שני בתים וגעגוע

הם התפתלו בכבישים וברחובות וככל שהתקרבו ליעדם, הרחובות נעשו יותר ויתר מוכרים לה. כשהגיעו היא הבינה שהבית אותו מפרקים הוא אותו בית שנשקף מבעד לחלון חדרה במשך שנה, בזמן שהתגוררה בקומונה בשנת שירות. מודה על גורלה הטוב, החלה להעמיס חלונות מהבית, סורגים ודלתות - אותם אחסנו במחסן דירתם. בהמשך, כשתכננו השניים את ביתם החדש, כל אותם החלקים הכתיבו את מראהו וגודל הפתחים בו.

הילד השלישי נולד, גם התכניות לבית

את השטח עם הבית הישן בכפר הרי"ף שבשפלה, קנו בני הזוג לפני 16 שנים, אבל רק לקראת לידת בכורם, הם החליטו לעבור אליו מהעיר הגדולה. היה זה בית ותיק וקטן ובמהלך השנים נולדו להם עוד שני ילדים. בבית של 60 מטר, חמוד ואהוב ככל שיהיה, התחיל להיות צפוף מדי. הם התלבטו ארוכות בין הבחירה לשפץ ולהרחיב את הבית לבין האפשרות של בניית בית חדש - לבסוף החליטו להרוס את הקיים, לתכנן ולבנות מההתחלה.

רון, מעצבת פנים ושותפתה מאיה אורן, מספרת שהסקיצות הראשונות לבית נוצרו בבית החולים עם לידת בנם השלישי. כשאנחנו שואלות אותה מה היו הרעיונות הראשוניים שלה לגבי הבית, היא עונה במהירות: "קודם כל סימטרי". ואכן, אפשר לראות סימטריה רבה בחלוקת החללים בפנים הבית ובשטחי החוץ שלו.

הכניסה לבית עוברת דרך מבואה חיצונית גדולה. דלת הכניסה מובילה אותנו לתוך מרכז הבית – חלל רחב שמאחד בתוכו את הסלון, פינת האוכל והמטבח. כשפנינו שמאלה הגענו לחדרי הילדים וכשפנינו ימינה הגענו לחדר ההורים. החלוקה הזו נובעת מהרצון של רון ליצור הפרדה ופרטיות בינם לבין שלושת הבנים שלהם (בני 14,10 ו- 7).

המתנות שלנו

בפינה המקסימה בסלון, יש תמונה ממגזרת נייר של נחק'ה מכפר מנחם הסמוך - התמונה מתארת את סבתא של רון מגיעה לראשונה לקיבוץ ומצטרפת להקמתו עם שישה בחורים.

זה תמיד מעניין אותנו לגלות מתנות מיוחדות בבית. למשל, כיסא אותו קיבלה רון מחברה ליום הולדתה ה-40, וכאמא גאה לשלושה בנים בהחלט מגיע לה רגע לשבת! את שולחן הכתיבה המשגע, אחותה קנתה במתנה לבכור שעלה לכתה א', רון סיפחה אותו לפינה יפהפייה בסלון שרואים מיד עם הכניסה לבית.
מי שגדל בקיבוץ, כמו רון, בוודאי יתחבר למגרות החלוקה של סוגי הכביסה. אנחנו חייבות להודות שאנחנו קצת פחות דקדקניות במיון הסוגים.

המטבח בנוי ברובו מפורמייקה פשוטה, ואת הקסם יוצרים רהיטים שרון מצאה ושילבה במרחב. עוד מתנה נפלאה (הלוואי עלינו.. ) הוא שולחן האוכל. את השולחן בנה אבא של רון, וזה לא הדבר היחיד שהוא בנה בבית. בגלל שדלתות הפנים כולן הגיעו מפירוק, אביה בנה גם משקוף לפי מידה עבור כל דלת ואת ארון הבגדים בחדר הילדים. סביב השולחן צבעוניות משמחת של הכיסאות האהובים מבית אייטמס. לאורך הקיר מזנון וינטאג' עמוס קערות שונות עם פירות ומעליו דפי יצירה שהבנים הכינו.

חדר השינה של רון ודני רחב, מואר ומאד נעים. לצד המיטה הזוגית ובכניסה לחדר, רון יצרה מספר שידות מאוסף מגירות שמצאה - אהבנו.

הבית נבנה בבנייה ירוקה. בחיפושיה אחרי "אדריכל ירוק" היא מצאה את מתי קונס – מומחה בבניה ירוקה ומורה בבצלאל, או כמו שרון אומרת: "ספץ בבניה ירוקה ונטול פוזה". החצר האחורית היא פיסת טבע ומשחק. היא ענקית ומלאת פינות חמד. רון אומרת שאמנם היא מעצבת פנים אבל הגינה זו האהבה האמיתית שלה. גם הקדמית וגם האחורית - משופעת בצמחייה ארצישראלית ומקומית. וגולת הכותרת בה היא המקלחת החיצונית של דני, שהוא גולש גלים מושבע - וזו הייתה אחת הבקשות הבודדות שלו בתכנון הבית. האמת? מגיע לו.

 במדור הקודם: מהנמל למושב: הבית שנבנה מארבע מכולות
לכל הכתבות במדור "הביתה"

הבלוג פורסם לראשונה באתר הקניות הביתה"