געגועיי לבובלילים

כבר שלושה חודשים שהטלפון שלי לא מפסיק לצלצל. אנשים מכל הארץ מתקשרים לאחל הצלחה, עיתונאים מבקשים ראיון, מפיקי תכניות רדיו מבקשים שאשאר רגע על הקו, המגיש רוצה לדבר איתי.
חשבתי שעינב ויוסי יעברו חוויה נחמדה ושאני אסתכל עליהם בכיף מהצד. מי היה מאמין שנהפוך למשפחה של המדינה?

כששואלים אותי אם צפיתי את האהדה העצומה ליוסי ולעינב, אני עונה שלא, לא היה לי מושג לקראת מה אנחנו הולכים. מצד שני, אני אשקר אם אגיד שאני מתפלאת על אהבת הקהל האדירה; יוסי ועינב הם אנשים חמים, אמיתיים, וכנראה שבטלוויזיה אין יותר מדי כאלה. הם השכנים ממול, לאנשים קל להזדהות איתם.

מתגעגעת לרעש של עינב

היום אני קצת צוחקת על עצמי, איך שבהתחלה אמרתי – איזה כיף, הולכים להיות לי שלושה חודשים של התחרעות. למרות שלא היה לי ספק שאתגעגע מאוד, חשבתי שיכול להיות נחמד אם יהיה לי קצת שקט ואתפנה לעשות כל מיני דברים. למשל, לצאת בערב להליכה עם חברה בלי טלפון מעינב – "תבואי הביתה, אני פה עם חברות שלי ולא הכנת כלום לאכול". מה לעשות, תמיד אני רוצה לרצות אותה, בגלל זה היא כזאת ילדה מפונקת.

במקצועי אני מנהלת בית קפה. רק ששבועיים אחרי התכנית יצאתי לחופשה; פשוט לא יכולתי לעבוד. כל הזמן הייתי עסוקה בלענות לאנשים על שאלות בנוגע לעינב ויוסי, למי מהם לסמס, למה עינב מעשנת כל כך הרבה, איך אפשר לעזור להם לנצח. זה היה קצת מבהיל, איך שפתאום כולם מכירים אותנו, יודעים הכל על יוסי ועינב - מה הם אוהבים, איך הם מתנהגים. עד עכשיו אני מקבלת עשרות טלפונים ביום, והיה אפילו מישהו שאמר שהוא כהן והבטיח לעלות לתורה בשבת בבית הכנסת ולבקש הצלחה ליוסי ועינב. זה מרגש אותי.

מה חסר לי הכי הרבה? יותר מהכל אני מתגעגעת לרעש של עינב. הטלפונים במשך היום, השיחות הקצרות והארוכות שלנו, הטלפון האחרון לקראת הערב – "אמא, מה הכנת לאכול היום? לא בא לי, תכיני משהו אחר". אנחנו חברות הכי טובות, הקשר בינינו מאוד קרוב. אני יודעת עליה הכל.

גם ליוסי אני מתגעגעת נורא; להתעורר בבוקר יחד, לשתות קפה, לפטפט. היינו מתראים גם במהלך היום כשהוא היה קופץ הביתה להפסקות מהעבודה, מדברים המון. הייתה חסרה לי המתנה הקבועה ממנו בראש השנה - בחגים הוא תמיד קונה לי מתנות. לכבוד פסח למשל, קיבלתי ממנו סט של תחתונים וחזייה שרציתי נורא, וגם בושם. הוא עטף הכל באריזת שי ענקית, החביא את זה במחסן שלנו ונתן לי ברגע שהכי פחות ציפיתי לו, בהפתעה מוחלטת. הוא יודע לפנק, להיות רומנטי. החיים בשניים איתו מעניינים תמיד.

יקירי, ומה עם שי לחג? ורד ויוסי בובליל

יהיו הרבה דמעות

בסך הכל ההשתתפות שלהם בתכנית היא כיפית מאוד בעיניי, חוץ מהרגעים שעינב בוכה - אז קשה לי במיוחד. היא שפכה הרבה דמעות בבית האח הגדול וזה בהחלט לא מפתיע אותי. מה לעשות, היא בחורה אמוציונלית שלא שומרת דברים בבטן, זה היופי והקסם שלה. כשהיא בוכה, אני בוכה איתה. ואז כמובן מקבלת טלפונים מהגיסות – "בשביל מה היא הייתה צריכה את זה, שתצא משם". אבל אני הייתי מרגיעה אותן שיהיה בסדר, מחר יהיה לה יום יפה יותר.
אין לי ספק שבבית האח היא אפילו קצת מאופקת. היא מודעת לנוכחות המצלמות ולכן היא פחות צורחת, נותנת רק 90 אחוז מעצמה. בבית היא הרבה יותר קולנית, מרגישים אותה כל הזמן. אבל בגדול, גם היא וגם יוסי מתנהגים כפי שהם בחיים, אין הצגות. לא גיליתי עליהם בתכנית שום דבר חדש.

כרגע אני בעיקר מחכה לאיחוד שלנו. בטח יהיו הרבה דמעות, ומרוב שנרצה לספר המון, אף אחד לא יגיד כלום. הבן שלי שאל אותי השבוע – כמה ימים לדעתך תשבו ותדברו כדי להשלים את הפערים? אני חושבת שהמון ימים. כרגע אני מתנחמת בעובדה שבקרוב מאוד החיים שלנו יחזרו למסלול, ואני אקבל את המשפחה שלי בחזרה. זה ייקח שבוע או שבועיים, אבל אנחנו נחזור לשגרה שלנו ולשקט, שעכשיו כל כך חסר לי.

ומה חושבות מיקי לוין ונעמה פרידמן על אמהות בריאליטי?