"כולם שמחו ש'הסתדרתי', ההורים שלי היו מאושרים, כל החברים בירכו אותנו. הייתי בעננים. אבל היום, שנתיים אחרי, ואני מבינה שאני פשוט לא מאושרת. אני לא מרגישה שאני אוהבת אותו. לא מרגישה שהייתה לי כאן בחירה אמיתית, אלא יותר אילוץ שעשיתי. אני רואה גברים אחרים והם נראים לי יותר מתאימים. אני מפנטזת על חיים אחרים, והמחשבות על כך לא עוזבות אותי. זה גם מה שגורם לי להיות קרה, אדישה ולא נעימה בזוגיות. הוא מצדו רק מחפש כל הזמן איך לרצות אותי בזמן שאני חושבת על גירושים, אם כי לא מעזה להעלות את זה. אני חוששת שזו תהיה טעות להתגרש, אבל מפחדת שזו טעות להישאר. מה לעשות?"
לחץ, לחץ, לחץ
דלית, בדומה לנשים רבות שחוצות את גיל 30 והן עדיין רווקות – גם את חשת בלחץ. זהון לא רק לחץ חברתי או משפחתי, אלא לחץ אבולוציוני, יצרי, הורמונלי - הרבה מעבר לכל היגיון. הגוף והרצון שלו העצמאי להתרבות נותן את אותותיו והוא חכם וחזק מכל מוח אנוש.
לכן, אנחנו מגיעים לגיל מסויים שבו הבחירה בפרטנר שלנו אינה קשורה כלל לטייפקאסט הפנטזיונרי שיש לנו בראש, אלא לחיבור גנטי או יותר נכון לשדרוג גנטי על מנת להעמיד צאצא. כמובן שכל זה מתרחש אצלנו בתת מודע. זה מה שקורה להרבה מאד זוגות שהתחברו אחרי 30+ שנות רווקות. אנחנו קוראים לזה פשרה. אבל הביציות המזדקנות הן אלו שקובעות.
תלמדי לקבל אותו ולהפנים שחיי נישואים זה לא מתקני שעשועים בלונה פארק. זוגיות זה שגרה וגידול ילדים, הרבה מאוד סידורים ולא הכול ורוד. אבל יש צדדים יפים וערכיים במשפחתיות ואל תשכחי שיש לך עוד כמה ילדים לעשות בשנים הקרובות - לא כי את רוצה או לא רוצה. שוב... ההורמונים קובעים. והסיכויים שזה יקרה הם מאד גבוהים.
אני לא מגדת עתידות אבל אני מכירה את הריטואל: השילוב של הפחד לפרק והרצון לעוד ילדים הוא זה שיקרקע אותך עם בעלך עוד כמה שנים. ואולי תשכילו להבין אחד את השנייה, לפתוח ולדבר על החיים באופן פתוח. אהבה גדולה מחזיקה כמה שנים ומה שבאמת מדביק את המשפחה זה הכיף לגדל את הילדים ביחד, בכבוד הדדי, בחיבה ובהערכה. אם אלה לא יהיו מנת חלקך בעתיד - תמצאי את עצמך בטיפול זוגי או פרטני ואם גם זה לא יועיל - אז מדרגות הרבנות יהיו הצעד הבא.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il