נישואים: למה גברים מתחתנים עם ביצ'יות?

ליאת ושי נשואים שבע שנים, ולחברים שלהם יש הרבה תלונות על סוג הקשר שהם מנהלים. "היא תפסה אותו כשהיה צעיר מכדי לדעת מה טוב בשבילו, ומיד החלה לנהל את חייו", הם אומרים. "כולם יודעים ששי לא מקבל החלטות לבד. הוא מתייעץ איתה בכל נושא, והמילה האחרונה תמיד שלה. אם היא חושבת שמישהו סידר אותו, היא לא תתבייש ותקים מהומה. הרבה פעמים אנחנו צוחקים עליו שליאת היא בעצם הגבר בבית".

משפטים כמו "איך בחור כל כך טוב נפל על כזאת מפלצת", נשמעים, למרבה הצער, לעתים קרובות מדי, ומעידים על חוסר הבנה בסיסי במהותם של קשרים זוגיים. רוב בני האדם הבוגרים לא יישארו בקשר שמאמלל אותם לאורך שנים מבלי לקבל תמורה, גם אם התמורה הזאת אינה מובנת כלל לסביבתם הקרובה. אז מה מושך את כל "המלאכים הרגישים" האלה אל הקלפטע, למה הבחירה שלהם בה אינה לא מקרית, ולמה זאת תמיד היא שלוקחת על עצמה את תפקיד הרעה?

הפלוס אוהב את המינוס

אחת הסיבות לכך היא המשיכה שלנו לבן זוג שמנוגד באופיו לאופי שלנו. ההנחה שניגודים נמשכים זה לזה מבוססת בראש ובראשונה על סיבות ביולוגיות. כדי לשמר את המין האנושי בצורה יעילה יותר יש צורך בערבוב גנים, לכן יש לנו נטייה לבחור במישהו שונה לגמרי מאיתנו. אבל למשיכה הזאת יש גם סיבות פסיכולוגיות. לפי קרל יונג, מאבות הפסיכולוגיה, בכל גבר יש אלמנטים נקביים ובכל אישה יש אלמנטים זכריים. כששני אנשים מתאהבים זה בזה והחלק הנשי של הגבר פוגש את החלק הגברי של האישה, טען יונג, נוצר "חיבור הנשמה": חיבור בין שתי נשמות בעל כח עצום ובלתי ניתן לפירוק, כפי שהוא מתואר במיתוסים הקדומים.

לפי היונגיאנים, גברים שנמשכים לנשים חזקות ושולטות מחפשים אצלה את הכח שאין להם. לפיכך, טבעי שגבר בעל מאפיינים נשיים בולטים (רוך ועדינות, למשל) יימשך לאישה בעלת מאפיינים גבריים (כמו כח, דוגמטיות ודעתנות). כך יישמר האיזון בתוך המערכת הזוגית, והם יוכלו להשלים זה את זו באופן הרמוני.

אין כמו אמא

סיבה נוספת לכך שגברים נמשכים לנשים שמוגדרות כקלפטע, היא הקשר שיש להם עם אמא שלהם. נהוג לחשוב שבכל קשר זוגי קיים אלמנט הורי: האישה מחפשת את מודל האב החזק והשומר, ואילו הגבר מחפש את האם התומכת והמחבקת. זוהי תופעה שכיחה וטבעית כשהיא במינונים הנכונים, אבל לא תמיד זה כך. "ליאת מתפקדת לעתים קרובות מאוד כמו האמא של שי", אומרים החברים של שי. "היא מטפלת בו ודואגת שהסביבה לא תפגע בו, נוזפת בו על התנהגות לא נאותה, וכשאנחנו רוצים לבקר אותו אנחנו צריכים לבקש ממנה רשות".

כשהאישה לוקחת על עצמה את תפקיד האם, בן זוגה יכול להפוך ילדותי, סנטימנטלי, תלוי וכנוע, ולהשאיר בידיה את ניהול חייו ואת הדאגה לכל צרכיו. במקרים כאלה, האישה תשמש כחיץ בין הגבר לבין העולם שבחוץ במטרה להגן עליו, ובמובנים רבים היא תעשה בשבילו את "העבודה השחורה". כך הוא יוכל להישאר בתפקיד "הילד הטוב", בעוד שהיא תצטייר כאישה חזקה ושתלטנית.

בן לאם "קלפטע" יכול למצוא את עצמו במערכת יחסים עם אשה דומה לאמו, אבל לא תמיד הדמיון בין השתיים יהיה בולט לעין כל. "במקרים רבים הגבר סולד באופן מודע מאמו, או האישה מאביה", טוענת הפסיכולוגית היונגיאנית אסתר הרדינג. "אבל באופן לא מודע הם נמשכים לבני זוג בדיוק מאותו סוג. בסוג כזה של זוגיות יכולות לצוץ כמה בעיות. לעתים קרובות הגבר חי בחוסר דאגה עד שהוא מתחיל לצמוח והקן החמים נעשה קטן מדי. הוא מתחיל לחוש מחנק ולפלס לו דרך החוצה, אל 'החופש'. יש גם מקרים הפוכים, שבהם האישה מרגישה שחסרה לה תמיכה והיא מתחילה לחפש חום, הבנה ומרגוע אצל מישהו אחר. אלה הם שניים מהגורמים הנפוצים ביותר לפירוק של יחסים קרובים".

