חי ובועט. דף (צילום: חדשות 2)
חי? מת? חצי חי? חצי מת? מוחמד דף | צילום: חדשות 2

אוקיי, איסמעיל הנייה וחאלד משעל, זה הולך ככה: יש בורקס תפוחי אדמה, יש עם בולגרית ויש עם תרד וביצה. תיכף יגיעו גם נשנושים: קבוקים, מעמולים, מקלות גזר. רק תגידו איך אתם אוהבים את הקפה שלכם, אספרסו חזק או הפוך חלש עם הרבה קצף?
כעת הבה נתמקם בחדר הישיבות וננשנש יחד להנאתנו בזמן שאתם תסבירו לנו מה עלינו לעשות כדי שתפסיקו להפציץ אותנו ברקטות, ואנחנו נהנהן וננקה אחריכם את הפירורים; אין הגיוני מזה. כן. לנהל מו"מ תחת אש עם ארגון טרור זה קונספט ממש מעולה, גאוני, יעיל בטירוף. או שלא?

שאלות קשות על מוחמד דף

בסוף הם לא ירו על נתב"ג בשש בבוקר. שזה חבל, כי בתור מי שמתגוררת בקרבת מקום, כבר התכוננתי להתהפך לצד השני בזמן היירוט. זה מה שבחמאס מנסים להדחיק: שכך או כך הם מפסידים במלחמה הזאת, כי העורף שלנו מוגן יחסית בעוד שהצד שלהם לא מפסיק לדמם.
אולי אם משעל והנייה היו מסתובבים קצת בין פשוטי העם בעזה ורואים את ההרס הרב, הם היו מבינים שכדאי להם לסיים את המערכה הזו; מה שמוביל אותי לשאלה - מה הטעם לצבור מיליונים בחשבון הבנק, אם חלק נכבד מחייהם הם מעבירים בבונקרים, עם מים ותמרים ותחתונים מלפני שבועיים?

ועכשיו מנהיגי החמאס יירדו אפילו עמוק יותר מתחת לאדמה, כי החיסולים חזרו, תודה לאל. רק לא מבינה למה להצמיד למחוסלים כינויים כמו "מפקד חטיפת גלעד שליט" ו"אדריכל פרויקט המנהרות". שמעתם פעם על "מפקד אונס קבוצתי" או "אדריכל רצח המוני"?
אין שום דבר מכובד או יוקרתי בפשע; טוב מאוד שפגענו ברוצחים בעלי עמדות מפתח בארגון הטרור, אבל אין צורך לייחס להם תארים לא להם רק בשביל להראות שפגענו חזק.

ובכן, מוחמד אבו שמאלה, ראאד אל-עטאר ומוחמד ברהום לא ישפכו עוד דם, אבל מה עם מוחמד דף? האם התפגר סופית או שמא רק איבד איברים נוספים? בכל אופן, אין ספק שיש לו ראש על הכתפיים. אני מתכוונת, זה בערך כל מה שיש לו: ראש וכתפיים.
בינתיים בחמאס מכחישים את דבר מותו, ואפשר להבין למה; גם ככה בקושי נותרו איברים לקבור, שלא לדבר על זה שמספידים פוטנציאלים אין בנמצא כי הם או מתים או תקועים עמוק בבונקר – אז למה להודות בהישג שכזה לישראל, אם לוויה בכל מקרה לא תהיה?

אבל חוץ משאלת מותו של דף, יש עוד כמה שאלות שעלו ביממה האחרונה:

1. איך הוא נראה היום, בעצם? לפי התמונות שמתפרסמות בתקשורת הייתי נותנת לו גג 19; למישהו יש צילום עדכני?

2. איך זה שיש לו תינוק בן שמונה חודשים? הבן אדם בלי גפיים, עם עין אחת ולבלב בתפקוד חלקי; איך עושים ילד במצב כזה, לעזאזל?

3. זה לא קצת נורמטיבי מדי, לכנות את זו שהייתה בביתו בזמן החיסול "אשתו"? היא הרי ראתה אותו בערך פעם בעשרה חודשים וגם אז הם לא בדיוק רבו מי ישים מדיח; לא יהיה יותר מדויק להגדיר אותה כ"אם ילדיו והמגינה האנושית ששהתה בביתו של המבוקש מספר אחת"?

4. האם גם שהידיות פוגשות למעלה 72 בתולים? כי פתאום אשתו של אל-עטאר מכריזה שגם היא רוצה למות כשהידית, ואיך לומר בעדינות, אני ממליצה לה לברר את הסוגיה לפני שהיא מחליטה למסור כך את נפשה.

5. בשביל מה בעצם מחבלים רוצים למות: האם למען המולדת, או למען סקס טוב בעולם הבא? כלומר, אם נניח היו מבטיחים להם 72 מגשי כנאפה, כמה היו זונחים את הג'יהאד ומעדיפים לחיות עד 120?

ביי ביי בורקסים

לא, לא ראיתי את עריפת ראשו של העיתונאי האמריקאי על ידי ארגון דאעש. באופן אישי אני לא מסוגלת לצפות בזה, אבל כן יירבו סרטונים כאלה. אני בעד הפצת האכזריות של האיסלאמיסטים, וזו גם הסיבה לכך שבזמנו הייתי בעד פרסום הקלטת של שלושת הנערים שנחטפו על ידי חמאס. יראה העולם ויפנים: לאנשי ג'יהאד אין אלוהים, לא משנה אם הם קוראים לעצמם חמאס או דאעש.
"ארגון דאעש הוא סרטן", אמר הנשיא אובמה, ומהו חמאס - דובדבן מעל עוגת קצפת? מעניין איך היה מגיב אם אנשי דאעש היו דורשים ממנו נמל ימי.

לדבר עם ארגון טרור זה אוקסימורון - טרוריסטים יודעים להרוג, לא לנהל מו"מ ובטח שלא לכבד הסכמים. אז ביי ביי בורקסים, אהלן חיסולים; אם אין עם מי לדבר, לפחות שלא יהיה מי שיירה.

 >> לטור הקודם: אין גבר מניאק, יש אישה סמרטוט

לכל הטורים של אורית נבון