נקודת מפגש: בית פתוח בכפר הרי"ף

אבל תוכניות לחוד ותקציב לחוד. כעבור שנתיים, כשעזבו את תל אביב, הבינו שכדאי כלכלית להתחיל בקטן, הסתפקו בשבירת קירות והפיכת הבית לפתוח יותר ודחו את בית החלומות לתקופה. מפה לשם, אחרי חודשי תכנונים וקניות ושיפורים, השתפצו להם 180 המטרים הרבועים של הבית. זה מה שיצא.

עוד באתר לעיצוב הבית:

• · אוזניות משתבללות, סכין גילוח מנייר ועוד הפתעות בחמישייה
• · הדירה האפלולית בגבעתיים הפכה לחלל מרווח ומואר
• · דמצאנו את הדירה הכי צבעונית בארץ

בחלק הישן, הכולל את חדרי הילדים וחדר הרחצה שלהם ואת חדר המשחקים והעבודה, הוחלט לשמור אופיו הוותיק של הבית. זאת לעומת החלק החדש, הכולל את המטבח, הסלון, שירותי האורחים וחדר השינה והרחצה של ההורים, שבו הרשו לעצמם להתחדש במבנה ובחומרים. השילוב בין הישן לחדש, אם תהיתם, יצא מוצלח, וכל חלק קיבל את האופי שלו. את ההשראה שאבו מהנוף סביבם – מבני הלולים והשדות הפתוחים, ודאגו לגג איסכורית פתוח לנוף השדות.

החלל הציבורי שבמבנה החדש הוא בעל אופי תעשייתי - בטון חשוף בקירות, חיפוי רצפה בבטון מוחלק, תקרה הבוהה עם קונסטרוקציית ברזל לבנה וספריית ברזל שחורה שתכננו בני הזוג בעצמם. את החמימות ששוברת את התעשייתיות מחדירים הרהיטים וחפצי האמנות: שתי שידות וספת וינטג' שרופדה בצהוב אוקר, שנרכשו באתר יד 2, כורסת נדנדה שהגיעה בירושה מאמה של מילי, שולחן סלון מהסבים ומנורה מברצלונה, טיסנים שיוראי בנה, סלים שסרגה מילי, וגם ציורים שציירה דודתה.

כיסא תמורת כיסא

גם את המטבח, על האי ושולחן האוכל שבו, תכננו בני הזוג בעצמם. פורמייקה לבנה, מדפי עץ מלבניים מעל הכיור, ובין השיש למדפים המלבניים מדף נירוסטה ארוך של איקאה, לכלים קטנים ותבלינים. האי, שנועד להגדיל את אזור העבודה, עשוי מברזל שיוראי ריתך, ונגר התקין בו מגירות. הדפנות חופו בזכוכית אטומה חלקית והותקנה תאורה שמוסיפה אפקט בערב. הכיסאות שסביב הגיעו בעקבות עסקה שעשתה מילי עם תושבות בית אבות, לאחר שראתה זקן יושב על אחד מהם ברחוב והתחקתה אחריו. הנשים המבוגרות הסכימו לתת לה את הכיסאות תמורת כיסאות אחרים – אחרי הכל צריך לשבת איפשהו כדי לשחק ברידג' – ומילי מצאה ביד2 כיסאות מתאימים של "הזורע", וביצעה את ההחלפה. ככה זה כשיודעים מה רוצים.

מול פינת האוכל דלת אדומה המובילה לשירותי האורחים. בחלק התחתון של קירותיהם אריחים לבנים, ובחלק העליון ובתקרה בטון חשוף בין החלקים מפריד פנל עץ. מתחת לכיור – שידת וינטג' ומראה מחולקת מתנה מאחיו של יוראי, מעל השירותים – מדף שעליו חוברות עיצוב. ואת הטוויסט המודרני מספקים אריחי הרצפה השחורים. ליד השירותים מוקם ארון החשמל הנחבא מאחורי דלתות פח בסגנון של פעם.

חדר השינה טבעי ובהיר. וילון איקאה רך עד הרצפה, שולחן עבודה קטן סמוך לחלון. משני צדי המיטה שטיחים מאורכים, את השטיח היפהפה בעל הדוגמאות הגיאומטריות בשחור ולבן סרגה מילי על גבי רשת בניין לבנה. והכריות, מספרת מילי, משתנות על פי העונה, ויוצרות צבעוניות אחרת כדי לגוון.

כמו בבית סבתא

החלק הישן של הבית שופץ ורצפתו חופתה בפרקט. בחלק זה מצויים חלל משחקים פתוח, חדרי הילדים הפשוטים שהפכו לחמימים ואישיים על ידי פריטים מלאכת יד. את השטיח, הסלסילות, הבובות והארמון יצרה מילי, ועל הטיסן התלוי מעל המיטה בחדר הבן אחראי יוראי (מבנה העץ נועד לשמש סטודיו למילי וסדנה עבור יוראי לבניית הטיסנים). בחדר הרחצה של הילדים שידה שנבנתה על ידי נגר, ששובצו בה מגירות שמילי מצאה בשוק. 

נוסף למתחם הילדים, ממוקמת פינת עבודה גדולה, כך שההורים יוכלו לראות את הילדים כשהם עובדים. הפינה העבודה נרכשה באיקאה, הכיסאות הם כיסאות "איימס" מפיברגלס שהביאו בני הזוג מניו יורק. הספרייה הגדולה נקנתה ביד2 ופורקה לכמה חלקים. מילי הסירה את הפורמייקה מהמדפים ושייפה אותם – חלקם שולבו בספריית הברזל שבסלון, חלקם נתלו בחדר האמבטיה של בני הזוג, ואילו לספרייה המקורית היא הוסיפה מוט לתליית תחפושות וצבעה את הברזל בצהוב.

ובין החלק הישן לחדש ניצב פסנתר שהיה שייך לסבתה של מילי. והתמונה, הכיסא והאביזרים המונחים על הפסנתר הם בדיוק כפי שהיו בבית הסבתא. בעוד מחווה של כבוד לעבר עם הפנים והצלילים לעתיד. והרי זה הסיפור כולו.

במדור הקודם: הבית של מעצבת הפנים וגולש הגלים
לכל הכתבות במדור "הביתה"