"בתי מתגרשת, אני מרגישה כישלון"

מאיפה להתחיל? לא האמנתי שנגיע לזה שהבת שלי תתגרש אחרי תקופה לא ארוכה במיוחד. בעצם, תקופת החברות שלהם נמשכה זמן רב יותר מתקופת הנישואים.

תחילה אספר קצת על עצמי: אני ובעלי ביחד כבר יותר מ- 30 שנה. לא תמיד הכל היה טוב, היו לנו תקופות של משבר לצד ימים שמחים, כמו לכל זוג. זה מה שהבת שלי לא מבינה לדעתי, שלא הכל תמיד טוב וכיפי. אני ובעלי שרדנו תקופות כאלה, הבת שלי כנראה שלא. אמרתי לה: לא מתגרשים אם אין סיבה טובה, והיא ניתקה לי בפרצוף.

היא אמרה שהיא כבר לא אוהבת אותו

היא ילדה מאוד יציבה. מחזיקה באותה משרה כבר שנים, יש לה חברות מבית הספר היסודי, על הטיול של אחרי הצבא היא ויתרה בשביל ללכת ללמוד. ילדה טובה, לא מישהי שמחפשת ריגושים ושטויות. שאלתי אותה: אז למה? זה היה כשהיא עוד הסכימה לדבר איתי קצת על זה (היום אין סיכוי שתענה לי על שום דבר שקשור לגירושין).

היא אמרה לי שהיא לא אוהבת אותו יותר. שאלתי אותה: אבל התחתנת מאהבה, נכון? היא אמרה שכן, שבהחלט, אבל זה נגמר.
אני גם זוכרת שהם היו מאוהבים מאוד. היו להם שנים מדהימות ביחד, יצאו לטיולים, נהנו. היה להם טוב, כל מי שראה אותם אמר את זה, כולל חברות שלי שהן מאוד ביקורתיות. גם בעלה הוא גבר טוב, עובד במקצוע טוב, חרוץ ומסור.

אני שואלת את הילדים שלי: אצלכם הכל בסדר?

מה אישה צריכה כדי להיות מאושרת? בעל טוב, בית יפה, ילדים בריאים - זה לא מספיק? יש לי שני נכדים ואני דואגת, כואב לי עליהם. הם קטנים ואולי לא קולטים את המצב. רק הקטנה קוראת כל הזמן "אבא", "אבא", ואני הולכת לצד לבכות. זה עוד כל כך טרי, והבת שלי מנחמת אותי במקום שאני אעודד אותה בתקופה הקשה.

התחושה הכי חזקה היא שנכשלתי כאמא. ככה אני מרגישה. קודם כל, אני לא מצליחה לדבר איתה. ברגע שאני מנסה להבין היא מיד נאטמת, לא מדברת, מחליפה נושא או מנתקת לי בפרצוף כמו שהיא עושה לאחרונה. איזו אמא לא מצליחה לדבר עם בתה הבוגרת? היא אומרת לי ש"אין מה לדבר על זה". איך אין מה לדבר, היא מפרקת את המשפחה ולא יכולה לדבר על זה איתי?

אני חושבת שאני לא מספיק מעורבת בחיים שלה. זה כל כך פתאומי, לא ראיתי את זה קורה. אולי אני צריכה להיות יותר מעורבת בחייהם של ילדיי, למרות שמה אני יכולה לעשות מעבר לשיחות טלפון, לשאול מה נשמע, לבוא לעשות בייביסיטר על הנכדים כשמבקשים ממני? מה עוד אני יכולה לעשות כדי להיות חלק מהחיים שלהם?

אני לא רוצה לחטט להם במעיים כל הזמן, אבל אולי אני צריכה לבדוק יותר לעומק איך הם חיים, האם הם מאושרים, כדי שדברים כאלה לא יפלו עליי כרעם ביום בהיר. עכשיו אני כל הזמן שואלת אותם: "אצלכם הכל בסדר? היחסים תקינים?"
נמאס להם כבר מהשאלות שלי אבל אני לא יכולה שלא לשאול. קשה לי. אם הבת שלי לא מאושרת, אז גם אני לא.

רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו

גירושים: "מעכשיו ההורים שווי זכויות והילד רק ירוויח"

>> לטלנובלה הקודמת: "בעלי בוגד בי כי הוא צריך את זה"

לכל הסיפורים במדור