לפני קצת יותר משנה, בפברואר 2011, כתבה קנדי צ'אנג, אמנית מניו אורלינס את המילים: "לפני שאמות אני רוצה..." באותיות ענק על קיר של בית נטוש בשכונתה. הרעיון היה לאפשר לאנשים להשלים את המשפט על הקיר, ולהזכיר להם מהם הדברים שחשובים להם באמת - שהם היו רוצים להספיק לפני שייפרדו מן העולם. על ידי כך קיוותה צ'אנג להפוך את קיר הבית המוזנח והמדכא, לקיר של תקווה וצבע. קיר שיעורר את חברי הקהילה ושבאמצעותו יוכלו ללמוד על החלומות והרצונות של אנשים אחרים שחיים בסביבתם.
השמועה על הקיר התפשטה ברחבי ארצות הברית, ובאוקטובר אשתקד הגיעה גם לתפוח הגדול. רשת ההמבורגר הניו יורקית, shakeshack, נדלקה על הרעיון, פנתה לאמנית, והפכה את הקירות של אתר הבנייה שלה בברוקלין לקיר משאלות נוסף. הקיר בניו יורק עורר לא פחות עניין וגרם לאלפי אנשים להגיע אליו ולכתוב את חלומותיהם. אתר הבנייה מינה אדם שכל תפקידו היה למחוק מדי ערב את הכתובת על הקיר כדי לאפשר לאנשים נוספים לכתוב עליו למחרת.
הפרויקט, שנקרא, "Before I Die Wall", זכה לסיקור תקשורתי נרחב בארצות הברית. בעקבות פניות מרובות מרחבי העולם, הקימה צ'אנג אתר שנועד לשתף פעולה עם קהילות אחרות, במטרה ליצור יותר חללים ציבוריים שיעזרו לשקף ולבטא את החוכמה והמחשבה שלנו כאינדיבידואל וכחברה. בשנה האחרונה הוקמו קירות משאלות בקזחסטן, מקסיקו וקנדה, ובחודש האחרון צצו קירות נוספים בדרום אפריקה, מינסוטה וקולורדו. בעתיד הקרוב צפויים לעלות קירות בלונדון, פריז, אוסטרליה, הודו וקנדה. כנראה שמשהו בנוסחה של קיר, אנשים ומשאלות עובד. בירושלים, כמובן, ידעו את זה קודם.
