ילדי העובדים הזרים, יאללה הביתה

כן, ומתי אתם תרמתם לאחרונה למקלט תל אביבי צפוף שטרם התגלה על ידי משטרת ההגירה?
אני, שלא כמו רוב סביבתי הקרובה, דווקא לא האכלתי מהגרים מורעבים המחתלים קשישים לפרנסתם, אבל נורא מעריכה את מי שבניגוד אליי, לא מתעלמים ממיילים שנשלחים בתפוצה.
באמת שאין לי בעיה עקרונית לשלוח שק אורז וחבילת חיתולים למען רווחתם של העובדים הזרים. כל עוד הם כאן, זאת אומרת.

סטטיסטים בהצגה של ההורים. ילדי עובדים זרים

צילום׃  חדשות 2

למה גירוש? תגידו פינוי

בקרוב מאוד יוחלט מה יעלה בגורלם, ומותר לא להיות במתח; עם אלי ישי שמנהל את העניינים, לא קשה לנחש איך הכל ייגמר.
בינתיים אני מסתכלת על הקמפיין האגרסיבי למען הישארותם של הזרים בארץ, קולטת את פרצופיהם של הילדים המרוחים על השלטים, ושואלת את עצמי – מה אמרו להם רגע לפני הקליק? "תסתכלו למצלמה, מתוקים, נראה לסבתא איך גדלתם?"

כי לילדים האלה הרי אין מושג שהוריהם שלחו אותם לחזית המאבק, ובגילם הפעוט הם לא מסוגלים להבין את האג'נדה הבעייתית שעומדת מאחוריו. הניצול הזה של ההורים את ילדיהם הוא מכוער ומניפולטיבי כל כך, ומצד שני לא מפתיע. אולי ככה זה, ילדים תמיד גונבים את ההצגה, גם אם הם בסך הכל סטטיסטים בשואו שמנהלים הוריהם חסרי האחריות.

ובכן, גירוש. מילה קשה, מזכירה נשכחות. זורקת אותי לימים הכתומים ההם, שבהם התנזרתי ממהדורות החדשות הקשות לצפייה, וגיליתי את הטלנובלות. גם אז דיברו על גירוש, גם אז העדפתי לקרוא לזה פינוי. אכן, כשהנסיבות מחייבות זאת – מפנים אנשים מבתיהם, קל וחומר מבתים שאינם שלהם.
ואם כבר אנחנו בסמנטיקה, תזרמו איתי: למה להגיד עובדים זרים? שוהים בלתי חוקיים זה הרבה יותר מדויק.
עכשיו, האם לפנות מכאן שוהים בלתי חוקיים זה אכן כה אכזרי? לולא טרחו להצמיח פה דור המשך, זה היה כל כך מתבקש; הגעתם לכאן לצרכי פרנסה, קיבלתם אשרת עבודה זמנית, במקרה הטוב, עכשיו אתם פה בניגוד לחוק; ביי ביי וד"ש בבית.

רק מה, כשיש ילדים בתמונה, הדיון מוסט אוטומטית אליהם. פתאום לא ההורים הקומבינטורים שהצליחו להתחמק מהרשויות הם האישיו, אלא הצאצאים שנולדו כאן, הצברים לכאורה, שעומדים עכשיו בפני סכנת גירוש.

צברים, כן. כאילו שאם מחרתיים אחליט ללדת בסין, ייצא לי תינוק מלוכסן עיניים עם חיבה לכלבים מטוגנים.
מולדת זה לא רק המקום שבו יצאת לעולם, והילדים האלה בהחלט לא נקרעים מארצם ובכל זאת, הקמפיין למען הזרים מתבסס על תמונות הילדים עם הכיתוב - "מגורש".

זה קורע את הלב, מגייס את דעת הקהל ומצטלם טוב בטלוויזיה, כן יונית, אני נמצא עכשיו בגן לוינסקי בתל אביב ולידי יושבת פיסאמאי נאו החמודה, שהתחילה ללכת לכיתה א'! ספרי לנו פיסאמאי, מה למדת היום בבית הספר? והאם את מודעת לכך שהראיון הזה איתך הוא מניפולציה זולה ועלובה אך עם זאת יעילה כפיליפיני בבית אבות?

פשוט התאהבו בפיליפינית ממול? 

כן, אני יודעת, קשה שלא להיות בעד ילדים. אתם רואים מטר ועשרה של תמימות וחוסר אונים – מיד הקונטקסט כבר לא משנה, רק שיהיה להם טוב, לטהורים האלה. כי הילדים הם המחר, הם העתיד, השאלה היא - העתיד של מי בדיוק? ובכן, לא שלי, יונית, אני מאוד מצטערת.
לא רוצה לעזור לשוהים הבלתי חוקיים להתערות בחברה הישראלית. לא בא לי לחיות במדינת מקלט למהגרים ואני לא רוצה כאן שושלות של תאילנדים וסינים – מה פה לא הגיוני?

גם לא יודעת למה בחרו הזרים ללדת את ילדיהם דווקא כאן. אנשים שאינם יודעים מה יקרה איתם מחר, שחיים בפחד מתמיד ממשטרת ההגירה ויודעים שכל יום יכול להיגמר במונית לנתב"ג - אם טיפחו כאן דור המשך מתוך מחשבה ששינוי הסטטוס המשפחתי ישפר את גורלם, שישלמו כעת את המחיר.
ואם פשוט התאהבו בפיליפינית ממול והחיים גלגלו אותם להוליד ילדים בנסיבות שכאלה? אכן תסריט פרחוני ורומנטי, אבל גם זה לא הופך את השהות שלהם כאן לחוקית.

שוהים בלתי חוקיים, רוצים להישאר כאן? אותי לא תצליחו לשכנע אבל אם כבר, לפחות תנו טיעונים ענייניים; תגידו שאין לכם לאן לחזור, שאתם מרגישים כאן בבית, שמדובר בכוח עבודה הכרחי לחברה הישראלית כי אתם מבצעים את כל העבודות שיהודים לא מוכנים לבצע.
רק אל תתחבאו מאחורי הילדים שלכם. לא הם בחרו לחיות כאן, אתם בחרתם; לא הם דנו אתכם לחיי אומללות של נרדפים, אתם הפכתם אותם לכאלה.

ואם תתעמקו קצת בשלטים שאתם מניפים, ותבחנו את פניהם של הילדים שלכם - אולי תבינו שהעיניים העצובות שמצטלמות כל כך טוב – הן כאלה פשוט כי אחרי הכל, הכוך המתפורר בדרום תל אביב שבו רובכם מסתתרים בחודשים האחרונים, הוא כנראה לא מקום כה מלבב עבורם.
ובאמת, מי אמר שילדים הם תמיד סיבה להישאר? לפעמים הם דווקא הסיבה העיקרית לעזוב.

לטור הקודם: חופשת לידה של חצי שנה? השתגעתם? 
לכל הטורים של אורית נבון