לפני כמה חודשים, בעקבות טור שפרסמתי, קיבלתי מייל מאישה שלא הכרתי. בדרך כלל כשנשים פונות אליי, אני אוטומטית עוטה שכפ"ץ וחיוך אדיש; סלידתי מהלך הרוח הפמיניסטי-רדיקלי וסירובי לראות במין הגברי את שורש כל הרע, זימנו לי כבר לא מעט פמיניסטיות אקטיביסטיות ששפכו עליי מקסמן האישי הרב.
אבל הפעם ציפתה לי הפתעה: אותה אישה לא תקפה ולא הטיפה, רק תיארה בפניי את חייה עם בן זוג מתעלל.
בכנות מעוררת הערצה פירטה כיצד נהג להשפיל אותה מילולית בכל הזדמנות ולגרום לה להרגיש שהיא אפס לעומתו, ואיך לאט לאט ההתעללות הרגשית הפכה לאלימות פיזית קשה.
דבריה שיתקו אותי קודם כל משום שתיאורי האלימות היו כה בהירים ומנוסחים היטב, עד שלרגע הרגשתי שזו אני שם על הספה - עם בטן של חודש שמיני, סופגת אגרופים.
אבל הייתה עוד סיבה להלם שאחז בי: אני מכירה היטב את בעלה. או שיותר נכון לומר, חשבתי שאני מכירה אותו. אותה, לעומת זאת, לא פגשתי מעולם, רק ידעתי על קיומה. התברר שאחרי שנים ארוכות של סבל, היא אזרה אומץ להתגרש, חזרה לשם נעוריה ופתחה דף חדש. התברר גם שזה לא היה סוד כזה גדול: אנשים בסביבתם ידעו מה טיבו האמיתי של בעלה לשעבר, ורק אני המשכתי לחשוב שהוא מלאך עשוי זהב טהור.
אני מעריצה את האישה הזו, ומודה שמאז שהתוודעתי לסיפורה, אני קוראת וחוקרת ולומדת על יחסי גברים-נשים, ומבינה דברים שלא הבנתי קודם. אני עדיין אלרגית לפמיניסטיות רדיקליות, אבל מקבלת את העובדה שנשים הן בהחלט פגיעות יותר. איך בכלל יכולתי לחשוב אחרת?
לא סינדרלות
אז בסוף גואל רצון לא הורשע בהחזקה בתנאי עבדות; רק בשלל עבירות מין בנשותיו ובבנותיו. שזה לא כבוד גדול, אבל בכל זאת רק חלק קטן מהסיפור.
איך ייתכן שחמק מסעיף העבדות, אם במשך שנים ניצל נשים במצוקה לצרכיו, ניתק אותן ממשפחותיהן ואילץ אותן לפרנס אותו ולשכב עמו בפקודה?
השופטת נורית אחיטוב נימקה את החלטתה בכך ש"הנשים לא שהו בביתו בניגוד לרצונן, הן יכלו לעזוב", שזה כמו לשחרר אנס לחופשי רק משום שביצע את זממו במיטת אפריון מפוארת עם סדיני משי.
אז מה אם גואל רצון לא הפעיל כוח פיזי? אז מה אם התנהל בנועם ובמתק שפתיים? עבדות זה לא רק שלשלאות ברזל ועבודות פרך, כשם שאונס זה לאו דווקא לקפוץ על אישה בחושך מבין השיחים.
"אנשים חושבים שיש פה עבדות, שאנחנו סינדרלות מסכנות שעובדות כל היום", גיחכה אחת מנשותיו בסרט ששודר לפני כחמש שנים בערוץ 10. "הם לא יודעים שהוא מחשיב את הדעות שלנו יותר מאשר את שלו בכלל". ואישה אחרת הוסיפה: "הוא המשיח, וביום שהוא יחליט להתגלות, הארץ הזאת תרעד".
שיבוש התודעה והשתלטות על מוחו של אדם, כבוד השופטת, חמורים הרבה יותר משלשלאות ברזל. כבלים פיזיים אפשר לנתק, אבל כשמישהו כובל את נפשך – גם שנים של טיפול פסיכולוגי לא תמיד יעזרו.
