה גדול. והנה לכם עוד בעיה, הפעם כזו שנוגעת לסיור, כאשר פה אנחנו מדברים על שוטרים שיש להם אינטראקציה גם עם אזרחים ישרי דרך, כאלה שעשו עבירות ברמה של דו"ח תנועה או רוצים להגיש תלונה. מכיוון שלא הייתה לאף אחד כוונה לערב את מח"ש הוחלט להעביר אותי, כעונש, להיות סייר בתחנת באר שבע. "אם אתם מקבלים אדם כעונש, ועוד כזה שנחשד בגניבה, אז אני מבין למה אתם שבוזים ולא מתפקדים", אמרתי לקצין הסיור בשיחת הקבלה שלי. מחלק הסיור משמש כמקום ענישה לבלשים וחוקרים שעשו אי אלו דברים. ככאלה אין פלא שהם לא מתפקדים.
בטח אתם שואלים מה קרה לכסף שנעלם, ומי גנב אותו? כמה חודשים לאחר מכן אותו ראש צוות, זה שכיוון אלי את האש והפיל עלי את הגניבה, נעצר על גניבה ומכירה של מוצגים. מתברר שמח"ש ישבה עליו כמה חודשים ותפסה אותו על חם, והוא היה זה שגנב את הכסף. לי זה לא עזר כמובן. אגב, גם כי במקרה שלי מי שפיקד על התחנה לא רצה לערב את מח"ש והעדיף, "לסגור את זה בפנים". גם לסוחר הסמים לא הזיז הסיפור. "חמש דקות עבודה ואני מביא סכום גדול יותר", הוא זרק לאוויר כאשר גם לו, לא הייתה שום כוונה להגיש תלונה על הגניבה.
אחרי שכל הסיפור נרגע הצלחתי לצאת מהסיור ולעבור לחקירות, למחלק הנוער. גם שם, לצערי, האלימות חגגה.
מועדון הניידת
אם כבר בבגידות אנו עוסקים אז אי אפשר שלא להתייחס לעוד נושא בתחום, והפעם הבגידות שבינו לבינה. ניצבים איבדו את עבודתם ולמשטרה יצא שם של חולי מין, והאמת היא שרומנים וסקס במשמרות זה משהו שנפוץ אפילו יותר ממה שראינו בכלי התקשורת השונים. שוטרים וגם שוטרות יעשו הכול להיכנס ל"מועדון הניידת", או בקיצור סקס בניידת במהלך משמרת.
במהלך משמרת לילה שלי, יחד עם מתנדב, ראינו ניידת סיור במקום שנראה לנו חשוד. לא הבנו מה הם עושים שם ובאמת חששנו שקרה משהו פלילי. כשהתקרבנו מצאנו שוטר ושוטרת באמצע אקט סוער. הלכנו בלי להפריע. מה שהיה חזק זה שזמן קצר לאחר מכן מצאנו עוד ניידת כזו, הפעם של שוטר קבע נשוי ושח"מית (חיילת בת 18 שמשרתת כשוטרת).
עבדו איתי מספר בלשים, מספר מצומצם, שנהגו להגיע באמצע המשמרת למאהבות שלהם. בגדול זה עובד בצורה כזו שאתה עולה מול המוקדן, "300 מאיקס אני יורד לפעילות שלי ולא נמצא בקשר". הם מאשרים, ובזמן שאני מנצל את החצי שעה שיש לי לשינה הוא עולה לדירה שלה. כמה זה קורה? הרבה מאוד. לזה יש להוסיף מקרים שהגענו לדירות של נשים שהתקשרו למוקד מאה, ושלא התביישו להציע הצעות מאוד מגונות. רוב השוטרים דוחים את ההצעה, אבל יש גם מי שקפצו על המציאה.
ויש פה גם עניין של ניצול, רק שהוא מגיע משני הצדדים. אני מכיר חלק מהמעורבים בפרשיות המין של המשטרה. ולמרות שזה קשה להגיד, שני הצדדים מנצלים אחד את השנייה או השני מבחינה מינית ולצורך קידום. מדובר בקצינים, מדובר בקצינות ומדובר בשוטרים ושוטרות. הקטע המיני במשטרה הוא על גבול הטירוף, ממש ילדי הפרחים של שנות ה-60. שלא יהיה לכם ספק: כולם יודעים ומכירים, זה אבסורד, אבל זה הסוד הכי גלוי במשטרה שכולל את הבכירים ביותר.
לסיום החלק הזה אני חייב להגיד עוד משהו אישי וחשוב. לא סתם פתחתי את החלק הראשון של סדרת הכתבות הזו בעבודה של המשטרה. בסופו של דבר, ולמרות כל מה שכתבתי פה, הרוב המכריע של השוטרים עושים את עבודתם בנאמנות ובשליחות של ממש. על רובם המכריע, אלה שעושים את עבודתם, אתם לא שומעים פשוט כי זה לא מעניין את התקשורת. גם הכתבה הזו לא מייצגת את כולם, כי היא מתמקדת בנושא מסוים. תסתכלו על זה כסוג של עדות, שמטרתה להוציא את זה החוצה למטרה של ביקורת בונה, ולא לצאת נגד המשטרה. בסופו של דבר, אין לנו משטרה אחרת.