אם לשלושה בנים צעירים כתבה פוסט בבלוג שלה וביקשה מהקוראים לשתף אותו. זה לכשעצמו אינו מקרה חריג, אבל התגובה וכמות השיתופים לה זכתה היתה חריגה בהחלט. הסיבה: הכותרת, שהצליחה להרעיד לבבות רבים. ״הוא לא מפחיד, הוא ילד קטן״, קראה האם לפוסט, שעוסק בבנה הצעיר הסובל מתסמונת נדירה הגורמת למראה ראשו ופניו להרתיע את הסביבה.

>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?

"אני מבינה שהילדים לא אשמים"

הפוסט, שתחילה הופיע בבלוג האישי של האם העוסק בחוויותיה בגידול בנה יוצא הדופן ג׳יימסו בן השלוש, התגלגל לו למדיה החברתית והתפרסם באתרים רבים. ג׳יימסון סובל ממחלה שנקראת קרניוסינוזטוזיס, הפרעה באופן גדילת המח ובהתאם לכך, עצמות הראש הסובבות אותו. המקרה של ג׳יימסון מסובך במיוחד וכולל עוד תסמונת רקע נדירה. הוריו ורופאיו לא יודעים איך צפוי להיראות עתידו. בינתיים, כפי שכותבת האם בבלוג, ״נדע מהי חומרת המקרה עם הזמן וההתפתחות שלו. נותר לנו רק לאהוב אותו, ליהנות מהשהייה במחיצתו ולצפות בו גדל״.

עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:

״היו מספר היתקלויות לאחרונה שהביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה,״ כותבת האם אליס אן מייר. ״המסר הזה נכון לגבי כל הילדים שצוחקים עליהם ומקניטים אותם. אני חייבת לפתוח ולומר שאין לי שום דבר נגד הילדים המקניטים או הוריהם. אני מבינה כמה מביך זה יכול להיות כשהילד שלך מתנהג ברשעות כלפי ילד אחר. אני פשוט רוצה לקוות שבפעם הבאה שזה יקרה, ההורים הללו יעשו יותר כדי לתקן את המצב. אני לא אשקר. זה מאוד מכאיב, ומחדד את הידיעה שזוהי מנת חלקו של ילדי למשך כל חייו״.

משפחת מייר עברה לא מזמן לגור בעיר חדשה, ושם, במקום הלא מוכר, אירעו להן יחד מספר התקלויות לא נעימות. ״בני הבכור התחיל את כיתה א׳ באירוע גדול. באנו כולנו ומיד בקפיטריה התחיל ילד אחד להצביע על ג׳יימסון ואמר לאמא שלו שהוא נראה מצחיק. המשכנו ללכת. התיישבנו בשולחן ושתי ילדות שישבו מולנו אמרו לאמא שלהן שהוא נראה מפחיד. האם אמרה לה שלא יפה להגיד את זה, והן הפנו מבט מאיתנו. בסופרמרקט קרה אותו הדבר אבל האם אפילו לא אמרה מילה״.

מייר חוזרת ומדגישה, ברגישות מעוררת התפעלות, שהיא לא מאשימה איש. ״כהורה אני הייתי כבר במצבים בהם הילד אמר משהו לא במקום ואני מבינה את המבוכה. אני גם מבינה שהילדים לא אשמים״, היא מבהירה. ״אנחנו מלמדים אותם מאז שנולדו לשים לב לדברים ולדבר עליהם, אנחנו מלמדים אותם לחפש מה לא שייך למה. שמים לבנה אדומה בתוך ערימת לבנים ירוקות ומבקשים שהם יגידו מה יוצא דופן. מבקשים מהם להכניס צורות לחור המתאים. זה בסדר לשים לב לשוני. כך אנו מבחינים בין דברים. כאם לילד שנראה שונה, הנה הבקשה שלי אליכם ההורים: אם אתם ההורים לילד שאמא על ילד אחר שהוא נראה מצחיק או מפחיד, אל תגידו: זה לא יפה. אתם צודרים, זה לא יפה, אבל ההצהרה הזאת וההתרחקות שלהם מבודדת את הבן שלי עוד יותר. אני מציעה להגיד: ׳אני בטוחה שהוא ילד נחמד. בוא נלך להכיר אותו׳. בואו תשאלו אותו איך קוראים לו. אני מבטיחה שהוא לא נושך. הבן שלי מתוק, אוהב, ועושה בלאגן בדיוק כמו שלכם. אני בדיוק כמוכם: אמא שמחפשת את דרכה בתוך העניין הזה״.

מייר מציעה להורים לילדים סקרנים, גם אם לא אמרו משהו על בנה, לבוא ולהכיר אותו. ״תשאלו איך קוראים לנו! שתפו את בני בעולמכם. אני מבטיחה שהוא לא מפחיד. הוא רק ילד קטן,״ היא אומרת. ״לכל ההורים שכבר נוהגים כך, אני רוצה להודות לכם מעומק לבי. אני זוכרת בצבעים עזים כל מפגש כזה. אני בטוחה שגם ג׳יימסון יזכור כל מפגש כזה לשנים רבות״.