מה זאת אהבה?
מלכתחילה היה משהו מסוכן בסיקור התקשורתי את פרשת גואל רצון. מאז נחשף ההרמון שלו בתקשורת, התפאורה העסיסית היא שקיבלה פוקוס; הנה הנשים שקעקעו את פרצופו על גופן, ועשרות הילדים שכולם נקראים על שמו, ו"ספר המשפחה" שבו פירט את חוקי הבית. את כל אלה חשוב כמובן לחשוף, אבל התיעוד של גואל רצון כראש כת בלבד – חטא למציאות.
הכי קל לתייג אותו כפסיכופט שרחוק שנות אור מעולמנו השפוי, אבל האמת היא שגואל רצון הוא, לפני הכל, גבר מתעלל. ונכון שהוא הואשם גם בפוליגמיה ובגילוי עריות. ונכון שגואל רצון יש רק אחד. אבל גברים מתעללים יש המון - מתוחכמים ממנו ופוגעניים לא פחות.
המנטרות שדקלם רצון בסרט ההוא אינן ייחודיות לו בלבד, אלא עוברות בראשם של גברים מתעללים רבים: "אני מושלם", "יש בי כל מה שאישה צריכה", "אין אישה שלא תסגוד לי", "לילה איתי זה מתנה"; מן בטחון עצמי מופרז אך נטול ערך אמיתי, שכן בכל מערכות היחסים המתעללות שבהן נדמה שהגבר חזק והאישה חלשה, יחסי הכוחות האמיתיים הם דווקא הפוכים: הגבר הוא שזקוק לאישה כדי לשלוט בה ולהרגיש שווה, בעוד שהיא בלעדיו רק תלך ותפרח.
גואל רצון הוא גבר נרקיסיסט מאוד, קנאי מאוד ושתלטן מאוד; תכונות שקיימות בבסיס אישיותו של כל גבר מתעלל. ואני לא מדברת רק על אלימות פיזית, אלא גם ובעיקר על התעללות רגשית.
הבעיה היא שהתעללות רגשית היא קונספט מתעתע: פנס בעין הוא סימן ברור, אבל איך אפשר לזהות בוקס בלב? בהיעדר סממנים פיזיים, איך תדע אישה שהיא נמצאת במערכת יחסים מתעללת? אני ממליצה בחום על הספר "מילים הורגות" של ניני גוטספלד-מנוח; ספר מופלא ורגיש שמעניק כלים להבין האם הזוגיות שלך בריאה, וגם מנסה לענות על שאלת השאלות: מה זאת אהבה?
לפי הספר, אהבה פירושה להתחשב בצרכים של בת הזוג, לרצות תמיד להיטיב עמה, ולעולם לא לגרום לה הרגשה רעה. כמו כן, מתברר שאנשים רבים מתבלבלים בין תשוקה לאהבה, אז חשוב לדעת: גבר שנמשך אלייך ושאוהב לשכב איתך, לא בהכרח אוהב אותך. גבר ששם את עצמו ואת צרכיו במרכז – לא מסוגל לאהוב באמת.
אז מה עכשיו?
אני מודה: אין לי ניסיון אישי עם גברים מתעללים. אהממ, למה לכבס מילים: בתור אחת שהכירה את בן זוגה בגיל 23 וחצי, אין לי הרבה ניסיון גם עם גברים נורמלים. אני רוצה להאמין שאם הייתי נקלעת למערכת יחסים עם גבר מתעלל הייתי מסוגלת לזהות את המניפולציה ולברוח בזמן, אבל אין לדעת; כמו בכל דבר בחיים, גם עם גברים צריך מזל.
בסיפור של גואל רצון ונשותיו אין שום נחמה: מדובר באחת הפרשות היותר מזעזעות של ניצול נשים. אבל אם בזכותה תקבל אישה אומללה כוח לצאת ממערכת יחסים רעה – כבר הרווחנו.
וחוץ מזה אני אומרת: בואו נלמד את הבנות שלנו להיות חזקות ולעמוד על שלהן, ואת הבנים - להיות קשובים ומכילים. מה שלא עשה הטבע יעשה החינוך, ובגדול.