הצל שלי ואני

שאלות כמו "למה אני תמיד צריכה להיות הרעה" ו"למה אתה לא לוקח את העניינים בידיים" הן עניין יומיומי במערכות יחסים מהסוג הזה. את התופעה הזאת אפשר להסביר בעזרת "תיאוריית התפקיד", הגורסת כי כל צד במערכת הזוגית מקבל על עצמו תפקיד ומתקבע בתוכו, לטוב ולרע.

"זוגות רבים מחלקים ביניהם את מגוון הרגשות, המשאלות והצרכים האנושיים, ומקיימים חוזה לא כתוב, שלפיו האחד הוא אופטימי והאחר פסימי, האחד הוא טוב והאחר רע, האחד הוא שולט והאחר נשלט", אומרת מגי סקרט, פסיכולוגית יונגיאנית. "החלוקה אינה נעשית באופן שרירותי. בדרך כלל, כל אחד לוקח לעצמו את התכונה שיותר קל לו להתמודד איתה. חלוקת תפקידים כזאת נעשית בין בני הזוג כמעט בכל תחומי החיים".

לפי סקרט, ייתכן בהחלט שאותו אדם יתפוס תפקידים שונים לגמרי במערכות אחרות. האופטימי יכול להיות פסימי במערכת יחסים אחרת, והאישה החזקה יכולה להפוך פתאום לרכה ושבירה עם בן זוג אחר.

"אצל זוגות רבים אפשר לראות שאחד מבני הזוג מחזיק עבור שניהם את התכונות השליליות, מה שמכונה 'הצל'", מסבירה סקרט. "הצל לוקח על עצמו את כל אותן תכונות ורגשות שנחשבים שליליים, כמו קנאה, שתלטנות, תחרותיות ואפילו רוע, ואילו האחר יוצא 'נקי'. במערכת הזוגית, כל אחד ממלא תפקידים שמוכרים לו מהחיים: מי שנחשב לילד טוב יהיה כזה גם בתוך הקשר, מי שנחשב לילד הרע או המרדן ימלא גם פה את התפקיד המוכר".

לא נדיר לראות זוגות שאחד מהם אינו יודע לבטא כעס ולעולם אינו מרים את קולו בצעקה, ואילו השני יודע להילחם על האינטרסים של שניהם ולא חושש ממעט תוקפנות. בין בני זוג כאלה קיים מנגנון של השלכה, שגורם לאחד להוציא אל הפועל את רגשותיו של השני באופן לא מודע. אם, למשל, זה שאינו יודע לכעוס ירגיש תוקפנות אך לא ירצה להתמודד איתה בעצמו, הוא עלול "לחמם" את בן זוגו בדרכים לא מודעות, ולגרום לו להתנהג בצורה תוקפנית. בדרך זו הוא יימנע מהבעת הכעס, אך יבוא על סיפוקו דרך האגרסיות של בן הזוג.

באופן דומה, הגבר "הטוב" לעולם לא יכעס או ירגיז את סביבתו, אלא ייתן ל"קלפטע" לעשות בשבילו את העבודה. היא תכעס, היא תסדר את העניינים ותמחה על חוסר הצדק שנעשה לבן זוגה. אחר כך הוא יוכל לגעור בה על ההתנהגות הגסה, על האימפולסיביות, על הטמפרמנט ועל הנוקשות, להשליך עליה את כל אותן תכונות ולהתנער מהן מכל וכל.

קלפטע: כתם חברתי

להיות קלפטע, מסתבר, זה כתם חברתי. מסורת רבת שנים קובעת כי לנשים אסור להפגין כוחניות, ועליהן להפעיל את כוחן בדרכים עקיפות, במניפולציות ובהתחנחנויות נשיות. "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה גדולה", אומר הפתגם, ומרמז שכוחן של הנשים ראוי להיות בבית, מאחורי הגבר או בין הסדינים. לא נדיר לראות גברים שיורים פקודות לעבר נשותיהם ומנהלים כל אספקט של חייהן, אבל כשנשים מתנהגות באופן דומה נשלחת לעברן ביקורת חברתית נוקבת. אישה חזקה סותרת את הסטריאוטיפ המסורתי של נשיות ונתפסת כרעה או כגברית.

הפסיכולוגית אריאלה הופמן מסבירה כי אחת הסיבות לכך היא העובדה שגברים חשים מאוימים על ידי הכוח הנשי. לדבריה, תחושה זו נובעת מההשפעה המכרעת של האם על בנה, ומכך שבשלבים מסוימים של חייו הבן נשלט לחלוטין על ידי אמו. "מאוחר יותר הבן יהיה חייב להיפרד מדמות האם הדומיננטית כדי ליצור לעצמו זהות נפרדת, מכאן שכוחה של האישה מהווה עבור גברים איום על זהותם ועל כוחם", אומרת הופמן.

החברה מכתיבה חלוקת תפקידים בין המינים ומסווגת את הכוח כתכונה גברית. גבר אמור "להיות גיבור", ומי שלא יהיה כזה - יזכה ליחס מזלזל מסביבתו. גבר שנשלט על ידי אשתו מפר את הנורמות החברתיות שלפיהן הוא צריך להיות חזק מן האישה.

מחקרים מראים כי לגבר הממוצע יש נטייה לבחור אישה שהיא "ממנו ומטה": צעירה ממנו, נמוכה ממנו, משכילה פחות, מרוויחה פחות, חלשה יותר. מקרים שבהם הגבר נראה חלש מהאישה מערערים את הסדר החברתי ומי שזוכה לעיקר הביקורת היא הקלפטע, ולא "הבחור הטוב" שסובל או נהנה מחסדיה.

>> לבחירת מגזין מתנה לחץ כאן

• זוגיות
• יחסים
• נישואין