ממלאך למפלצת בשנתיים בלבד
זה קורה להורים הטובים ביותר. ביום אחד אתם מתעוררים ומגלים שהילד המלאך שלכם פתאום לא רוצה כלום, מפזר את הכביסה המלוכלכת ליד הגננת, ואיך לא - משתטח במקומות הכי לא ראויים. עינת אקר עדיין בהלם שזה קרה ליונצוק שלה. הבשורה הטובה: גם זה יעבור
האסימון שנפל לו פתאום באמצע החיים, הפיל איתו עוד אסימון והוא שילדים באמת לא מגיעים עם אחריות או פתקי החלפה. אם אתם עדיין לא שם, הנה 5 סימנים שהמפלצת מתקרבת גם אליכם בצעדי ענק, שימו לב וראו הוזהרתם.
לא רוצאיזם
הקונספט: מאוד פשוט. את מציעה, הוא לא רוצה. כלום.
אימא: בוקר טוב יונצוק איך ישנת?
יונצוק: לא רוצה!
אימא: אתה רוצה ארוחת בוקר?
יונצוק: איכסה ארוחת בוקר, לא רוצה!
אימא: טוב מאמי, אז בוא נשטוף פנים ונצחצח שיניים
יונצוק: לא שיניים!
אימא: אבל אי אפשר ללכת לגן לא נקי
יונצוק: לא רוצה גן!
אימא: אז בוא נתלבש לפחות
יונצוק: לא רוצה נעליים!
אימא: אז מה אתה רוצה???!!!!
יונצוק: לא רוצה!
הכל הולך
הקונספט: מוציאים את כל הכביסה המלוכלכת
רגע לפני שקפצתי מאושר שצלחנו את המהמורה הזאת, המפלצת הכתה שנית, ויונצוק שכבר מבין מילה או שתיים (או אלף), הסתכל עליי ואמר: "אבל אימא, היום לא הולכים לספרייה. היום טאטה באה, איחרנו לגן כי אבא עשה הרבה קקי!".
הגננת הסתכלה עליי בפרצוף תחת (אם נמשיך את הקו האותנטי), ואני הזכרתי לה איזה דמיון מפותח יש לילדים בגיל הזה, ורצתי משם כדי לראות אם יש סיכוי עוד לתפוס את האוטו זבל מקודם.
מתקפת ה"למה"
הקונספט: להתיש למוות
מתקפת הלא נודע
הקונספט: להפתיע, ולא בקטע טוב
אמרתי לו שכבר ספרנו בעברית, והוא שוב התעקש: "לא אימא בעירבית! עירבית!".
שפשפתי את עיניי, ואמרתי לו בערבית? ואז הוא אמר: "כן, וואחד, תנין, תלאתה".
ואז אבא שלו עשה תאונה. טוב, לא ממש, אבל בהחלט הוא הכה אותה בתדהמה. מה שבטוח כל הנסיעה לנהריה לא הפסקנו לצחוק. אולי גיל שנתיים לא כזה נורא?
הנשק הסודי – פזצת"א
הקונספט: להשתטח ואם ניתן גם לעשות זאת בצורה הכי הפגנתית שניתן
עם כל הכבוד לדור 4.0, יש דברים קלאסיים וזה לגמרי הסימן האחרון ברשימה: מדובר בנשק הסודי שכל ילד בן שנתיים פלוס מאמץ לעצמו כנכס צאן ברזל. ברגע שאימא או אבא אומרים את המילה "לא", הוא שולף את נשק יום הדין ובית דין לא יעצור אותו. הכי מגניב עבורו יהיה אם זה יקרה במקום המוני במיוחד כמו נניח קניון, סופר פארם או אירוע משפחתי.
המשוואה ברורה: ככל שזה יביך יותר את ההורים שלי – כך טוב יותר. ואז ברגע אחד, כמו חייל קומנדו צייתן, הוא משתטח על הריצפה ומתחיל לדפוק עם הרגליים עד שמשטרת הרווחה תעצור את אחד ההורים או עד שהוא יקבל ארטיק סגול. קלאסי, אמרתי לכם.
אז כן, גיל השנתיים הנורא כבר כאן. אבל כמה נורא שזה לא יהיה, אני עדיין אוהבת אותו יותר מהכול, ובכל יום יותר ויותר, בקרוב אצלכם. או נכון יותר - בקרוב מאחוריכם.