הויכוח הישן על שעות הצפייה של ילדים בטלוויזיה חזר לכותרות בעקבות פרסום מחקר חדש הקובע כי ילדים מתחת לגיל שלוש אינם צריכים לצפות בטלוויזיה מכיוון שזה פוגע בהתפתחותם. כמו כן, עורכי המחקר העלו דרישה של הצבת גבולות וניטור שעות הצפייה של הילדים על ידי הממשלות בצורה דומה בה מבוקרת מכירת אלכוהול.
המחקר, שהתבצע בבריטניה, הראה כי משחקי מחשב, טלוויזיה וכל פעילות אשר כוללת בהיה במסך גורמים לנזק התפתחותי ולנזק גופני ארוך טווח. רופאים מבית החולים הממלכתי לילדים בבריטניה אף אמרו כי הם מודאגים מהפגיעה המתמשכת של המסכים בילדים ולכן על המדינה לאמץ הגבלות והנחיות אשר יגבילו את זמן הצפייה של הילדים במסכים.
לפני כשנתיים הוציאה מחלקת הבריאות האמריקאית קובץ הנחיות להורים ואף הודיעה כי מעתה תנסה להגדיל משמעותית את אחוז הילדים בגילאי 0-2 במדינה אשר אינם צופים בטלוויזיה כלל ולצמצם מאד את אחוז הילדים עד גיל שמונה אשר צופים במסך יותר משעתיים ביום. הנחיות דומות הוציאו משרדי הבריאות בקנדה ואוסטרליה.
מחבר המחקר הנוכחי, דוקטור אריק סיגמן, טוען כי ילד אנגלי ממוצע מבלה כשש שעות מיומו בבהייה במסכים. ילד אמריקאי, לעומתו, מבלה שמונה שעות מול המסך. לפי דוקטור סיגמן ההשפעות השליליות של המסכים השונים מתחילות כבר אחרי שעתיים של צפייה ויכולות להוביל לנזקים ארוכי טווח כגון בעיות לב והשמנת יתר. "שלוש השנים הראשונות בחייו של ילד הם הקריטיות ביותר עבור התפתחות מוחית תקינהֿ ולכן זה הזמן בו ילדים צריכים ללמוד לקיים יחסי גומלין עם הסביבה ועם הוריהם. את הלמידה הזאת חייבים לבצע בעולם הממשי והאמיתי ולא בעזרת מסך", מסביר דוקטור סיגמן.
"בין אם זה טלפונים סלולריים, משחקי מחשב, טלוויזיה או מחשבים ניידים, הקדמה הטכנולוגית גרמה לכך שהילדים שלנו חשופים למסכים שעות ארוכות יותר מבעבר ואנחנו, רופאי ילדים בכל העולם, מודאגים יותר ויותר מההשפעות של השעות הארוכות הללו על התפתחות ילדינו", אמר פרופסר מיץ' בלייר, אחראי קידום הבריאות של בריטניה.
"הילדים בישראל משתווים לפחות לילדים האנגלים"
המרקע הישראלי מלא בתוכניות, ערוצים וצפייה בהזמנה שמיועדת לילדים שלנו. מערוץ בייבי לגיל הרך ועד ערוץ לוגי לגילאים היותר מתקדמים, עשה רושם שלכל גיל יש ערוץ ייעודי או לפחות כמה תוכניות. "כמות הטלוויזיה שרואים ילדים ישראלים היא בלתי נתפסת ואני חושבת שאנחנו משתווים לשש שעות של הילד האנגלי הממוצע", אומרת דוקטור מיכל גרוס, פסיכולוגית קלינית המתמחה בילדים, "הקידמה הטכנולוגית מקדמת את האדם הבוגר אך מי שסובל ממנה הוא הדור שגדל מול המסך בסלון. הילדים הקטנים, במקום לצאת ולחוות את העולם המציאותי, נאלצים לצפות בילדים משחקים בדשא ולא לעשות זאת בעצמם".
"הגבלת הגילאים שנקבעה במחקר היא מאוד נכונה לדעתי. בין הגילאים 0-3 הילד מפתח את היכולות הבסיסיות שלו ואת רשמיו הראשונים מן העולם. זה שלב קריטי בו הוא לומד לייצר אינטרקציה עם סביבתו ועם ההורים שלו ולכן צפייה מוגזמת בטלוויזיה גורמת לשני נזקים עיקרים: עיכוב התפתחות יכולות קוגנטיביות אשר קשורות לאינטרקציה עם העולם וכמובן שגם עולמו של הילד מוכתב על ידי המציאות הטלוויזיונית ולא על ידי שיפוט אובייקטיבי".
אבל מחקרים והמלצות לחוד ומציאות לחוד. "כשאנו צריכים לשלב בין עבודה, ניהול הבית וגידול ילדים הטלוויזיה הפכה לבייביסיטר זול יותר", מסביר ל' ממרכז הארץ, הורה לשלושה ילדים קטנים, "למרות כל המחקרים ולמרות שלכולנו ברור שהטלוויזיה לא עושה טוב לילדים אנחנו מוצאים את עצמנו במצב של חוסר ברירה. בלי הבייבסיטינג של הטלוויזיה והאקסטרה כמה שעות שהיא מעניקה לנו כדי לטפל בדברים אחרים כנראה שנקרוס".
גרוס אינה רואה באיסור צפיה בטלוויזיה כפתרון המתאים ביותר אך היא בהחלט תומכת בניטור ורגולציה של ההורה "עד גיל שנתיים באמת אין מה להושיב את הילד מול מסכים, זה סתם פוגע בו. לאחר הגיל הזה כבר לא ניתן להתכחש למציאות, אנחנו חיים בעולם מודרני וטלוויזיה ומחשב הם חלק מהעולם הזה ולכן על ההורים להציב כללים ברורים בנושא, לקבוע מכסת שעות מותרות ביום ולוודא שהילד לא חורג ממנה".